זה לא אומר שאתה משקר

אנשים ששואלים, בצדק מדומה:
'אתה מצפה שאשקר לך ולקב"ה?'
בעצם טועים, כי ההיפך הוא הנכון,
אתה עושה את הדבר האמיתי!
 
 
לא מספיק שנעשה חשבון נפש פרטי בתקופה זו של ראש השנה ושבת שובה, צריך לעשות חשבון נפש לאומי.
 
גלות קשה, חורבן בית שני, צער לעם ישראל, קושי ורדיפות – כל אלה מהווים את תחילתו של המסלול עד להיותנו עם בודד, גולה ומוכה. עם הנתון ככבשה בין שבעים זאבים פעורי פה שמוכנים לקפוץ עליה בכל רגע ולחסלה לאלתר.
 
למה? בשל מה הגיע אלינו כל הסער הזה? על מה הביא הקב"ה על עם ישראל את הגלות הארוכה והכה קשה הזו?
 
שאלה זו שאל הקב"ה את החכמים והנביאים: "על מה אבדה הארץ?" הרי אתם בודאי יודעים שאין סבל בחינם. ובכן, מהי הסיבה לכל הכאב? ולמרות שהשאלה הופנתה לאנשים רמי מעלה, חכמים ונביאים, לא הייתה בפיהם תשובה והם ממש לא ידעו מה לענות, עד שנאלץ הקב"ה בכבודו ובעצמו לגלות את הדברים, כמו שנאמר בהמשך הפסוק: "ויאמר ה' – על אשר עזבו את תורתי".
 
אין ספק שזה נשמע ממש מוזר. הרי הקב"ה שאל שאלה שלכאורה כל תינוק יודע להשיב עליה, כל ילד קטן יודע להקביל בין המעשה לעונש. כלומר, אם עם ישראל יעזבו את התורה אזי יגיעו עונשים. אם כן, מדוע כששאל הקב"ה את החכמים נאלם פיהם ולא הייתה להם תשובה?
 
התשובה תהיה מובנת אם נסגנן את השאלה באופן אחר: מה גרם לעם ישראל לשכוח את התורה? הרי בן אדם אינו עוזב ברגע אחד אמונת חיים ואמת אמיתית שעל ברכיה גדל?
 
כידוע, השורש לכל העבירות החמורות, הסיבה שבשלה החלו עם ישראל לעזוב את הכל – היא בגלל שלא בירכו בתורה תחילה. כלומר, הם לא התחזקו בדברי התורה או המצוות שהיו בידיהם ולא העריכו מספיק את התורה. הם למדו רק בגלל שצריך ללמוד, אך הנשמה לא נכנסה לדברים. כך קרה שבאותו דור נפל עליהם היצר הרע הנורא של עבודה זרה. כל כך נורא, עד שאנו היום לא מבינים אותם ולא קולטים מה היה כל כך כיף לסגוד ולעבוד עץ ואבן שאין להם רוח חיים, שלא מגיבים וכמובן שאינם עוזרים.
 
אך צריך לזכור, שבכל דור יש את היצר הרע שלו. אז הייתה זו עבודה זרה. היום, אפשר לומר שהעניין הוא שמירת הלשון. אם נשים לב, נגלה שזוהי התאווה של הדור הזה. ולעצרנו, כמעט ואין אפשרות להימנע מכך, בגלל שכל אחד שנפנה אליו בנושא יצטדק ויאמר: "אז מה עוד אפשר לדבר חוץ מעל אנשים?!"… ובדרך הלצה אומרים שהיום כל אחד הוא בשלן מומחה: הוא לוקח אנשים וטוחן אותם במטחנת פיו, קוצץ אותם דק-דק. אחרי שהם יוצאים מהעבר השני של המטחנה הוא מערבב אותם ביחד, מוסיף תבלינים כדי שיהיו פיקנטיים יותר, ואז מבשל או מטגן. זה מה שנקרא "לעשות מאנשים קציצות"…
 
ובכן, לעם ישראל היה את היצר הרע של העבודה הזרה. אולם השם יתברך אומר שלא בשל כך באה הגלות. אלא, כמו שאמרנו לפני כן: "על אשר עזבו את תורתי". כלומר, נכון שעם ישראל חטאו, אך זה לא אומר שבגלל זה היה עליהם לזנוח את הכל ולהרים ידיים. הטענה כלפיהם הייתה": מדוע כשחזרו מלעבוד עבודה זרה הם לא פנו לבתי מדרשות ללמוד תורה ולהתפלל? כי אם הם היו עושים כך בית המקדש לא היה נחרב.
 
אלא מה? הם היו כל כך צדיקים, עד כדי כך, שבשעה שחטאו ולא עמדו בפיתוי העצום שהציב להם היצר הרע, הם היו בטוחים שכעת עבודתם אינה רצויה. הם לא העיזו להמשיך ולקיים מצוות, וכל שכן להראות את הפרצוף בבית המדרש וללמוד תורה, לאחר שחטאו בחטא כה חמור. אבל הם לא הבינו שלא כך צריך לנהוג. אדם צריך להיות חזק ואיתן, להאמין בדברים הטובים שהוא עושה ולדעת שהם מועילים ונהדרים. לא לעזוב את הכל, גם אם יש בידו חטא.
 
ונדגיש זאת שוב: גם אם בן אדם נכשל ח"ו, ואפילו בעבירה חמורה, אל לו לעזוב את שאר הדברים הטובים שלו. להיפך, על העבירה, יעשה תשובה ולא ישקע בדיכאון בגינה. ובמקביל, ימשיך ביתר שאת בקיום התורה והמצוות ובהם יתחזק, כי בודאי על ידם יימשך לטוב. זאת, משום שכאשר אדם מתעסק בטוב הוא בהכרח נמנע מרע. וזה מה שיעזור לו בהמשך דרכו ב"ה. אבל כשיהודי זונח הכל, זה גורם לו רק לשקוע יותר ויותר עד שישכח את הכל. והשם ישמור לאן הוא יכול להגיע.
 
מסופר שפעם אחת, הגיע לביתו של הגאון מוילנא משומד אחד שהיה מתקן דברים במקצועו. אל ביתו של הרב הוא הגיע על מנת לתקן משהו. תוך כדי עבודתו, הוא ביקש שיביאו לו כוס מים לשתות. כשפנו למלא את בקשתו עצר אותם הרב ואמר: "אל תביאו לו כוס מים עד שיבטיח לברך עליה!". שמע זאת המשומד צחק ואמר: "כבוד הרב, האם אתה רוצה שאני אשקר אותך ואת הקב"ה?! הרי אני משומד ובזה הנני גוי לכל דבר. אז מה פתאום שאברך עכשיו?"
 
והגאון מוילנא ענה לו ברצינות: "אולי אתה חושב שאתה גוי, אך בעצם ביהדות לא קיים כזה מושג הנקרא 'השתמדות'. יהודי נשאר לעד יהודי, גם אם הוא עזב את הכל. לכן אתה צריך לברך עתה על המים!"
 
שמע זאת המשומד והדברים נחרטו במוחו ועשו עליו רושם גדול – לשמוע מהרב שהוא עדיין יהודי אף אם זנח הכול מאחוריו ונדמה היה לו כי הוא ממש גוי?! ובזכות דברי הרב הוא חזר בתשובה שלמה.
 
המושג שאותו חושבים בני אדם, לפעמים, שהם משקרים את הקב"ה כשהם עושים מעשה שלא לרמתם הוא בעצמו מושג שקרי, וזאת נוכל להבין מן הסיפור הבא:
 
פעם הלך חסיד ברסלב לשדה כדי להתבודד. הוא פגש באדם מבוגר שאינו שומר תורה ומצוות. אותו יום היה חם במיוחד, ממש שרב. החסיד הציע לזקן כוס מים וביקש שיברך. צחק עליו הזקן ואמר בחיוך מריר: "מזה עשרות שנים שזרקתי את הכל מאחורי, בעקבות המלחמה האיומה שערערה את אמונתי לגמרי. איני צם ביום כיפור ואני אוכל נבלות וטריפות, אפשר לומר שאין בידי אפילו מצווה קטנה, ועכשיו אתה רוצה שאני אשקר לך?"
 
"ממש לא!", השיב החסיד, "ודווקא בגלל זה אני מבקש ממך לברך. בשעה שאתה מברך זה אומר שאתה אמיתי. נכון, כל חייך הם מסכת של שקר ותרמית עצמית, אך עכשיו כשתברך אתה בעצם עושה את מה שצריך ואמיתי לעשות"…
 
זוהי תשובה איתנה ועוצמתית לכל השואלים את השאלה הזו, ולכל הטוענים בצדק מדומה: "האם אתה רוצה שאשקר לך?!" בדיוק ההיפך! גם אם בן חטא במשך כל ימי חייו, הרי בכל פעם שהוא עושה משהו טוב, הוא עושה דבר אמיתי.
 
גם אם עברנו עבירה, טעינו או נכשלנו, אל לנו להרים ידיים ולזנוח את הכל. הרי על זה אנו נתבעים! ואם דווקא נרצה לחפש, לא נמצא בכל הלכות תשובה לרמב"ם שום דבר כתוב האומר, שמי שעבר עבירה אסור לו יותר לקיים מצוות. נתגבר כארי לעבודתו יתברך ונזכה לשנה טובה ומבורכת ולביאת גואל צדק בקרוב ממש, אמן!

* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס"