האור הנסתר של חנוכה

לכל אדם יש שני תפקידים. האחד, 'אני והעולם'. והשני, 'אני ואני' ו'אני ואלוקים'.
 
שני סוגי קשר קיימים בין אנשים. יש את 'אתה ואני בעולם', ויש את 'רק אתה ואני בלי העולם'. זה מעבר לעולם, עמוק יותר ממנו.
 
איך אתה יודע כמה אתה אוהב את זולתך? הנה לך סימן. האם אתה נותן את דעתך על העולם כשאתה מדבר איתו? אם עדיין ישנו עולם, תוך כדי השיחה, אז אתה בודאי קרוב אליו. אבל קרבה אמיתית היא כאשר העולם פתאום נעצר.
 
רבי נחמן מברסלב אומר, כשאני מתפלל יש רק אותי, העולם ואלוקים. אבל אז, אט אט, ככל שאני ממשיך עם התפילה, יש רק אותי ואלוקים. ואז אני עולה עוד יותר למעלה, ואני מפסיק להתקיים. ואז, יש רק את אלוקים. הסוד העמוק ביותר הוא – איך אני מחזיק בכל זה ביחד?
 
אתם יודעים מה קורה כאשר אנשים הולכים לבית הכנסת ביום כיפור? למה ההשפעה העצומה של היום הזה לא מחזיקה אפילו חמש דקות אחרי שיום כיפור מסתיים? כי ביום כיפור, כשאני כל כך קרוב לאלוקים, זה רק אני והוא. אבל ברגע שהעולם נכנס לתמונה, אלוקים 'נעלם'.
 
אז איך מחברים את הכל?
 
בנקודה זו אני רצה שתדעו משהו מאוד חשוב. היוונים הציעו לנו אז עולם יפה, אבל זה הכל. יהדות מציעה אף היא באופן עקרוני עולם, אבל עולם בו יש רק אלוקים אחד. יש רק אותי ואת בורא עולם. אז אני רוצה שתדעו משהו מאוד חשוב – איבדנו את ילדינו, עם ישראל, כי הילדים האלה רוצים את העולם. בטח, לפעמים הם בהחלט רוצים לחשוב שאין עולם, רק אתה ואני, אתה ואלוקים. אבל איפה העולם היפה?
 
לכן בחנוכה, החשמונאים חיברו את הכל ביחד. הם הביאו לעולם את אור החג העצום הזה. כולם יודעים שחנוכה זה 'מהדרין מן המהדרין', יותר יפה מיפה, ואנו מדליקים את נרות החנוכייה בבית. הבית הוא מקום בו אני נמצא לבד. לבד עם הילדים. אני מדליק את נרות החג ליד הדלת ומאיר אותו לכל העולם. כי האמת לאמיתה היא, שהעולם לא מרחיק אותך מבורא עולם או מהתורה.
 
זמן הדלקת הנרות הוא אחרי צאת הכוכבים, כשכבר מחשיך. באופן עקרוני, הלילה הוא הזמן בו אנשים יכולים להתקרב מאוד, כי במהלך הלילה העולם 'לא קיים' כל כך למרות שיש עדיין עולם.
 
אור נסתר
 
החשמונאים אמרו 'גיוואלד… ריבונו של עולם, תן לנו להאיר את נרות חנוכה!'…
 
אתם יודעים מה כל כך מיוחד באור של הנרות הללו? אתה יכול לראות אותו, ועדיין, זה 'אור הגנוז', אור נסתר שאתה יודע שהוא לא אור רגיל, או עוד סתם נר שבוער. זה אור מלא סודות, מסתוריות. משהו עמוק מאוד. וגם אם אני רואה משהו, אני מודע לכך שיש משהו עמוק יותר מעבר למה שאני רואה, כל כך עמוק, החלק בו העולם לא מגיע אליו.
 
כשאני אוהב מישהו מאוד, אני רואה אותו. הוא שם. אבל אני גם יודע שיש הרבה יותר. הרבה מעבר למה שאני רואה בו.