בגן החכמה עמודים 365-366

וְזֶה הַמֶּסֶר הוּא לְכָל אֶחָד וְאֶחָד: בַּדָּבָר שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה, וּבָעִנְיָן שֶׁאַתָּה עוֹסֵק בּוֹ – תְּכַוֵּן אֶת לִבְּךָ לְהַרְבּוֹת אֶת כְּבוֹד הַשֵּׁם, וּלְהָאִיר אֶת אוֹרוֹ בָּעוֹלָם, וְכָךְ תִּזְכֶּה גַּם אַתָּה לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת. וְזֶהוּ כָּל עִנְיָנוֹ שֶׁל הַתָּם הַקָּדוֹשׁ, לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁלֹּא לְהַרְהֵר אַחַר הַמָּקוֹם עַל הַמִּדּוֹת וְהַתְּכוּנוֹת שֶׁנָּטַע בָּנוּ, וּלְהִתְמַרְמֵר עַל כָּךְ שֶׁאֵינָן מֻשְׁלָמוֹת, וְלֹא לְהִתְרַעֵם עַל תְּנָאֵי הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינָם שִׂיא הַשְּׁלֵמוּת, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא לְהַאֲשִׁים אֶת עַצְמֵנוּ וכו’, וְכֵן שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל לַצְּדָדִים וְלֹא לְהִתְבַּלְבֵּל מִכְּלוּם, רַק לַעֲשׂוֹת אֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלָּנוּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בַּמָּקוֹם שֶׁהַשֵּׁם שָׂם אוֹתוֹ, בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן וּבְשִׂמְחָה.   

הַמַּעֲשִׂים הַמְיֻחָדִים שֶׁלְּךָ  

עוֹד מוּבָא מַעֲשֶׂה בַּגְּמָרָא (תַּעֲנִית כא): בְּעִירוֹ שֶׁל אַבַּיֵי הָיָה רוֹפֵא, שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה “אַבָּא אוֹמְנָא” שֶׁהָיָה מַקִּיז דָּם, שֶׁהֲרֵי בִּימֵיהֶם עִקַּר עֵסֶק הָרְפוּאָה הָיָה עַל יְדֵי הַקָּזַת דָּם. וְהָיָה אוֹתוֹ אַבָּא אוֹמְנָא, מְקַבֵּל בְּכָל יוֹם “דְּרִישַׁת שָׁלוֹם” מִן הַשָּׁמַיִם עַל יְדֵי בַּת קוֹל, וְאִלּוּ אַבַּיֵי, שֶׁהָיָה גְּדוֹל הַדּוֹר וְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, הָיָה מְקַבֵּל אֶת אוֹתָהּ “דְּרִישַׁת שָׁלוֹם” מִן הַשָּׁמַיִם רַק אַחַת לְשָׁבוּעַ. חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ שֶׁל אַבַּיֵי עַל כָּךְ שֶׁרוֹפֵא פָּשׁוּט כָּזֶה מְקַבֵּל דְּרִישַׁת שָׁלוֹם שְׁמֵימִית בְּכָל יוֹם, וְאִלּוּ הוּא מְקַבְּלָהּ רַק אַחַת לְשָׁבוּעַ. אָמְרוּ לוֹ לְאַבַּיֵי מִן הַשָּׁמַיִם: אֵינְךָ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה.

וּמָה הָיוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל אַבָּא אוֹמְנָא? כְּשֶׁהָיָה עוֹשֶׂה הַקָּזָה, הָיָה מוֹשִׁיב גְּבָרִים לְחוּד וְנָשִׁים לְחוּד, וְהָיָה לוֹ לְבוּשׁ שֶׁאַחַת מִקַּרְנוֹתָיו הָיָה בָּהּ פֶּתַח דַּק לְהַכְנִיס בּוֹ אֶת הַסַּכִּין, וּכְשֶׁהָיְתָה בָּאָה לְפָנָיו אִשָּׁה, הָיָה מַלְבִּישׁ אוֹתָהּ בָּזֶה הַלְּבוּשׁ, וּמְבַצֵּעַ אֶת הַהַקָּזָה דֶּרֶךְ אוֹתוֹ פֶּתַח, וְכָךְ לֹא הָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהּ. וְכֵן הָיְתָה לוֹ קֻפָּה בְּמָקוֹם מֻסְתָּר, שֶׁשָּׁם הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִים אֶת הַתַּשְׁלוּם לְטִפּוּל, וְכָךְ, מִי שֶׁהָיָה לוֹ לְשַׁלֵּם – הָיָה מְשַׁלְשֵׁל שָׁם כֶּסֶף, וּמִי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לְשַׁלֵּם – לֹא הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ. כְּשֶׁהָיָה בָּא אֶצְלוֹ תַּלְמִיד חָכָם, לֹא הָיָה גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ תַּשְׁלוּם, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאַחֲרֵי הַטִּפּוּל הָיָה נוֹתֵן לוֹ כֶּסֶף, וְאוֹמֵר לוֹ: לֵךְ תֹּאכַל וְתִתְחַזֵּק.

יוֹם אֶחָד שָׁלַח אַבַּיֵי שְׁנֵי תַּלְמִידִים לִבְדֹּק אַחַר מַעֲשָׂיו. הוֹשִׁיב אוֹתָם אַבָּא אוֹמְנָא בְּבֵיתוֹ. הֶאֱכִיל אוֹתָם וְהִשְׁקָה אוֹתָם וְהִצִּיעַ לָהֶם מַצָּעִים יְקָרִים לִשְׁנַת הַלַּיְלָה. בַּבֹּקֶר לָקְחוּ הַתַּלְמִידִים אֶת אוֹתָם מַצָּעִים וְהָלְכוּ לִמְכֹּר אוֹתָם בַּשּׁוּק. פָּגְשׁוּ שָׁם אֶת אַבָּא אוֹמְנָא. אָמְרוּ לוֹ: מָה הָעֵרֶךְ שֶׁל מַצָּעִים אֵלּוּ? שֶׁנֵּדַע בְּכַמָּה לִמְכֹּר אוֹתָם. אָמַר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ הֵם שָׁוִים. אָמְרוּ לוֹ: וְאוּלַי הֵם שָׁוִים יוֹתֵר? אָמַר לָהֶם: בְּכָךְ קָנִיתִי אוֹתָם. אָמְרוּ לוֹ: נָכוֹן. שֶׁלְּךָ הֵם וְלָקַחְנוּ אוֹתָם בְּלִי רְשׁוּתְךָ. תֹּאמַר לָנוּ בִּמְחִילָה, בַּמֶּה חָשַׁדְתָּ אוֹתָנוּ? אָמַר לָהֶם: אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, אוּלַי נִזְדַּמֵּן לַחֲכָמִים פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְהִתְבַּיְּשׁוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי. אָמְרוּ לוֹ: עַכְשָׁו תִּקַּח בַּחֲזָרָה אֶת הַמַּצָּעִים. אָמַר לָהֶם: לֹא וָלֹא. כְּבָר הֵסַחְתִּי דַּעְתִּי מֵהֵם וּמָחַלְתִּי אוֹתָם לְשֵׁם צְדָקָה.

נִתְבּוֹנֵן: מַהוּ הַמֶּסֶר שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה? הַאִם אַבָּא אוֹמְנָא הָיָה גָּאוֹן? בַּעַל כִּשְׁרוֹנוֹת יוֹצְאִים מִן הַכְּלָל? לֹא וָלֹא. הוּא פָּשׁוּט עָסַק בִּמְלַאכְתּוֹ בֶּאֱמוּנָה, שָׁמַר עַל הַצְּנִיעוּת, עָשָׂה חֶסֶד, כִּבֵּד חֲכָמִים וְדָן אֶת כֻּלָּם לְכַף זְכוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁהָלַךְ בַּמַּסְלוּל שֶׁלּוֹ בִּתְמִימוּת, וְעָשָׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ – בְּשִׂמְחָה. הוּא לֹא הִתְמַרְמֵר מַדּוּעַ הוּא לֹא תַּלְמִיד חָכָם, אוֹ מַדּוּעַ יֵשׁ לוֹ מְלָאכָה כָּזוֹ לֹא נְעִימָה, וְלֹא כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הוּא שָׂמַח בַּשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ, וְזָכָה לַעֲשׂוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּת.

וּמַדְרֵגָתוֹ הָיְתָה כָּל כָּךְ עֲצוּמָה בַּשָּׁמַיִם, עַד שֶׁאַבַּיֵי – שֶׁאֵין מִי שֶׁמְּפַקְפֵּק בִּגְדֻלָּתוֹ הָעֲצוּמָה, וְגַם אִם נִחְיֶה מִילְיַרְד שָׁנִים לֹא נוּכַל לְשַׁעֵר מִי הוּא הָיָה, שֶׁשְּׁמוֹ מֻזְכָּר בְּהַרְבֵּה מִדַּפֵּי הַשַּׁ”ס, וְהָיָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, מְחַיֶּה מֵתִים וכו’ וכו’, וּבְכָל זֹאת אָמְרוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁאוֹתוֹ רוֹפֵא, שֶׁהָיָה לְמַעֲשֶׂה אִישׁ פָּשׁוּט, זָכָה בִּזְכוּת תְּמִימוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ, שֶׁהָלַךְ בַּמַּסְלוּל שֶׁלּוֹ בְּשִׂמְחָה, לְכָזוֹ מַדְרֵגָה עֲצוּמָה וּלְכָאֵלֶּה מַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁאַבַּיֵי – עִם כָּל גַּדְלוּתוֹ בַּתּוֹרָה, לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָם! וְזֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ לוֹ: אֵינְךָ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁאַבָּא אוֹמְנָא עוֹשֶׂה.