לחופש נולד

מתי בדיוק איבדנו את ההופעה הטבעית
שלנו? אולי כשראינו בפעם הראשונה
את אלבום תמונות הילדות שלנו? אולי
כשניסינו לפזר חיוכים לכל פרצוף דורש?
לחופש נולד – מי זה האדם הזה?
 
 
בדרך להיות עצמי, חלק 4
 
מתי בדיוק איבדנו את ההופעה הטבעית שלנו? מי יודע. אולי בפעם הראשונה שראינו את אלבום תמונות הילדות שלנו? אולי אפילו קודם? יתכן שהנכס אבד לנו כשהתבקשנו לפזר חיוכים תינוקיים לכל פרצוף דורש, תוך כדי ניסיונות לרצות את הסביבה, להעניק לה את התדמית שציפו מאיתנו לייצג בגאון… האפשרויות רבות, אבל עובדה אחת ברורה – בזמן מן הזמנים חדלנו להיות לגמרי עצמנו, נעשינו בעלי חוב לסביבה.
 
הצורך הבסיסי לרצות ולפייס מגלם תופעות רבות שוללות-זהות-אישית, כאשר המכנה המשותף להן הוא התלות בסובב. הצורך האובססיבי להיראות משהו או מישהו, הצורך המוזר הזה נובע מתחושת תלות פנימית. 'הזדקקות לבריות' קוראים לזה בשפה המקצועית.
 
היררכיה קובלת
 
העולם מתקיים בנוסחה היררכית כלשהי, גורם תלוי בגורם, הקטן מקבל מהגדול והצעיר מהבוגר. אך הפירמידה פועלת בהחלט גם במתכונת ההפוכה – הגדול נזקק אף הוא להערצת הקטן, המשפיע מבקש מהמקבל להעניק לו כי "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה מבקשת להניק". האנושות מקיימת יחסי תלות הדדיים.
 
אין על כדור הארץ המיושב אדם המנהל אורח חיים עצמאי לחלוטין. כילוד אישה, את בואו לעולם הוא חב לזוג הורים, ובדרך כלל מצויים בסביבה עוד גורמים תומכים ידועים ושאינם ידועים. כולנו נזקקים, אם הרבה אם מעט. אדם עובד תלוי במעביד, עצמאי בקהל לקוחות, לקוח בספקי השירות, והאיש הנערץ ביותר זקוק נואשות להערצת ההמון. בעלי חוב אנו לכל מעניקי החסות ולכל ספקי הצרכים החיוניים. באופן שכזה, קשה מאוד לדמיין חיים עצמאיים לחלוטין.
 
עצמאות – מצרך רוחני בסיסי
 
עצמאות אולי לא הייתה ערך כה חשוב, אילולא הייתה משליכה באופן ישיר על האמת הפנימית שלנו. לעולם לא נוכל להיות אמיתיים לגמרי כל עוד אנו נדרשים לרצות מאן-דהו. לא נוכל לומר את האמת, ובאותה שעה לנסח את הדברים באופן שיהיה מקובל ונעים לאוזניים אחרות. הצורך להתנסח סותר לכאורה את אמירת האמת המוחלטת. לא נוכל, מן הסתם, להיות כנים כלפי חוץ כמו כלפי פנים, כל עוד אנו נדרשים להתאים את עצמנו להעדפות הסובבים. תלות סותרת עצמאות, ועצמאות היא בסיס האמת האישית. אדם עצמאי, בלתי תלוי ובלתי נצרך – רק הוא מסוגל לייצג אמת פנימית מוחלטת שאיננה מושפעת מאף גורם מחייב. ואדם שכזה, לגודל האכזבה, טרם נולד.
 
מה, אם כן, דורשים מאיתנו? חותמו של השם 'אמת'. שקר נחשב למחיצה אטומה בפני אור השם. האמת היא מפתח ההצלחה והשלמות. והאמת עודנה נעדרת.
 
רבי נחמן מברסלב מחדד עוד יותר את הבעיה וגם מציע פתרון מיוחד במינו. ראשית, יש להבין שקשר אמיתי עם בורא עולם חייב להיות אמיתי ונטול משוא פנים. כל הזדקקות לשקר סותרת את הקשר עם השם. כל פזילה הצידה פוגמת בקשר העין, וכשהדעת מוסחת בכל רגע לגורמים זרים, הקשר עם השם נעשה מדולל ומשובש יותר. משום כך, המפתח לתפילה הוא מידת האמת. תהיה אמיתי יותר – תתפלל נכון יותר!
 
ואמת היכן רוכשים?
 
ובכן, ראשית יש להיחלץ מכל תלות אנושית. אם החזון הזה נראה בלתי אפשרי, כדאי להיזכר בבקשה אותה אנו הוגים כל יום בברכת המזון: "ואל תצריכיני לידי מתנת בשר ודם". איך יתכן? אם לא נקבל את מזוננו מההולכים על שתיים (ניחשתם נכון, בני אדם) מי יביא לנו את הסחורה, העורבים של אליהו?
 
רבי נתן מברסלב מסביר איך המציאות הזו אפשרית לחלוטין.
 
קודם כל, לא צריך לדאוג. תמונת המציאות אינה עומדת להשתנות. עולם כמנהגו יכול להמשיך ולהתנהל. אפשרי גם להמשיך לעבוד באותו מקצוע תחת מרותו של מעביד ומנהל, להיות איש משפחה מושלם, בן מסור, אב ובעל לתפארת. לעמוד בהתחייבויות וגם לקבל תלוש משכורת מ'בשר ודם'. ויחד עם זאת, להיות לחלוטין בלתי נצרך לשום אדם.
 
איך?
 
תקשיבו!
 
המציאות אמורה להשתנות לגמרי אולם רק מבפנים, באופן בו אנו מפרשים אותה. אם נכיר את העולם באופן הנכון, אם נראה את הסביבה בעיניים מאמינות, נחוש בני חורין לגמרי, ויחד עם זאת נשמור על מערכת חברתית מאוזנת והוגנת.
 
אין עולם – הכל אלוקות!
 
משפט אמוני אחד, מעיז ומתריס נהגה בכל יום על ידי כל יהודי מאמין – "כי השם הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד!". את צמד המילים 'אין עוד' מפרש השל"ה הקדוש לגבי העולם כולו. האמונה המוחלטת טוענת שבעולם יש רק בורא עולם יחיד. הוא הכל והכל הוא. חוץ ממנו אין כלום, שום דבר!
 
ובכל זאת, גם אחרי שאגת 'אין עוד' הבנקים ממשיכים לקבל קהל, המסחר בבורסה טרם חדל, הפוליטיקה גועשת, ובעלי תפקיד מטילים מרות על רבבות עושי דברם.
 
'אין עוד' – זו האמת המוחלטת, מסביר רבי נתן. הבריאה מתקיימת ותתקיים בחוק אלוקי שהעניק לה את הזכות לנהל חיי טבע תקינים. אנשים משוטטים כאן, אוחזים בסמכויות משפיעים ומנהלים, ויחד עם זאת, האמת המוחלטת היא 'אין עוד'. אם רצונך לחיות את המציאות כפי שהיא באמת, זכור נא את 'אין עוד'. כי מה שרואות עינינו, המציאות אותה אנו חווים בכל חוש איננה אלא אשליה. אשליה שיש להתחשב בה, להתנהל בתוכה ולתאם מולה עמדות. ועם זאת, ההסתכלות שלנו והחווייה האישית של חיינו חייבת להיות נשגבת יותר, בת חורין ובלתי תלויה. זה כבר עניין לבחירה.
 
האמונה אומרת שבעולם אין כלום חוץ מהשם יתברך. התובנה הזו, אם לפרט אותה יותר, היא שכל מה שמתרחש כאן בעולם הוא אלוקות. אין גורמים משפיעים – יש רק גורם אחד משפיע. אין בעלי סמכות – יש רק בעל סמכות אחד!  המערכת ההיררכית עלולה להטעות, היא יוצרת מצב של בעלי שליטה רבים כשלמעשה השליטה נותרה ועודנה לחלוטין בידיו של הבורא.
 
עם התפישה הזו מסביר רבי נתן את הבקשה "ואל תצריכני לידי מתנת בשר ודם". אנו מבקשים שלעולם לא נשגה לראות בבני אדם מפרנסים ומעניקי מתנות. וגם בשעה שנזדקק לגורם סמכותי בכל נושא, נחוש היטב איך הכל מגיע אלינו רק מידיו הרחומות של השם.
 
אין זה אומר להתעלם מאנשים טובים שעוזרים לנו. אין זה אומר כפיות טובה, חלילה. הכרת הטוב כלפי כל אדם, בפרט כלפי אלו שפועלים למעננו ומסייעים לנו היא חובה ממדרגה עליונה. תלות ושיעבוד – זהו איסור מוחלט.
 
מול האמונה מאיימת עבודה זרה. בעבר, שיעבדה האנושות את עצמה לאלילים מאובנים. היום נוטים אנשים לשעבד את עצמם ליצורים חיים, לסגוד לאנשים, להעריץ באופן לא ראוי ולוותר מרצון על החירות הפנימית. כל פולחן לאישיות אחרת זולת הבורא יתברך, משבש באופן חמור את קשר האמונה היקר שלנו. אנו עלולים לאבד את האישיות העצמית שלנו תוך כדי ניסיונות ריצוי כפויים להשבעת רצונם של הסובבים אותנו. זו סכנה ממדרגה ראשונה!
 
אחד הצעדים המשמעותיים יותר לקראת בגרות פנימית וחירות אישית – היא תפישת עולם של 'אין עוד מלבדו'. לשנן ולצייר את המציאות שוב ושוב באור האמת. לזכור ולא לשכוח שאין בסביבה אף אדם, שום גורם סמכותי אחר בלעדי בורא כל הארץ. המאמין האמיתי מנהל את חייו בחכמה פנימית ששומרת אותו מעודכן ומסונכרן עם הסביבה, מקפיד על כללי החברה וחי מעבר לה, מתחשב אך בלתי תלוי, מתוקשר אך בלתי שבוי.
 
עניין של אמונה.