ארגז הכלים שלי

אם כל אחד מאיתנו נמצא כאן כדי
לתקן את עצמו, אז אני רואה במצב
שלי יתרון עצום. כי אולי המוגבלות שלי
היא אחד הכלים הכי הטובים שיש לי
בארגז הכלים?
 
 
לא מזמן שמעתי שיעור של הרב אליעזר רפאל ברוידא – "הדרך להצלחה", כך הוא קרא לו. בשיעור זה הרב מציג אופציה מקורית לאלה מאיתנו שבודקים ובוחנים את חייהם. הרב מאיר נקודה מיוחדת באומרו, שלכל אחד מאיתנו יש ארגז כלים, וגילוי וחשיפת הכלים המוצעים לנו בארגז זה תלויים בנו, כך גם לגבי הדרך בה נשתמש בהם, כמובן על הצד הטוב ביותר, בצורה נכונה ואלגנטית.
 
מצאתי נחמה גדולה מאוד ברעיון הזה מכיוון שאני רוב הזמן מרגישה צורך לעשות משהו למען הזולת – כל פעולה שיכולה להיטיב עם הסובבים – צדקה, להתנדב, כל דבר שיכול לאחד אותנו, עם ישראל, ולהביא אותנו למקום בו נדע באמת מי אנחנו כעם. בימים אלה, כשההתבוללות נמצאת בעלייה, וכך גם הנזק שנגרם על ידה, אני מאוד רוצה להגיע לישראל (אני גרה בארצות הברית), לעבור מדלת אל דלת, להגיע לכל מי שרק יראה התעניינות וירצה. כן, גם כאן בארצות הברית, לעשות את אותו הדבר, לחזק ולעורר.
 
אלו משימות מצריכות ממני הרבה כוח פיזי, משהו שהגוף שלי לא יכול לעמוד בו. טרשת נפוצה, ממנה אני סובלת, מונעת ממני לעשות הרבה דברים פיזית. הרבה שליטה אין לי ביד הימינית, כך גם בשמאלית, וזה מתפשט אל הרגליים. מה שנותר לי בארגז הכלים שלי היא היכולת לכתוב מילים שיכולות לעורר אנשים ולתת להם השראה, יש לי גם את היכולת לחבר משפטים שנשמעים הגיוניים לכל מי שמבקש תשובות לשאלות על החיים, שאלות שהמציאות לא עונה עליהן.
 
וזה מדהים אותי בכל פעם מחדש. כי איך יכול להיות שיש לי כזה רצון, עד כדי כך שאני מוצאת כלים לא רגילים בעזרתם אני מסוגלת, למשל, לדבר במיקרופון ולאפשר למילים לצאת החוצה ולהיכתב על מסך המחשב? (טכנולוגיה שפותחה למוגבלים). ואיך יכול להיות שאני חיה בתקופה מדהימה – התפתחות טכנולוגית שמאפשרת את היכולת להגיע למקומות רחוקים ביקום, ומבחינה רוחנית – אדם יכול לתקשר עם עולמות עליונים ועם האינסוף – בורא עולם, ולמרות שאני מוגבלת בגופי אני מסוגלת להפיץ את כל מה שאני יודעת על האמונה?
 
אמונה. מה שאני יודעת עליה הוא, שביטחון בהשם גורם לשמחה מושלמת גם במצבים הכי קשים שישנם, הכי מנוגדים, הכי לא הגיוניים. אני יודעת שאני לא צריכה להיות להרגיש מוגבלת בגלל שאני לא יכולה לעשות דברים. כי הביטחון בהשם מאפשר לי לחשוב, להבין במאת האחוזים שהרב ברוידא נתן את השיעור הזה ממש בשבילי. השם נמצא בכל מקום, בכל דבר, והוא מתקשר איתנו כל הזמן. אז זה נשמע לי מאוד הגיוני שהשיעור הזה הוא התשובה שלי לשאלה שעדיין לא נשאלה – האם אני משתמשת בכלים שלי בדרך בה השם רוצה שאשתמש? אני חייבת לענות כן.
 
תשובה חיובית מאפשרת לי לזהות ולהכיר את האחדות שנראית במציאות בלי אמונה כמגוחכת. אבל אני מוכנה להסתכן בלהיחשב מגוחכת, אם זה אומר שכאישה עם מוגבלות פיזית קשה אני יכולה להגיע לרב שנמצא בצד השני של כדור הארץ.
 
אם אני בטוחה שהמילים שלי יכולות להגיע למרחקים עצומים, אני לא צריכה להתאמץ. זה מצריך ממני רק נגיעה במקלדת, להביט במסך המחשב, לדבר אל תוך המיקרופון – ולהשיג את המטרה! לעשות כל מה שאני יכולה למען האחדות, האהבה והחיבור שלנו כעם. השם שם אותי כאן בעולם הזה בזמן הנכון והמדויק עם הכלים המדויקים, כדי להשיג מטרה מושלמת.
 
ואם כל אחד מאיתנו נמצא כאן כדי לתקן את עצמו, את הגאווה ותאוות הגוף שלו, כדי שנהיה אנשים טובים יותר ממה שאנחנו, מכיוון שאנחנו חלק אלוק ממעל, אז אני רואה במצב שלי יתרון עצום. אולי מוגבלות מסוימת, כמו שלי, היא אחד הכלים הטובים שיש לי בארגז הכלים?…
 
כי במקום לגלות את הרחמים והחסדים של השם בלי תאוות פיזיות (ולא שאין לי, הן פשוט לא מטרידות אותי, והן גם לא מלהיבות אותי כמו הקשר הרוחני) או בלי אגו (על זה ויתרתי מזמן כדי לתפקד בעולם הזה) – המוגבלות הופכת את הדברים לקלים יותר. זה מעין סגפנות שנכפית עליך.
 
לכן אני מאוד שמחה גם במצב בו אני נמצאת. אני שמחה בגלל שזה מפגיש אותי עם האמת. היסח הדעת וההפרעות בחיים שמבקרות אנשים רבים, כבר הניחו לי לנפשי. במקומם כל ההפרעות וההסחות למיניהן קיבלתי מתנה – את היכולת להתמקד בדבר היחיד שמעניק לנו שמחה אמיתית וטהורה – אמונה.