מסכת פסחים פרק ט ט-י

מסכת פסחים פרק ט

ט,ט חבורה שאבד פסחה, אמרו לאחד, צא ובקש ושחוט עלינו: הלך ומצא ושחט, והם לקחו ושחטו–אם שלו נשחט ראשון–הוא אוכל משלו, והן אוכלין עימו; ואם שלהם נשחט ראשון–הם אוכלין משלהם, והוא אוכל משלו. אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון, או ששחטו שניהם כאחת–הוא אוכל משלו, והם אינן אוכלים עימו; ושלהם ייצא לבית השריפה, ופטורין מלעשות פסח שני. אמר להם, אם איחרתי, שחטו עלי: הלך ומצא ושחט, והם לקחו ושחטו–אם שלהם נשחט ראשון–הם אוכלים משלהם, והוא אוכל עימהם; ואם שלו נשחט ראשון–הוא אוכל משלו, והם אוכלין משלהם. אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון, או ששחטו שניהם כאחת–הם אוכלין משלהם, והוא אינו אוכל עימהם; ושלו ייצא לבית השריפה, ופטור מלעשות פסח שני. אמר להם, ואמרו לו–אוכלין מן הראשון; לא אמר להם, ולא אמרו לו–אינם אחראין זה לזה.
 

ט,י שתי חבורות שנתערבו פסחיהם–אלו מושכין להם אחד, ואלו מושכין להם אחד, אחד מאלו בא לו אצל אלו, ואחד מאלו בא לו אצל אלו; וכך הן אומרין: אם שלנו הוא הפסח הזה–ידיך משוכות משלך, ונמנית על שלנו; ואם שלך הוא הפסח הזה–ידינו משוכות משלנו, ונמנינו על שלך. וכן חמש חבורות של חמישה חמישה, ושל עשרה עשרה–מושכין להן אחד מכל חבורה וחבורה, וכך היו אומרין.