המאבק ההולנדי

הולנד מנהלת מזה דורות מאבק עיקש
עם שפע מתפרץ. דווקא המים, מקור
השפע הגדול בתבל, מאיימים על קיומם
של רבבות אנשים. אבל לא רק על הולנד,
אלא על האנושות כולה.
 
 
הולנד מנהלת מזה דורות מאבק עיקש עם שפע מתפרץ. דווקא המים, מקור השפע הגדול בתבל, מאיימים על קיומם של רבבות אנשים, בעלי חיים וצומחים. חומותיה העתיקות של העיר, יחד עם האגדות האופפות את צריחיהן, סכרי המים האדירים, אמצעי הניקוז המתפתחים – כל אלו מסמלים את מאבקו של האדם בשפע המאיים לבולעו חיים.
 
הולנד נאבקת על קיומה בתוך פיסת אדמה יבשה שתעניק לה חיים, כלכלה, ויציבות. המים במקרה ההולנדי עלולים להיות אסון נורא. מי הים הצפוני על גבולותיו יושבת מדינת הנהרות והמים, אינם רעים או מסוכנים יותר ממי ים אחרים. הם פשוט פחות מרוסנים. גובהה הנמוך יחסית של היבשת, יחד עם עוד אי אלו נתונים גיאוגרפים, העמידו את שטחה ברובו חשוף למים ולהתנהגותם הפראית.
 
החומות ההולנדיות הן מחסום מעניק חיים. זהו סמל הצמצום המשרת דווקא את יכולת הקיום. הסכרים האדירים שנועדו למנוע ממי הים לפלוש אל העמקים המלאכותיים, יצרו אלפי דונם של אדמה פורייה, מניבה גידולי קרקע, מקור חיים והכנסה.
 
גבולות מעניקים חיים
 
המאבק העתיק בין הים לחומה מתנהל לא רק באזור אמסטרדם. האנושות כולה נתונה למאבק האיתנים, מסתערת ערב בוקר וצהריים על הגבולות ומנסה להבקיע את השערים. היצרים להוטים להשיג טרף, משתלחים בכל דרך, מבקשים לבלוע הכל. לפרוץ מחסומים, למוטט חומות ולגרום לעוד ועוד גלים של שפע לשטוף את השטח.
 
העולם אפוף גירויים ופיתויים. קורץ ברבבות נורות מהבהבות ומזמין לפרוץ גבולות. האדם חש כאילו סיפוקו ממתין לו מעבר לחומות. אם יאכל קצת יותר ממה שמסוגל המזלג לשאת בבת אחת, יבוא השובע. אם ירוויח מעבר לציפיות, יהיה נהדר. אם רק יצליח לעשות את מה שלא העזו אחרים עד היום, יהיה מאושר. הגבולות שמציבה המציאות, ומעבר לכך הגבולות שמעמידה התורה, נדמים כאילו באו לשלול מאיתנו שלמות החווייה. אנחנו, המתאפקים, חשים לפעמים מפסידים. מפסידנים קדושים, מסוגפים, אבל מפסידים.
 
והמחשבה הזו גרמה לאנשים בכל הדורות לשגות בחטאים. החטא הוא פלישה אל מעבר לגבולות המותר. כל פלישה שכזו חייבת לבוא על חשבון מישהו ומשהו. עבירות שבין אדם לחברו הן פריצת והשגת גבול. אדם מתפתה לשלוח יד בממון הזולת, לנצל אותו, להתנשא עליו ולהתלוצץ על חשבונו. כזה הוא היצר שבין אדם לזולתו. באופן זהה פועל היצר שבין אדם לאלוקיו. "מים גנובים ימתקו" – אם אסרו עלינו דבר-מה, דווקא הוא יקרוץ עד כדי סינוור מבעד למחסום האיסור. בחטא הראשון שגה אדם הראשון, הוא טעם מהפרי היחידי שנאסר עליו. מאומה לא חסר לו, בילה בגן עדן ומלאכים שירתו אותו, רק פרי העץ האסור היה חסר לו…
 
חטא הוא ניסיון לגעת בשפע שמעבר לגבולות המותר. האשליה מספרת לנו שברגע שנעקוף את המחסום, התענוג יהיה גדול יותר. בפועל, ברגע אובדן החומות, הולך גם התענוג לאיבוד. זה מה שאירע במבול.
 
ההסתרה כטכניקה הנדסאית מדהימה                          
 
העולם נברא בטכניקה הנדסאית מדהימה. בורא עולם הקים את הבריאה בתוך מציאות של טוב אינסופי. הוא צמצם את טובו, ויצר בתוכו מציאות מוגבלת המתקיימת על חוקי טבע נוקשים. גבולות הטבע הרוחני והגשמי שקבע הבורא משמשים כמו חומות הענק בהולנד. אלו סכרים עצומים שאמורים לווסת את השפע האינסופי באופן שיאפשר גם קיום של אנשים מוגבלים. אילו לא היו סביבנו צמצומים וגבולות כה רבים, לא היינו קיימים. השפע העצום היה שוטף אותנו לגמרי. מעלים אותנו באשד אדיר של טוב אלוקי.
 
מהסיבה הזו בורא עולם מסתתר. הוא גונז את טובו בתוך כלים. והכלים הם המציאות. זהו פסיפס ענק של גבולות רוחניים וגשמיים. הגבולות מופיעים בעולמנו באופן של חוקי טבע, כללי מציאות, ומעבר לכל זה הסתרה קשיחה. איננו מסוגלים לראות את הבורא, הוא נסתר מן העין ונעלם מהמחשבה. רק לאחר עמל ויגיעה, מבליחה כאן קרן אור של השגחה, רמז מתוק של חיבור וצינור של השפעה.
 
אנחנו יכולים ללמוד על כך מהמציאות. לכל חפץ סביבנו יש צורה. הצורה נגזרת מגבולותיו, קו מתאר, גובה, נפח, עובי וכדומה. כך גם לגבי הנוף. התמונה בה אנו צופים מוקפת רקע. הרקע הוא גבול, בלי גבול אין תמונה.
 
המציאות הרוחנית מוגבלת במחיצות שקבע הבורא. התורה מעניקה לנו את צורת החיים הנכונה המתקיימת בתוך הגבולות הללו בלי לפגוע בהם. חטא הוא מעשה המחריב את הגבול. ברגע שהגבול קורס, גם החיים מאבדים צורה. החוטא מחריב את הגבולות שהעניקו לו עד היום חיים, הופך את עצמו חשוף לאיתני השפע, מאוים מגלי מים אדירים. כך בדיוק חש אדם מחוץ לגבולות התורה. סוער ולוהט, מיטלטל בסערת השפע או נמק בעוני קיצוני. זו תחושה דומה לכאב בטן שאחרי ארוחה לא מבוקרת, רק ברמה קצת יותר מסוכנת.
 
המקרה החמור ביותר שאירע בתחום הזה לאנושות התרחש בדור המבול. אנשים פרצו גבולות באופן כה איום, שגם הבהמות והצומח השחיתו את דרכם על הארץ. החטאים אז באו לידי ביטוי בעיקר בהריסת גבולות – גזל, עריות, רציחה וכדומה. העוונות הללו מבטאים את היצר האנושי ליהנות מחוץ לגבול. מתוך הדחף הזה נובעים כל מעשי הסטייה, עריות, גזל ורציחה. והמבול היה תוצאה. 'הרסתם את החומות, קיבלתם צונאמי'! האנושות החזירה את העולם למצבו הקדום – תוהו ובוהו.
 
להיוולד מתוך החושך
 
אולם בנקודה הזו טמונה גם התקווה הגדולה. רבי נחמן מברסלב מגלה שדווקא במקום בו נהרסה החומה והתרחש קלקול ופגם, נעוצה גם התקווה שתוביל לבריאה חדשה. העולם מתחיל מנקודת 'בראשית'. ההתחלה הזו מגלמת את כל מה שייצא ממנה בהמשך. כמו המוח המכיל את כל החושים ומייצג את כל האיברים, כך גם תיבת בראשית מכילה את כל הבריאה שעתידה לצאת ממנה. לתיבה הזו קוראים 'מאמר הסתום'. זהו מאמר שלא מבטא שום בריאה מסוימת. הוא מכיל את כל המאמרות שנאמרו מאוחר יותר.
 
אנו חווים מצבי קיום שונים ומגוונים. הם מקבילים לעשרה מאמרות בהם נבראה המציאות. המצבים הברורים הם הזמנים בהם אנו חיים בתוך הבריאה, בגבולות הקיום, בתוך מצב מוגדר והכרה בהירה. מבחינה רוחנית זהו קיום בתוך גבולות התורה. אתה פועל בתחום מסוים, חווה קדושה מסוימת, פועל באפיק חיובי כלשהו. נפלא.
 
מצב אחד מצוי מעבר לכל זה. מצב התהייה. זהו מצב קיום של העדר קרקע יציבה, והוא עשוי להופיע באלף ואחת צורות. המצב המיוחד הזה עלול להתרחש גם בזמן של נפילה רוחנית. כשהאדם מוצא את עצמו 'מחוץ לגבולות הקדושה'. התחושה היא כאילו זרקו אותנו החוצה, או סתם כך העדר תחושה. הפן המאפיין הוא הרגשת חוסר אונים, אין במה להיאחז, אין על מה לבנות. וגרוע מכל, אין שום אמצעי לאמוד את המיקום. 'היכן אני בעולם?…'
 
במקום הזה קיימת רק נקודת אחיזה אחת – חיפוש.
 
החיפוש הזה מבוסס על אמונה שגם בתוך חוסר האונים החשוך והמעורפל הזה הקב"ה בודאי קיים, והוא צמוד אלי. משום שבמקום שכזה מאיר וקיים רק ה'מאמר הסתום'. רק הקדושה הנעלה ביותר יכולה לסבול את העומק הזה. ברגע שמאירה במוח ההכרה שהשם כאן בודאי, מתעורר גם החיפוש. האדם שואל 'איכה' – היכן אתה אבא? לא מתוך התרסה וכעס. רק בכנות של הכנעה. 'אני יודע שבודאי אתה כאן. אנא גלה לי היכן'.
 
בקשת 'איה' היא תדר חיים הפועם מחוץ לגבולות הנכון והראוי. אתה עומד במקום נעדר יציבות והכרה וכל קיומך ממוקד בבקשה אחת – 'איה?'. מהנקודה העמוקה הזו יכולה להיוולד מציאות חדשה.
 
אדם יכול לצמוח מחדש לגמרי מתוך נקודה אחת של 'בראשית'. לשם כך עליו לסבול את תחושת התלישות של המאמר הסתום. בלי להתייאש ובלי לתפוס עליה טרמפ ולהחליק לעוונות ומעשים לא ראויים. אם נתעקש שם, נעמוד ונעשה את מה שעוד ניתן לעשות. ניזהר ממה שעוד ניתן להישמר. ונשאל שוב ושוב 'איה מקום כבודו?' והחושך האפלולי יהפוך לאור.