ליד נהר הבוג

ליד גדות נהר הבוג הוא צעק מקירות
ליבו "בברסלב בוערת אש, הבער אותה
בליבי!". עשרה בטבת, יום פטירתו של
רבי נתן מברסלב, האיש שלא השאיר
מילה אחת לא כתובה.
 
 
כבר בימי נעוריו, רבי נתן, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, חש כי נפשו אינה מוצאת את סיפוקה. הוא הבין בשכלו החד, כי לא המדרש עיקר אלא המעשה. אולם, בכל פעם שחפץ לעשות משהו בנושא, להתקרב ביתר שאת לבורא ולעבודת השם טהורה ונקייה יותר, התגברו עליו הכוחות שמנגד והניאו אותו מרצונו הנעלה. כך חווה רבי נתן ינספור עליות וירידות והמים, בהחלט הגיעו עד נפש.
 
רבי נתן לא מצא מזור לנפשו. כל צדיק שניסה להסתופף בצילו ולשאוב ממנו חיות וכוח לעבודת השם, לא העניק לו את מה שבאמת רצה.
 
עד…
 
שעת המבחן
 
שבורא עולם, מסובב כל הסיבות, הביא את רבי נחמן זצ"ל לברסלב, הנמצאת סמוך לעיירה נעמירוב מקום מושבו של רבי נתן. כששמע על כך רבי נתן, החליט ללכת אליו ולבדוק האם אותו רבי יוכל לעזור לו בעבודת השם יתברך.
 
הזדמנות מיוחדת הייתה לו באותה שעה, שכן אביו שהה באותו זמן מחוץ לעיר לצורכי עסקי ולא היה במקום כדי למנוע מבנו את הנסיעה לצדיק. רבי נתן החליט לקבל על עצמו קבלה, לנסוע ולבחון האם רבי נחמן יעזור לו וייתן לו חכמה ודעת להתחזק בקיום התורה, ואם זה מה שיקרה – לא ייתן דעתו יותר למניעות הבאות עליו מצד אביו וחמיו המתנגדים בתוקף להתקרבותו אל החסידות.
 
כשהגיע רבי נתן ונכנס אל רבינו הקדוש, מיד פתח רבינו בדברים ושוחח באריכות עימו ועם עוד כמה מחבריו שבאו יחד איתו. הוא סיפר להם כמה מעשיות ורבי נתן, כמו חבריו, הופתעו לגלות איך שום מחשבה ורעיון שהיו בראשם לא נעלמו מעיניו של הצדיק. על הכל הוא דיבר איתם, חיזק ועודד. באותו מעמד החליט רבי נתן להישאר דבוק לרבי נחמן בכל נימי נפשו כל חייו. ולמרות כל המניעות והבלבולים, רבי נתן נעשה לחסיד הגדול והאהוב של רבי נחמן מברסלב זצ"ל. כל הנהגותיו ומעשיו היו מקשה אחת של קודש והיו נעשים בזריזות לא רגילה. על רבי נתן מספרים שאי אפשר היה להתחרות איתו בהליכתו למקווה בכל בוקר. הוא פשט ולבש את בגדיו במהירות עצומה עד שאף אחד מלבדו לא היה מסוגל לכך. גם כתיבתו הייתה מרחפת במהירות, ידו הייתה נעה כמעט באוויר מעל גבי הדף והדבר היה לפלא. כל מעשה שעשה היה עם פנים אל כיוון אחד – אל המטרה, עד שפעם התבטא עליו רבינו הקדוש, שבודאי יזכה על ידי זריזותו להיות רועה נאמן לישראל.
 
אין רגע מיותר!
 
לרבי נתן תמיד היה בידו, או בסמוך אליו, שעון. הוא שמר על כל רגע לבל יחמוק ממנו לריק. גם בעת נסיעתו בעגלה ממקום למקום היה מרבה ללמוד, להתפלל ולצעוק אל השם יתברך מקירות ליבו. שום דבר בעולם לא בלבל את מחשבתו ולא הסיחה מעבודת השם הצרופה. ולא לחינם הרעיש עליו השטן ארץ ומלואה והעמיד על ראשו מתנגדים איומים, שהגיעו עד כדי פגיעות בנפש בעבור התנגדותם לדרכו. וכל זה למה? מכיוון שהיה משיב את כל ישראל לאביהם שבשמים ופוקח עיניהם אל הטוב.
 
רבי נתן, זכותו תגן עלינו, על אף שהיה גדול ועצום בפני עצמו, בכל זאת ביטל דעתו לגמרי בפני רבו הקדוש, רבי נחמן זצ"ל. פעם אחת קרא לו חמיו, רבי דוד צבי, שכונה בפי כל "רבי דוד צבי הגדול" מכיוון שכיהן כרב בעיירות רבות. באותו יום, רבי דוד רצה למנות את רבי נתן לרב באחת העיירות שתחת סמכותו. רבי נתן, כתלמיד מסור ומתבטל, ניגש לרבינו ושאל האם אכן הוא צריך ללכת לאותה עיירה ולכהן שם כרב.
 
רבי נחמן השיב לו שילך לאותה עיירה. אלא שאז שאל רבי נתן: "רבי, האם זאת האמת?"
 
והשיב רבינו: "כן".
 
שוב שאל רבי נתן, שכל כך לא רצה לעזוב את רבו: "רבי, האם זאת האמת לאמיתה?"
 
וענה רבינו: "לא. האמת לאמיתה היא שתישאר כאן איתי ותמשיך ללמוד ולעבוד את השם!". לא היה מאושר כרבי נתן על הזכות שניתנה לו להישאר ליד רבו.
 
זהו אחד מיני אלף סיפורים המצביעים על אהבתו והתבטלותו של רבי נתן לרבו הגדול. את כל מוצא פיו שמר וקיים בלהט, בדרכו צעד בלי לחשוש מכל המלעיגים והמתנגדים שהיו באותה תקופה.
 
ואז…
 
ביום י"ח בתשרי רבו היקר, רבי נחמן מברסלב, החזיר את נשמתו הטהורה לבוראו. הכאב על האובדן היה כה חזק מחד, ומנגד, זמן מועט אחרי פטירתו של רבינו, גברה ההתנגדות על אותם שבחרו להתקרב לתורת החסידות בכלל, ועל אלה שהתקרבו לתורת רבי נחמן מברסלב בפרט. המתנגדים לא בחלו בשום אמצעים כדי להפריע את החסידים עובדי השם מעבודתם הקדושה.
 
נראה היה כאילו ניצלו את העובדה שרבי נחמן 'כבר לא כאן', אלא שרבי נתן עמד בעוז כנגדם. במכתביו אנו מוצאים כיצד הוא מעודד את החסידים שלא תיפול רוחם, וכך הוא כתב באחד מהם: "חיזקו ויאמץ לבבכם, כל המייחלים להשם… יבושו ויחפרו כל שונאינו, יבושו הם ולא נבוש אנו! ברוך השם, אין לנו להתבייש כלל בעניין המחלוקת הזה, כי לא עלינו תלונתם, כי אם על השם ועל תורתו הקדושה ועל הצדיק האמת וכו'. יאחזו הם דרכם להרבות בשתייה ובשכרות ולהרבות ימיהם בחגים (הכוונה לסעודות וחגיגות על כל תאריך וזמן, וביטול זמן של עבודת השם) ואנחנו בשם השם אלוקינו נזכיר להרבות בתפילה ותורה ואמירת תהילים והתבודדות ולשמוח בהשם ובתורתו ובצדיק והאמת, ונראה דבר מי יקום! אשרינו מה טוב חלקנו שהם רודפים אותנו בשביל שאנו נקראים על שמו הקדוש!"
 
כך נטע רבי נתן חוסן בחסידים ונתן להם כוח לעמוד בפני המלעיגים בגו זקוף.
 
הצוואה – יפוצו מעיינותיך
 
דבר נוסף שלמענו פעל רבי נתן ללא לאות, היה הדפסת ספרי רבינו הקדוש, כל זאת ככדי לקיים את הנאמר: "יפוצו מעינותיך החוצה", וכדי לזכות כל יהודי להתבשם מתורתו המאירה. את התפקיד הזה הוא קיבל על עצמו כשליחות יקרה. למען מטרה עצומה ועליונה זו גייס את כל משאביו וכוחותיו. במכתביו מוצאים לא פעם את דאגתו לעניין הדפוס, וכמובן להשגת תרומות בעבור הוצאת הספרים.
 
רבי נתן זצ"ל היה פורש חסות על כל הנדכאים ומחזק מאוד את כל מי שנפלה עליו רוחו, או שנתרפה מעט מעבודת השם. באחד מן המכתבים שכתב לאברך צעיר אפשר לראות כיצד הוא מעודד אותו, ואלה דבריו: "לא יכולתי להתאפק מלכתוב לך מעוצם אהבתי… וגודל תשוקתי לראות בהצלחתכם הנצחית וכו'. שמעתי והבנתי כי נחלשת בלימוד… נא בני חביבי, חמול עליך. כי אם לא עכשיו – אימתי? ראה והבן כמה ייסורים סבלת ושברת כמה מניעות כדי להתקרב אל האמת. ועתה אחרי כל הדברים האלה… אין נאה לך ולנו להרפות מדברי תורה וכו'. התגבר כארי ותתחיל מחדש להתגבר ולהתמיד בלימודך כל יום… זכור את בוראך בימי בחרותך וחדש כנשר נעוריך…"
 
כך בנועם ובאהבת אמת, חינך עודד וטיפח רבי נתן את קהל חסידיו. בדרך הנעימה והמקרבת ביותר המשיך את דרכו של מורו ורבו הגדול, רבי נחמן מברסלב, זכותו תגן עלינו.
 
ביום עשרה בטבת השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה כשהיא נקייה וחפה מכל חטא ועוון. קודם פטירתו חיזק את אנשיו ואמר: "צריכים אתם להחזיק אתכם ביחד, באהבה גדולה!"
 
יהי רצון שנזכה ללכת לאורו, ולאורם של צדיקים, ולקיים את אמרתו הקדושה של רבי נתן – לאהוב אחד את השני! ולהפיץ את דעת רבי נחמן מברסלב בעולם כולו, ועל ידי נקרב את הגאולה, אמן.
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס"