בגן החכמה עמודים 373-374

לֹא לָרֶדֶת מִן הַפַּסִּים

בִּשְׁבִיל לְהַמְחִישׁ אֶת הַבִּטּוּי הַמַּעֲשִׂי שֶׁל הָאֱמוּנָה בַּהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית שֶׁיֵּשׁ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, עַל דַּרְכּוֹ בַּחַיִּים וּתְנָאֵי חַיָּיו וכו’, נְתָאֵר כָּל אָדָם כְּרַכֶּבֶת הַנּוֹסַעַת עַל פַּסֵּי הָרַכֶּבֶת, וְעַל יְדֵי מָשָׁל זֶה נוּכַל לְבַטֵּא כַּמָּה עֶקְרוֹנוֹת חֲשׁוּבִים.

וְזֶה הַדָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת לְנֶגֶד עֵינֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד: שֶׁלְּכָל נִבְרָא וְנִבְרָא, בָּרָא הַבּוֹרֵא “פַּסִּים” מְיֻחָדִים בִּשְׁבִילוֹ לָלֶכֶת בָּהֶם. וּמֵאָז הַבְּרִיאָה וְעַד סוֹף הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא הָיוּ וְלֹא יִהְיוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֶת אוֹתָם פַּסִּים, אֶלָּא לְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֶשְׁנָם הַפַּסִּים שֶׁמַּתְאִימִים לוֹ, לְפִי הָאָדָם וּלְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי הַזְּמַן שֶׁעוֹמֵד בּוֹ. וְעַל פִּי מָשָׁל זֶה שֶׁל “פַּסִּים”, אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּצוּרָה מוּחָשִׁית, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְרַכֵּז אַךְ וְרַק בַּדֶּרֶךְ הָאִישִׁית שֶׁלּוֹ, וּכְמוֹ רַכֶּבֶת, “לִנְסֹעַ” עַל הַפַּסִּים שֶׁלּוֹ, וְלִרְאוֹת תָּמִיד מַהוּ הַצַּעַד הַבָּא, וּלְאָן הַפַּסִּים פּוֹנִים, וְכָךְ לָלֶכֶת לָבֶטַח בַּפַּסִּים שֶׁלּוֹ, בְּשִׂמְחָה וּבְבִטָּחוֹן. וְזֶה נִקְרָא אֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּכָל רֶגַע בַּחַיִּים שֶׁלּוֹ, לְמָה הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית מוֹלִיכָה אוֹתוֹ, וּמָה הַשֵּׁם רוֹצֶה מִמֶּנּוּ עַכְשָׁו, וּמָה הוּא צָרִיךְ לְהָבִין עַכְשָׁו, וּמָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו וכד’.

וְזֶהוּ הַנִּסָּיוֹן הָעִקָּרִי שֶׁל הָאָדָם בֶּאֱמוּנָה, וְזוֹ הַמִּלְחָמָה הָעִקָּרִית שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע מְנַסֶּה “לְהוֹרִיד אֶת הָאָדָם מֵהַפַּסִּים” בְּכַמָּה אֳפָנִים, כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר. וּבְדָבָר זֶה נוֹפְלִים וְנִכְשָׁלִים רֹב הָעוֹלָם, שֶׁפָּשׁוּט “יוֹרְדִים מֵהַפַּסִּים” שֶׁלָּהֶם, וְלָכֵן אֵינָם מַגִּיעִים לְמִצּוּי תַּכְלִיתָם בָּעוֹלָם. וּבֶאֱמֶת, הַמֻּשָּׂג “יָרַד מֵהַפַּסִּים”, שֶׁשָּׁגוּר בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, בָּא לְתָאֵר אָדָם שֶׁהִשְׁתַּגֵּע ר”ל, אֲבָל אֶצְלֵנוּ יֵשׁ לוֹ מַשְׁמָעוּת יוֹתֵר עֲמֻקָּה. כִּי עַל פִּי הָאֱמוּנָה לֹא צְרִיכִים לְהִשְׁתַּגֵּע בִּשְׁבִיל “לָרֶדֶת מֵהַפַּסִּים”, אֶלָּא בְּרֶגַע שֶׁהָאָדָם רַק מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית שֶׁיֵּשׁ עָלָיו, וְשׁוֹכֵחַ לְהִתְרַכֵּז בַּפַּסִּים שֶׁלּוֹ, וְהוּא לֹא חַי אֶת הַתַּכְלִית שֶׁלּוֹ, כְּפִי שֶׁהַבּוֹרֵא מְכַוֵּן אוֹתוֹ – זֶה כְּבָר נִקְרָא שֶׁהוּא “יָרַד מֵהַפַּסִּים”.

יֶשְׁנָם שְׁלֹשָׁה אֳפָנִים, שֶׁבָּהֶם הָאָדָם יוֹרֵד מֵהַפַּסִּים:

הָרִאשׁוֹן – כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל לַצְּדָדִים, עַל שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם: מָה הַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה? לָמָּה הוּא מַצְלִיחַ? וכד’. וּמִזֶּה הָאָדָם בָּא לִידֵי קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחֲרוּת, שֶׁחוֹשֵׁב: לָמָּה לוֹ יֵשׁ, וְלִי אֵין? אֲנִי אֶעֱשֶׂה כָּמוֹהוּ. אֲנִי חַיָּב לַעֲבֹר אוֹתוֹ. אֲנִי חַיָּב לְהַצְלִיחַ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. אוֹ שֶׁבָּא לִידֵי חֲלִישׁוּת הַדַּעַת: לָמָּה לַשֵּׁנִי הוֹלֵךְ בְּקַלּוּת, וְלִי הוֹלֵךְ קָשֶׁה? לָמָּה הַנִּסָּיוֹן שֶׁלִּי קָשֶׁה יוֹתֵר? לָמָּה כְּלוּם לֹא הוֹלֵךְ לִי? כֻּלָּם יוֹתֵר טוֹבִים מִמֶּנִּי. לְכֻלָּם קַל יוֹתֵר בַּחַיִּים. זֶה סִימָן שֶׁאֲנִי לֹא שָׁוֶה. אֲנִי לֹא יֻצְלַח וכו’ וכו’.

וְכָל זֶה נִקְרָא, שֶׁהוּא יָרַד מֵהַפַּסִּים שֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא מְרֻכָּז לָדַעַת מַה קּוֹרֶה עִם הַפַּסִּים שֶׁל אֲחֵרִים וְלֹא עִם הַפַּסִּים שֶׁלּוֹ, וּמוּבָן שֶׁהוּא לֹא נוֹסֵעַ עַל הַפַּסִּים שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקַדֵּם לְשׁוּם מָקוֹם, וְגַם הוּא מִתְהַפֵּךְ וּמִתְרַסֵּק, כְּדֶרֶךְ שֶׁרַכֶּבֶת שֶׁיּוֹרֶדֶת מֵהַפַּסִּים מִתְרַסֶּקֶת.

וְכָל שֶׁכֵּן, אִם בְּהִסְתַּכְּלוּתוֹ לַצְּדָדִים הוּא עוֹבֵר מַמָּשׁ עַל הַתּוֹרָה, כְּגוֹן שֶׁעוֹבֵר, כִּפְשׁוּטוֹ עַל “וְלֹא תָתוּרוּ”, וְעַל “לֹא תַּחְמֹד”, וּמִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים שֶׁלֹּא שַׁיָּכוֹת לוֹ וְחוֹמֵד אוֹתָן, אוֹ שֶׁחוֹמֵד אֶת רְכוּשׁוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וכד’, שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי נִקְרָא שֶׁיָּרַד מֵהַפַּסִּים לְגַמְרֵי, וְהוּא מְאַבֵּד כָּל קֶשֶׁר עִם הַתַּכְלִית וְהָאֱמוּנָה, וּצְפוּיוֹת לוֹ הִתְרַסְּקֻיּוֹת קָשׁוֹת. וּבָזֶה מוּבָן מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ”ל, שֶׁהַדִּבְּרָה “לֹא תַּחְמֹד” הִיא כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּמִי שֶׁמְּקַיֵּם אוֹתָהּ, בְּקַלּוּת יְקַיֵּם אֶת כָּל הַתּוֹרָה, וּמִי שֶׁלֹּא מְקַיֵּם אוֹתָהּ, הוּא פּוֹגֵם בְּכָל הַתּוֹרָה.

“פְּזִילָה” זוֹ לַצְּדָדִים, לַחֲמֹד מַה שֶּׁלֹּא שַׁיָּךְ לוֹ, זֶה דָּבָר שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ בִּכְלָל אֵצֶל מִי שֶׁהוֹלֵךְ עַל הַפַּסִּים שֶׁלּוֹ, שֶׁבְּוַדַּאי כָּל רְצוֹנוֹ לִהְיוֹת דָּבוּק בַּהַשֵּׁם, וּבָרוּר שֶׁהוּא שׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם, שֶׁהֲרֵי כָּל רְאִיָּה וְהִסְתַּכְּלוּת עַל הָעוֹלָם הַזֶּה, רַק מְבַלְבֶּלֶת אוֹתוֹ מִדְּבֵקוּתוֹ, וְהוּא הֲרֵי אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לְרֶגַע מֵהַשֵּׁם וּמֵהָאֱמוּנָה בּוֹ.