רק עוד אחת

איך אומרים לאמא שהבן שלה מכור?
חשבתי על זה הרבה ובסוף יריתי את
התשובה. אבל היא פתחה עלי זוג עיניים
ושאלה: "מה??? על מה את מדברת?"
 
 
"רק עוד אחת, כוסית אחת ודי. זאת האחרונה, אני מבטיח…" לא עבר זמן רב וכל הבקבוק נגמר. כן, אותו בקבוק אומלל שלא מזמן הביאו לו מהדיוטי פרי. כמו כלום, עפו להם 35$ 'במבצע'…
 
אבל נשארו עוד שניים. אה, ואתם בטח מכירים את המבצע של שניים פלוס אחד חינם, נכון? זה מבצע, זה? הצחקתם אותי… חכו, וזה עוד כלום. מה זה לעומת הסיגריות? חצי חינם.
 
טוב, עכשיו נשארו לו כמה פקטים טובים לימים הקרובים. זה לא יחזיק הרבה זמן כי הוא בתקופה קצת קשה בחיים שלו, אז הוא מעשן קצת יותר. מה זה קצת יותר? שתי קופסאות וחצי ביום במקום קופסה וחצי שהיה מעשן. בחשבון פשוט זה יוצא משהו כמו 50 סיגריות ביום. אם ניכנס לחישוב מפורט יותר אז 16-18 שעות הוא ער (בממוצע), יוצא שכל 20 דקות הוא מעשן סיגריה, בערך שבע דקות כל אחת.
 
והוא רק בן 20 וקצת הבחור. אבל מעשן ושותה כל יום קצת להנאתו. "רק במסיבות ואירועים" הוא אמר לי, אבל עכשיו "קצת קשה לי… בערב… אני קצת עצוב…" הוא המשיך לתרץ. "אבל הכל בשליטה" הוא מיהר לומר כתגובה למבט שלי.
 
מבחינתו, הוא יכול להפסיק לעשן ולשתות מתי שהוא ירצה, אם יתחשק לו כמובן. אבל זה אף פעם לא קורה, החשק הזה משום מה לא בא… אז לא, כדבריו, הוא לא מכור. הוא רק אוהב לעשן ולשתות. הוא נהנה מזה. זה עוזר לו להפיג את המתחים והלחצים, את הכעסים שתפסו אותו בתקופה האחרונה. זה מרגיע אותו.
 
וחוץ מזה שהוא לא מעשן את הכל, הוא ג'נטלמן גדול, מחלק קופסאות סיגריות למשפחה ולחברים. גם את השתייה הוא לא שותה לבד. הוא מזמין חברים וביחד מרימים כוסית (ועוד אחת ועוד אחת, עד שהכל נגמר, ואם נשאר משהו אחר אז הוא לא מהסס 'לערבב').
 
לאחרונה, בגלל שהמצב נהיה לו עוד יותר קשה, אז הוא מעשן משהו "קצת יותר רציני" כמו שהוא מגדיר, והוא מתכוון לג'וינט. אתם יודעים, סתם כך בשביל הכיף. זה מרגיע, אז למה לא?! לפעמים זה הולך לו טוב עם עוד כמה פחיות רד-בול וטקילה ואז הוא נופל לגמרי… אח! איזה תענוג! החיים ממש ורודים, הוא לא מרגיש שום כאב, שום דבר לא מתסכל או מטריד אותו… הכל טוב.
 
ולדעתו, במצב הזה הוא הכי מפוקס. אם תשאלו אותו משהו הוא מיד יענה לכם תשובה הגונה. דברו איתו על דברים ברומו של עולם, מוחו המחודד (מלא אדי אלכוהול וחומרים שונים) ישלוף לכם את התשובה 'השנונה'. הוא ידליק עוד סיגריה, ישאף עשן לריאות, יחייך "בשאנטי" כמו שהוא אומר, כי הוא בסבבה, ויענה את התשובה.
 
"מה קורה עם הילד שלי? אני לא מבינה", אני שומעת פתאום קול עולה מהמטבח. והקול הזה נשמע מאוד מוכר. אני יוצאת לרגע מהמחשבות שלי ומנסה להתרכז בקול שהולך ומתקרב אלי. בטח, זאת אמא שלו. כבר תקופה שהיא מורטת את שערות ראשה מרוב צער, הדבר היחיד שהיא מרגישה בתקופה האחרונה.
 
"את כל החיים שלי נתתי לו", היא כבר הייתה מולי. "כל מה שרק רצה נתנו לו, והוא בשלו".
 
לא ידעתי מה לעשות.
 
"מה כבר עשינו רע? איפה טעינו? מה לא בסדר?" ודמעה סוררת גולשת על לחייה. "את החיים נתתי לו ותראי מה נהיה ממנו…" וסכר הדמעות כבר נפרץ, אבל הבכי היה עצור, מלא בכאב.
 
שתקתי. לא ידעתי מה לומר לה. מה, שהילד שלה חי בסרט שהכל בסדר אצלו? שהוא מעשן כרוני ושתיין כפייתי שזקוק לגמילה? שהוא שחקן שמהתל בכולם, ובעיקר בעצמו? שהוא חי בשקרים וחי חיי ריקנות? שהוא בורח מהאמת? מלהתמודד באמת עם מה שעובר עליו? שאין לו אמונה?
 
סיגריה? זה מזיק לי!… חשבתי על כל הסיגריות שהוא מעשן.
 
אדם מעשן מזיק לעצמו ולסובבים אותו. טוב, את זה כולם יודעים. כל סיגריה שנכנסת לגוף מורידה את תוחלת החיים בכמה דקות, מזיקה לריאות, למוח, לכבד וללב. ולא רק, גם לכלי הדם השונים. ואם תרצו, גם למערכת הנשימה, הם שוחקות את העצמות, הורסות את השיניים, בקיצור את מה לא?! יש בהן מלא זפת, ועוד מלא רעלים שונים ומשונים שנכנסים ישר לגוף והורגים אותך. סיגריה לא מרגיעה כמו שהרבה אנשים חושבים, היא רק מעלה את לחץ הדם והדופק, לכן גורמת להתעוררות גבוהה בגוף, וזה בדיוק ההיפך ממצב של מנוחה. זה מתסיס את כל הגוף. העשן נדבק גם לדפנות כלי הדם, מצמצם את העורקים ולכן זרימת הדם קטנה יותר, הלב פועם מהר יותר כי צריך הספק של דם, אבל התפוקה לא מספיק טובה, ואז… בום! התקף לב (במקרה הטוב).
 
יום אחד הוא יצטרך לתת את הדין על זה. על הנזק שהוא גורם לו ולסובבים אותו. הוא גם ייתן את הדין על הסביבה – באיזו רשות לכלכת את ארץ ישראל? מי הרשה לך להתנהג כך?
 
הרבה מחשבות חלפו במוחי. לא, אני לא יכולה לומר לה את כל זה. זה רק ישבור אותה. אבל מצד שני, זאת האמת. טוב, אפשר לעדן, לומר בצורה לא ישירה וכואבת, הרי אני בסך הכל רוצה לעזור לה. אבל איך אומרים לאמא שהבן שלה מכור וזה לא "רק בתקופה האחרונה שאני ככה"?… שקר, כבר קרוב לשלוש שנים! איזו תקופה אחרונה זו?
 
הכי כואב, שהוא שותה ומעשן כדי להרגיש טוב עם עצמו, אחרת הזיכרונות עולים ומציפים אותו. הוא מרגיש את חוסר הביטחון ואת אי הנוחות ברגעים האלה. שהוא חסר ערך, שהוא כלום. הוא מפחד להתמודד עם עצמו, אז הוא מחפש משהו שישכיח לו את הכאב הזה.
 
אז מה אומר לה? שאלתי את עצמי. מה, שהוא הורג את עצמו לאט אבל בטוח?
 
אמונה… היא המפתח לכל. לחזק אותה באמונה, לספר לה על שלושת עיקרי האמונה שהרב שלום ארוש מלמד בספרו בגן האמונה. וכן, יש דרך. יש עצה ויש מוצא – בורא עולם. צריך רק לפנות אליו, לבקש ממנו שיעזור, לדבר איתו (תפילה אישית, התבודדות). ראיתי איך מצבים קשים מאוד השתנו מן הקצה אל קצה בדרך הזו. כן, זה יעזור גם לה, וגם לו. להסביר לה, וגם לו, שאם כבר לברוח – אז לבורא עולם. אם כבר להרגיש הקלה (ולא עם אלכוהול וג'וינט) – זה לדבר עם אבא שבשמים. עם החבר הכי טוב שלך, כמו שרבי נחמן מברסלב אומר. אין שום ייאוש כלל בעולם, אתה בסך הכל בן עשרים, החיים עוד לפניך. יש לך תקווה!
 
"אני ה' אלוקיכם אמת, ה' אלוקיכם אמת"… הדהד לי בראש.
 
"הילד שלך", פתאום הפה נפתח והמילים זרמו כמו מים, "הילד שלך מסכן. את גם יודעת שהוא חי בשקר, בורח מהמציאות. אבל את צריכה להבין שההתנהגות הזו היא צעקת הצילו, הוא רוצה שנעזור לו. הוא יודע שזה הורס לו את החיים, רק מה, אין לו כרגע את הכלים להתמודד עם זה, את מבינה?"
 
"אהממ", היא ניסתה להבין על מה אני מדברת.
 
"על רבי נחמן מברסלב שמעת?"
 
"בטח".
 
"אז רבי נחמן מברסלב אמר, שאם היה יודע מהי מעלת ההתבודדות הוא לא היה מתענה ומסתגף כל חייו".
 
והיא פתחה עלי זוג עיניים ושאלה (והיא השתדלה לעשות בנימוס): "מה??? על מה את מדברת?"
 
"בואי ואסביר לך. הקדוש-ברוך-הוא רוצה להשפיע שפע ולתת לנו אור, מאורו האינסופי והטוב. אבל כדי לקבל את השפע אנחנו חייבים כלים. כי בלי כלים אפשר, חלילה, להגיע למצבים מאוד לא טובים. אפילו להשתגע. לכן אנחנו צריכים ליצור כלים שיהיו לנו כלי קיבול לאחסן את השפע של השם, אחרת הוא נשפך, גולש, את מבינה? ואת הכלי הזה בונים עם התפילה, אותה התבודדות שרבי נחמן מדבר עליה. והתפילה הזו צריכה להיות בשפה שלנו, במילים שלנו, ממש כמו שמדברים עם חבר…"
 
היא שותקת. אני חושבת שהיא יודעת על מה אני מדברת. היא יודעת שזו הדרך הכי טובה. בטח, זה מה שהיא עושה בכל התקופה האחרונה, רק שהיא לא ידעה שקוראים לזה התבודדות.
 
"כי מעבר לכל הדרכים וההשתדלויות בעניין שלו", המשכתי, "זה הדבר הכי טוב. זאת ממש תרופת פלא. זאת התשובה האמיתית", סיימתי כשאני מבקשת ממנה, אפילו אם זה קשה, לתת חיוך. חיוך אחד קטן ולומר תודה לבורא עולם. כי מכאן, אנחנו עולים כבר על דרך המלך. וכל השאר, כמו שאומרים, עליו!