ערימות של קש

קש, זה דווקא לא רע. לכל אחד יש את
ערימה שלו. מה שלא תעשה, אי אפשר
להתעלם ממנה. היא שם ולא סתם. היא
קרש קפיצה אדיר בחיים. וזה בדוק.
 
 
להיות שמחים תמיד, זה דבר אפשרי. אבל איך עושים את זה? עם האמונה. היא מאפשרת לנו להיות שמחים כל הזמן. וגם אם יש לנו חסרונות, בעזרתה אנחנו יודעים שכך ברא אותנו הקב"ה. החסרונות הללו קיימים כדי לעזור לנו להשלים את התיקון של נשמתנו, למלא את המשימה שנשלחנו בגללה בעולם הזה.
 
אם זה כך, אז בעצם קיבלנו את נוסחת השלמות שלנו – החסרונות שלנו מאפשרים לנו להתבונן על עצמנו ולהבין שאנחנו לא נמצאים כאן סתם כך, יש לנו מטרה.
 
בורא עולם, בהשגחה הפרטית והמדויקת שלו על כל פרט ופרט בבריאה, נותן לאדם את הנסיבות המושלמות והטובות ביותר עבורו למציאת תפקידו וייעוד בחיים. איך? הגמרא נותנת לנו את אחת הדוגמאות המובהקות בעניין זה – הסיפור של רבי עקיבא.
 
רבי עקיבא, אז עקיבא בלי שום תואר, היה רועה את צאנו של אחד העשירים הגדולים באותה תקופה, כלבא שבוע. בתו של כלבא שבוע, רחל, הבחינה במעלות המיוחדות של עקיבא ולכן ביקשה מאביה להתחתן עם רועה הצאן. האבא, בתקיפות ובנחישות ועם איומים ברורים כשמש, מבהיר לה שהוא מסרב לשידוך כזה, ואם היא בכל זאת תחליט 'לשבור את המילה של אבא', הוא ינתק איתה כל קשר וינשל אותה מהירושה! אבל רחל התחתנה עם עקיבא למרות איומי אביה, בטוחה שהאדם זה נועד לגדולות, למרות שהיה ממעמד נמוך ורחוק מאוד מכל מה שקשור ללימוד ותורה.
 
הזוג הצעיר, בעקבות הנישול, סבל מעניות מחפירה. הדבר היחיד שאפשר היה לכנות אותו כרכוש הוא ערימות הקש שהיוו מזרן ושמיכות בביתם הדל. בכל בוקר, היה עקיבא מוציא את הקש שדבק בשערותיה של אשתו, מנחם אותה עם הידיעה שיום אחד, כשהוא יתעשר, הוא יקנה לה תכשיט יקר לשיער.
 
בורא עולם ראה את מסירות נפשם של השניים והחליט לנסות אותם. למשימה זו נשלח אליהו הנביא, שהגיע בדמות קבצן עני מרוד. כשהדלת נפתחה, אמר להם "הקבצן" שאשתו ילדה לא מזמן ואין לו במה לכסות ולחמם את התינוק שזה עתה נולד. "אולי יש לכם קצת קש?" הוא שאל.
 
בני הזוג, בלי לחשוב פעמיים, נתנו ל"קבצן" את הדבר היחיד שהיה ברשותם – קש. הוא הודה להם והלך. רבי עקיבא פנה לאשתו ואמר לה בשמחה: "את רואה? המצב שלנו לא כל כך גרוע. יש לנו שפע של קש, יש כאלה שאפילו את זה אין להם".
 
על פני השטח, הסיפור הזה נראה מאוד מוזר: אם בורא עולם כבר שלח את אליהו הנביא לזוג הצעיר, הוא לא יכל לתת להם איזה יהלום או כסף  ולהקל מעליהם את העניות במידה מסוימת? הרבה סיפורים יש על אליהו הנביא שמעניק שפע ועושר לאלה הראויים לפגוש אותו. אך במקרה זה, הבקשה שלו מראה לזוג הצעיר שיש אנשים שנמצאים במצב גרוע יותר משלהם. איך מתעודדים מידיעה שכזו?
 
לפי איך שבורא עולם רואה את הדברים (והוא רואה הרבה יותר טוב מאיתנו), העניות במקרה של עקיבא הייתה התנאי הכי טוב להתפתחות הרוחנית שלו – שהפך להיות התנא רבי עקיבא, גדול הדור, מורם ורבם של תנאים גדולים כמו רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר בעל הנס ועוד, ולהיות זה שיעלה על הכתב את התורה שבעל פה. בלי העניות, הוא לא היה מגיע לכל המעלות הללו. לכן אליהו הנביא מעודד אותו בעזרת אותה מסקנה שהגיע אליה, דבר שאמנם מעלה אותו ברוחניות אבל בהחלט לא עושה לו את החיים קלים יותר מבחינה גשמית.
 
שימו לב! אם אדם מתעלם מהחסרונות או מעמיד פנים שהם לא קיימים, הוא רק משטה בעצמו, מוליך את עצמו שולל, והשמחה שלו (אם תהיה לו בכלל) לא תהיה אמיתית או שלמה. רמאות עצמית זו היא פועל יוצא של מידה איומה – הגאווה, לא של אמונה. אבל אדם מודע לחסרונותיו ומנסה להוציא מהם את הטוב ביותר – הוא אדם שמח. זו הנוסחה לשמחה אמיתית.
 
לכל אדם יש מגרעות, ולא משנה עד כמה הוא ינסה לכסות או לטשטש אותם. לאחד יש בעיות כלכליות והשני סובל ממחלה קשה. לשלישי יש ילד עם צרכים מיוחדים, ואילו לרביעי יש קשיים בשלום-בית. בורא עולם יודע היטב את הנסיבות של כל קושי שיש בחייו של אדם, ואיך כל אתגר כזה יעזור לו להגיע לתיקון של נשמתו. כשאנו מקבלים את הקשיים/אתגרים/חסרונות שיש לנו עם אמונה, אנחנו באמת יכולים להיות שמחים.
 
אל תיפלו ברוחכם! צדיקים גדולים התמודדו עם ניסיונות לא פשוטים. הם התעלו בצמיחה הרוחנית והאישית שלהם דווקא מנקודות הקושי שהיו מנת חלקם. דוגמאות? בבקשה, לא חסרות. רבי חנינא בן דוסא היה עני מרוד, אולם כל העולם בזכות רבי חנינא זכה לשפע ואוכל. ה"חזון איש" היה אדם חולה, לרבי מליובאוויטש לא היו ילדים, והרבי מקלויזנבורג, שהיה ניצול שואה, איבד אישה ו-11 ילדים במחנות ההשמדה.
 
אנשים טועים כאשר הם מסתכלים על הצדיקים – אנשים שמחים בחלקם – כאילו נולדו אל זרועות הלוקסוס. ממש לא. העובדה שהם קיבלו את הקשיים והניסיונות שלהם בחיים עם אמונה ושמחה, זה מה שעשה אותם אנשים גדולים ושמחים באמת.
 
לתם, מתוך סיפור המעשייה מעשה בחכם ותם של רבי נחמן מברסלב, יש מסר גדול לכולנו: גדולה לא מביאה שמחה ואושר לאדם, אבל שמחה בהחלט מביאה את האדם לגדולה!