חתול חמאת בוטנים
אפילו אני, מתחמקת מחתולים מוצהרת, התרגשתי כששמעתי את הסיפור על חתול אחד מהשכונה - חתול חמאת בוטנים, שבאפיזודה קצרה וקצת כואבת הזכיר לי את מה שאני תמיד שוכחת.
ישראל ידועה בשפע החתולים שחיים בה. השכונה בה אני גרה לא יוצאת מן הכלל. ההבדל בין חתולים ישראליים ובין עמיתיהם מחו"ל, כביכול, הוא העקשנות של הישראלים. המושג 'חתולים מבוהלים' לא מתאים לחתולים הצברים, הם פשוט נועצים בך מבט כשהם עוברים לידך. פעמים רבות אני פשוט עוברת לצד השני של הרחוב כשאני רואה חתול על המדרכה, משהו שלא עשיתי כשגרתי בארצות הברית. כי שם, החתולים מקיימים את 'סדר הדברים הטבעי' הנהוג בכל מקום. אבל אחרי שש שנות מגורים כאן בישראל, הגעתי למסקנה שרוב הדברים כאן לא עובדים על פי 'סדר הדברים הטבעי', וזה כולל חתולים.
לכן, וזה מאוד נדיר, כשהילד המופקד על פינוי האשפה מהבית לא נראה בשטח אני נקראת לבצע את המשימה הזו. וכשזה קורה, נלווה 'למעמד' טקס קצר כשאני מגיעה אל פח האשפה של הבניין שלנו. קודם כל, אני עומדת במרחק מסוים, די בטוח, מהפח, ועם חוש הבילוש שלי מנסה לאתר חתולים בשטח. זה מצריך ממני להשתמש בקול המיוחד שאני מגייסת לצורך הפעולה הזו, מעין שריקות-לחישות שחוזרות על עצמן מספר פעמים. קולות אלה מהווים אזעקה לכל החתולים שמחפשים אוכל בפח, לפנות את השטח שכשאני בשטח. ואז, הם קופצים מהפחים ואני משליכה את שקית הזבל בבטחה. התחלתי להשתמש בגישה זו אחרי אותה פעם בה הגעתי לפח האשפה, כשהלא הייתי מוכנה לזה כמובן. התקרבתי לפח וזרקתי את השקית, ואז שלושה חתולים קפצו החוצה. מיותר לציין מה זה עשה לקצב פעימות הלב שלי.
אפשר בהחלט לומר שאני מעדיפה לשמור מרחק מחתולים…
אבל אפילו אני, מתחמקת מחתולים מוצהרת, התרגשתי כששמעתי את הסיפור על חתול אחד מהשכונה. זה קרה כשאחד הילדים שלנו חזר נסער מבית הכנסת במוצאי שבת כשבפיו מעשייה מדהימה. המהומה הייתה סביב חתול אחד, שאקרא לו חתול חמאת בוטנים.
מה זה, לכל הרוחות, חתול חמאת בוטנים? בקיצור נמרץ ובלי להלאות אתכם בפרטים, זה חתול שרץ במגרש החנייה שלנו כשראשו תקוע בתוך צנצנת חמאת בוטנים.
איך הוא הגיע למצב הזה? אני רק יכולה לשער. הוא בטח ניסה ללקק את החמאה שבתחתית הצנצנת, שמן הסתם הייתה בפח האשפה, והופ! הנה לכם חתול חמאת בוטנים.
זה יהיה מאוד מעניין לצטט כמה מהדיווחים שהגיעו מכתבי השטח שלנו, הילדים שלי. הילד שאוהב להיות המדווח הראשי של הבית תיאר את המצב כך: "אמא ושלוש אחיות שלו (של החתול) הסתכלו עליו מתוסכלות וחסרות אונים. הן לא ידעו מה לעשות, איך להוציא את חתול חמאת בוטנים ממצב הביש אליו נקלע". המדווח הרוחני הסביר את זה בפשטות כשהכריז בשתי מילים "זה תיקון", וכולנו נשמנו לרווחה. אוהב החיות הציע עשרה שקלים לכל ילד שיצליח להוציא את חתול חמאת בוטנים מהצנצנת. והשאר, קוננו והביעו את צערם על המצב אליו נקלע חתול חמאת בוטנים, וקיוו שאחד הילדים בבניין יתפוס אותו ויוציא את הצנצנת מראשו. אפילו אני הרגשתי רע, וכמו שאמרתי, החתולים כאן לא מקבלים מקום רגיש אצלי בלב.
הילדים המשיכו לתאר את מה שעובר על החתול המסכן, עם צנצנת חמאת הבוטנים שבה נתקע ראשו, כשהוא בורח ממי שבסך הכל רק לעזור לו. הוא התחבא מתחת לרכבים שחנו בחנייה כי חשב שהוא בסכנה, במקום להבין שכל הילדים בסך הכל רוצים לעזור לו, לשחרר אותו מהלחץ הבוטני שעל ראשו. אבל הוא המשיך לברוח מהישועה שלו, חושב שהוא יהיה בטוח אם ידאג לעצמו.
אפיזודת חתול חמאת בוטנים התנגשה עם העובדה שהחתול הזה מזכיר התנהגות מאוד מוכרת…
ובכן, כולנו חתול חמאת בוטנים, בדרך זו או אחרת. אנחנו ממשיכים לברוח מהישועה שלנו, מתחבאים מתחת למכוניות החיים שחונות בדרך, רוצים לטפל בדברים בעצמנו. אנחנו רצים בטירוף במגרש החנייה, שהוא העולם, כשצנצנת חמאת בוטנים מסתירה את שדה הראיה שלנו. ממשיכים לאחוז בעקשנות בדברים שפוגעים בנו ומכאיבים לנו, במקום לחפש את העזרה ממי שבאמת יכול לעזור לנו.
אני חושבת על כל הפעמים בהן נשענתי על הכוח שלי, עם צנצנת חמאת בוטנים תקועה על ראשי, מסרבת להכיר/להבין/לדעת, שאולי, אבל רק אולי, השם יודע הרבה יותר טוב ממני. כמה צער יכולתי למנוע מעצמי אם רק הייתי משליכה על הכתפיים שלו את הכל, במקום להתחבא, במקום לנסות לפתור את בעיות החיים בכוחות עצמי, במקום לברוח מהנוכחות שלו שרק מסייעת. הבעיה היחידה היא שצנצנת חמאת הבוטנים נשארת תקועה על הראש. וכך גם אני.
אז למרות שאין לי רגשות וסנטימנטים לחתולים, אני חושבת שאני צריכה להודות לחתול חמאת בוטנים. הוא שליח של השם, שליח שעזר לי לזכור את מה שאני תמיד צריכה לזכור אבל לפעמים שוכחת: במגרש החנייה הגדול והמפחיד שנקרא חיים, אנחנו לא לבד! אין צורך להתחבא מבורא עולם. והשם רק רוצה לעזור לנו – אם רק נאפשר לו. ובכל פעם שאנחנו בורחים, מנסים בעקשנות להוציא את הצנצנת שנתקעה לנו על הראש, פשוט נעצור ונקרא לו. כי הוא, כמו אבא מתוק, יוציא אותנו מהמצב הדביק והחמאתי הזה שנקלענו אליו.
אז בפעם הבאה שאגלה סימפטומים של סינדרום 'חתול חמאת בוטנים', אקח נשימה עמוקה ו… אעביר להשם את המושכות (שממילא אצלו ואצלי רק בדמיונות) לפני שהמצב יעבור הילוך לקטסטרופה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור