בגן החכמה עמודים 367-368

וּבֶאֱמֶת, אַבָּא אוֹמְנָא לֹא עָשָׂה שׁוּם דָּבָר יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. הוּא בְּסַךְ הַכֹּל שָׁמַר עַל הַתּוֹרָה, עַל גִּדְרֵי צְנִיעוּת, עַל צְדָקָה וָחֶסֶד וכו’. כָּךְ כָּל אָדָם, בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא נִמְצָא, בַּמַּסְלוּל שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בּוֹ, אִם יַעֲשֶׂה מַעֲשָׂיו בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּשְׁמֹר עַל הַתּוֹרָה בִּתְמִימוּת, וְיִשְׁמֹר עַל גִּדְרֵי צְנִיעוּת, וְיַעֲשֶׂה צְדָקָה בְּמָמוֹנוֹ, וְיָדוּן אֶת כֻּלָּם לְכַף זְכוּת, שֶׁזּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה מְפֹרֶשֶׁת: בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ, הוּא יִזְכֶּה בְּוַדַּאי גַּם הוּא לְמַלֵּאוֹת אֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ, וּלְהַגִּיעַ לְפִי בְּחִינָתוֹ – לִשְׁלֵמוּת.

הַסּוֹחֵר הַקָּדוֹשׁ

בַּסֵּפֶר “שִׁבְחֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב”, מוּבָא מַעֲשֶׂה הַמַּמְחִישׁ עִנְיָן זֶה: “פַּעַם אַחַת הָיוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְתַלְמִידָיו נוֹסְעִים בַּדֶּרֶךְ, וְנִפְגְּשׁוּ בַּעֲגָלָה עִם סוֹחֲרִים מֵהָעִיר בְּרֶסְלוֹי. צִוָּה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ”ל, לְהַעֲמִיד אֶת הָעֲגָלָה, וְנָתַן שָׁלוֹם לְאִישׁ זָקֵן אֶחָד מֵהַסּוֹחֲרִים בְּכָבוֹד רַב מְאֹד. תָּמְהוּ אֲנָשָׁיו שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב עַל הַכָּבוֹד הַזֶּה שֶׁחוֹלֵק לְאוֹתוֹ סוֹחֵר, כִּי הִכִּירוּ אוֹתוֹ כְּאִישׁ יָשָׁר וּפָשׁוּט. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, לָמָּה חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד כָּזֶה? הֵשִׁיב לָהֶם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב: אוֹתוֹ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. זֶה אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים שֶׁהוּא נוֹסֵעַ לִבְרֶסְלוֹי וְיוֹשֵׁב שָׁם כִּמְעַט כָּל הַשָּׁנָה, וּבְבֵיתוֹ הוּא מִתְעַכֵּב רַק כִּשְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת בְּשָׁנָה, וְהוּא אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שׁוּם חֵטְא, לֹא בַּהֲלִיכָה וְלֹא בַּחֲזָרָה!”

הַבִּיטוּ וּרְאוּ שֶׁזֶּה הַסּוֹחֵר, שֶׁלִּכְאוֹרָה הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת מְמֻרְמָר מִכָּךְ שֶׁאֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם,  וּלְהַנִּיח לְעַצְמוֹ לְהִתְרַשֵּׁל בְּיִרְאַת הַשָּׁמַיִם שֶׁלּוֹ, בְּתֵרוּץ שֶׁמִּמֵּילָא לֹא יֵצֵא מִמֶּנּוּ כְּלוּם, כְּמוֹ שֶׁמָּצוּי מְאֹד שֶׁאֲנָשִׁים שֶׁרוֹאִים שֶׁאֵינָם מַצְלִיחִים לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כָּל הַיּוֹם, וְהֵם מוֹצְאִים תּוֹאֲנָה וכו’. אֲבָל אוֹתוֹ סוֹחֵר הָלַךְ בִּתְמִימוּת וּבִמְקוֹם לְהִתְנַגֵּד לַתִּקּוּן וְלַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ, הוּא הִסְתַּכֵּל מָה הַשֵּׁם רוֹצֶה מִמֶּנּוּ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוֹלִיךְ אוֹתוֹ לַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ, וְהוּא זָכָה לְהִתְנַהֵג בִּקְדֻשָּׁה מֻפְלֶגֶת שֶׁכָּזוֹ וְלַעֲמֹד בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת הָרַבִּים שֶׁמִּן הַסְּתָם הָיוּ לוֹ, עַד שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב אָמַר עָלָיו: אוֹתוֹ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה!

לָכֵן תֵּדַע נֶאֱמָנָה, שֶׁזֶּה לֹא מְשַׁנֶּה אִם הַתְּחוּם שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בּוֹ קָשׁוּר לְתוֹרָה אוֹ לֹא, וְגַם אָדָם שֶׁהַשֵּׁם שָׂם אוֹתוֹ בְּמַסְלוּל שֶׁלִּכְאוֹרָה לֹא שַׁיָּךְ כְּלָל לְתוֹרָה, כְּגוֹן שֶׁהוּא נַפָּח אוֹ מַסְגֵּר אוֹ כָּל מִקְצוֹעַ אַחֵר. גַּם לוֹ יֶשְׁנוֹ מַסְלוּל לָלֶכֶת בּוֹ, שֶׁהַבּוֹרֵא סָלַל בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁאִם יֵלֵךְ בּוֹ בְּשִׂמְחָה וּבֶאֱמוּנָה, וִינַסֶּה לְהָבִין בְּכָל רֶגַע מָה הַשֵּׁם רוֹצֶה מִמֶּנּוּ, הוּא יַגִּיעַ לַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ וְיִזְכֶּה לְמַעֲלוֹת עֲצוּמוֹת.  

מִי הֵגֵן עַל הָעִיר? 

בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית מוּבָאִים שְׁנֵי מַעֲשִׂים, שֶׁמְּבַטְּאִים אֶת חֲשִׁיבוּתָם שֶׁל הַמַּעֲשִׂים הַפְּשׁוּטִים:

בַּמַּעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן מְסֻפָּר עַל מַגֵּפַת דֶּבֶר שֶׁפָּגְעָה בְּכָל הָעִיר סוּרָא, מִלְּבַד הָאֵזוֹר שֶׁסְּבִיב מְקוֹם מְגוּרָיו שֶׁל רַב, שֶׁשָּׁם לֹא נִפְגַּע אִישׁ. סָבְרוּ אֲנָשִׁים, שֶׁזְּכוּתוֹ שֶׁל רַב הִיא שֶׁהֵגֵנָּה עַל הַסְּבִיבָה. בָּאוּ בַּחֲלוֹם לְכָל אוֹתָם הָאֲנָשִׁים, וְהוֹדִיעוּ לָהֶם, שֶׁבְּוַדַּאי זְכוּתוֹ שֶׁל רַב גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה, אֲבָל לֹא הִשְׁתַּמְּשׁוּ בִּזְכוּתוֹ כְּלָל, אֶלָּא בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אִישׁ פָּשׁוּט שֶׁהָיָה אוֹחֵז בְּמַעֲשֶׂה אֶחָד שֶׁל חֶסֶד, שֶׁהָיָה מַשְׁאִיל אֶת הַמַּעְדֵּר שֶׁלּוֹ לִקְבוּרַת מֵתִים. וְעִם הַזְּכוּת שֶׁל הַמִּצְוָה הַפְּשׁוּטָה הַזֹּאת, שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בְּלֵב תָּמִים, הֵגֵן אוֹתוֹ אָדָם עַל כָּל הַסְּבִיבָה שֶׁלּוֹ.

בַּמַּעֲשֶׂה הַשֵּׁנִי מְסֻפָּר סִפּוּר דּוֹמֶה, אֶלָּא שֶׁשָּׁם הָיְתָה זוֹ שְׂרֵפָה שֶׁפָּרְצָה בָּעִיר דְּרוֹקָרֶת, וְכָל הַבָּתִּים נִשְׂרְפוּ, מִלְּבַד הַבָּתִּים שֶׁבִּסְבִיבָתוֹ שֶׁל רַב הוּנָא, שֶׁלֹּא נִפְגְּעוּ כְּלָל. סָבְרוּ, שֶׁזְּכוּתוֹ שֶׁל רַב הוּנָא הֵגֵנָּה עַל הַסְּבִיבָה. וְגַם לְכָל אוֹתָם הָאֲנָשִׁים הוֹדִיעוּ מִן הַשָּׁמַיִם בַּחֲלוֹם, שֶׁבְּוַדַּאי זְכוּתוֹ שֶׁל רַב הוּנָא גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה, אֲבָל לֹא הִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ, אֶלָּא הִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּשָּׁמַיִם בִּזְכוּתָהּ שֶׁל אִשָּׁה, שֶׁהָיְתָה עוֹשָׂה מַעֲשֶׂה שֶׁל חֶסֶד אֶחָד, שֶׁהָיָה לָהּ תַּנּוּר גָּדוֹל, וְהָיְתָה מְחַמֶּמֶת אוֹתוֹ וּמַנִּיחָה לִשְׁכֵנוֹתֶיהָ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְבִשּׁוּל.