בגן החכמה עמודים 353-354

וְהָיוּ מֻנָּחִים אֵלּוּ הַשְּׁנֵי חֲכָמִים בְּתוֹךְ עֳבִי הָרֶפֶשׁ, וְהָיוּ חוֹקְרִים מַה זֹּאת: אֵין זֹאת, רַק שֶׁאֲנָשִׁים פּוֹחֲזִים, שֶׁהָיִינוּ מִתְקוֹטְטִים עִמָּהֶם אֵיזֶה פַּעַם, וְעַתָּה הֵם מְיַסְּרִים אוֹתָנוּ כָּל-כָּךְ וְהָיוּ מִתְיַסְּרִים שָׁם בְּעִנּוּיִים גְּדוֹלִים כַּמָּה שָׁנִים…

לַחֲכָמִים כְּבָר אֵין שׁוּם שְׁלִיטָה עַל הַכְּפִירוֹת וְהַחֲקִירוֹת שֶׁלָּהֶם. זֶה נֶהְפַּךְ לָהֶם לְאוֹבְּסֶסְיָה. פָּשׁוּט הַקְּלִפָּה הִשְׁתַּלְּטָה עֲלֵיהֶם לַחֲלוּטִין, וְגַם מִשָּׁמַיִם לֹא נוֹתְנִים לָהֶם לָצֵאת מֵהַטָּעוּת שֶׁלָּהֶם. כִּי הֵם כְּבָר בְּהַנְהָגָה שֶׁל עֹנֶשׁ מַמָּשׁ, וְהַקְּלִפָּה שֶׁלָּהֶם עָבָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאַחֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים שֶׁהֵם חַיִּים לְלֹא טֶבַע, בְּלִי אֲכִילָה וּבְלִי שְׁתִיָּה, שְׁקוּעִים בְּרֶפֶשׁ וְטִיט, עֲדַיִן הֵם חוֹקְרִים עַל זֶה, וְאֵינָם מַאֲמִינִים בִּכְלוּם.

פַּעַם אַחַת עָבַר הַתָּם הַמִּינִיסְטֶר הַנַּ”ל לִפְנֵי בֵּית הַבַּעַל-שֵׁם, וְנִזְכַּר בַּחֲבֵרוֹ הֶחָכָם…

הַתָּם הוּא בֶּאֱמֶת חָבֵר טוֹב עַד הַסּוֹף, וְהוּא נִזְכַּר בַּחֲבֵרוֹ הֶחָכָם. אָנוּ נִרְאֶה שֶׁתִּצְמַח טוֹבָה גְּדוֹלָה לֶחָכָם מִכָּךְ, וְהַבַּעַל שֵׁם יֵלֵךְ וְיוֹצִיא אוֹתוֹ מֵהַגֵּיהִנֹּם. וְעַל זֶה אָמְרוּ חֲזַ”ל, שֶׁמִּי שֶׁהָיָה מְקֹרָב לַצַּדִּיק בְּחַיָּיו הוּא יִהְיֶה מְקֹרָב אֵלָיו אַחֲרֵי מוֹתוֹ. וְכָאן אָנוּ רוֹאִים עַד כַּמָּה הַקֶּשֶׁר עִם הַצַּדִּיק מוֹעִיל, וַאֲפִלּוּ קֶשֶׁר כָּלְשֶׁהוּ, שֶׁאֲפִלּוּ רָשָׁע גָּדוֹל כָּל כָּךְ, שֶׁקָּשֶׁה לְהַגִּיד שֶׁהָיָה מְקֹרָב לַתָּם, רַק הוּא הִכִּיר אוֹתוֹ, וּבְיַלְדוּתָם הָיְתָה לָהֶם אַהֲבָה, זֶה כְּבָר מַסְפִּיק בִּשְׁבִיל לְהוֹשִׁיעַ אוֹתוֹ. כָּל שֶׁכֵּן, קַל וָחֹמֶר בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קַל וָחֹמֶר, לְמִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיקִים וְלָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ עֲצָתָם וּלְשַׁמֵּשׁ אוֹתָם וכו’, שֶׁבְּוַדַּאי תִּהְיֶה לוֹ עַל יְדֵי זֶה טוֹבָה נִצְחִית. כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁמִּי שֶׁיָּבוֹא עַל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ, וְיִתֵּן פְּרוּטָה לִצְדָקָה עֲבוּר נִשְׁמָתוֹ, וְיֹאמַר תִּקּוּן הַכְּלָלִי, הוּא יַעֲשֶׂה לוֹ טוֹבָה נִצְחִית, וְעִם הַפֵּאוֹת יוֹצִיא אוֹתוֹ מִן הַגֵּיהִנֹּם. וְאוֹמְרִים הַחֲסִידִים, שֶׁמִּי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּינוּ בֶּאֱמֶת, רַבֵּינוּ יוֹצִיא אוֹתוֹ מִן הַגֵּיהִנֹּם כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּפְטֹר אוֹתוֹ מֵהַגֵּיהִנֹּם שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכָל שֶׁכֵּן מִן הַגֵּיהִנֹּם שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא.

בַּגְּמָרָא מְסֻפָּר עַל כֹּחָם שֶׁל צַדִּיקִים לְהוֹשִׁיעַ מִן הַגֵּיהִנֹּם: כְּשֶׁמֵּת אֱלִישָׁע אַחֵר, שֶׁכַּיָּדוּעַ כָּפַר בָּעִקָּר, לֹא יָדְעוּ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה כֵּיצַד לְדוּנוֹ. כִּי לְגַן עֵדֶן אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיסוֹ, מֵחֲמַת שֶׁכָּפַר בָּעִקָּר. וְגַם לַגֵּיהִנֹּם אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיסוֹ, כִּי רֹב יָמָיו לָמַד תּוֹרָה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מוּטָב שֶׁיָּדוּנוּ אוֹתוֹ לְגֵיהִנֹּם, כְּדֵי שֶׁיְּכֻפַּר עֲווֹנוֹ וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא. וְעוֹד אָמַר רַבִּי מֵאִיר: כְּשֶׁאָמוּת, תִּרְאוּ שֶׁיּוֹצֵא עָשָׁן מִקִּבְרוֹ! דְּהַיְנוּ, שֶׁהִבְטִיחַ שֶׁכְּשֶׁיָּמוּת, יִפְעַל בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁיָּדוּנוּ אוֹתוֹ בַּגֵּיהִנֹּם, וַעֲשַׁן הַגֵּיהִנֹּם שֶׁיַּעֲלֶה מִקִּבְרוֹ, יִהְיֶה הוֹכָחָה לְכָךְ. וְאָכֵן כְּשֶׁנִּפְטַר רַבִּי מֵאִיר, עָלָה עָשָׁן מִקִּבְרוֹ שֶׁל אֱלִישָׁע אַחֵר, לְאוֹת שֶׁדָּנִים אוֹתוֹ בַּגֵּיהִנֹּם. כְּשֶׁרָאָה זֹאת רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: וְכִי זוֹ גְּבוּרָה לִשְׂרֹף אֶת רַבּוֹ? אֶחָד הָיָה בֵּינֵינוּ וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהַצִילוֹ מִדִּין גֵּיהִנֹּם? וְעוֹד אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּשֶׁאָמוּת, אֶכָּנֵס לַגֵּיהִנֹּם וְאַחֲזִיק בְּיָדוֹ, וּמִי יִקַּח אוֹתוֹ מִיָּדִי? וְהַסִּימָן לְכָךְ שֶׁהִכְנַסְתִּי אוֹתוֹ לְגַן עֵדֶן יִהְיֶה, שֶׁיַּפְסִיק הֶעָשָׁן לַעֲלוֹת מִקִּבְרוֹ! וְאָכֵן, כְּשֶׁנִּפְטַר רַבִּי יוֹחָנָן, פָּסַק הֶעָשָׁן מִקִּבְרוֹ שֶׁל אֱלִישָׁע אַחֵר, לְאוֹת שֶׁיָּצָא מִגֵּיהִנּוֹם. (חגיגה טו עמוד ב)