ארבע כוסות, ארבע אימהות

האישה נכנסת פנימה, אל תוך הרבדים
העמוקים בנפשה ובנפש בני ביתה ודולה
משם סודות אדירים. בשתיית ארבע
הכוסות שמסמלות את ארבע האימהות
נגלה את הסוד העצום של החיים.
 
 
ליל הסדר כבר כאן, וגם אנו הנשים רוצות לקחת בו חלק פעיל משום שזו מצווה חשובה ויקרה, שהרי על יציאת מצרים נאמר: "בזכות נשים צדקניות נגאלנו ובזכות נשים צדקניות ניגאל" (תלמוד בבלי, סוטה יא, ב). ואולי, קריאת רוב ההגדה, עד לרגע שאנו מגיעים לארוחה ממש, היא עוד סיבה להשאיר את האישה ליד השולחן, חופשייה מלהגיש ולפנק את בני ביתה. נשים, כידוע, אף הן מצוות לשתות ארבע כוסות יין במהלך הערב המיוחד והקדוש הזה, ולהיות שותפות ופעילות בכל העניינים השייכים לסדר (ראה שולחן ערוך, אורח חיים תע"ב יד), ומסביר המהר"ל מפראג, כי בעוד שפסח-מצה-ומרור מסמלים את שלושת האבות הקדושים, ארבע הכוסות מסמלות את ארבע האימהות הקדושות (מהר"ל, גבורת השם מ"ח).
 
הגפן, כידוע, יכולה לגדול במקום שיוחד לה – בכרם, לא בכל מקום בו גדלים עצים. זהו עץ צנוע שנמצא במקום מיוחד השמור רק לו, בדיוק כמו האימהות שהיו צנועות. את ליל הסדר אנו מתחילים עם הכוס הראשונה – הקידוש, כי כך הן הנשים, יוזמות ומביאות את הקדושה אל בתיהן. העובדה ששתיית ארבע כוסות היין ממשיכה אף בסיום הסעודה, מסמלת את החכמה הנשית המתמשכת. היין מסמל את המימד הפנימי כמו שכתוב: "נכנס יין יצא סוד" (עירובין נה, א). האישה נכנסת פנימה, אל תוך הרבדים העמוקים בנפשה ובנפש בני ביתה ודולה משם סודות אדירים שמסייעים לה בתפקידה הרם והנשגב.
 
כוס ראשונה – שרה אימנו
 
הכוס הראשונה מסמלת את ההיבט הראשון של ארבע לשונות הגאולה (שנאמרות בספר שמות פרק ו, ו-ז): "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים". הבטחה זו כוללת בתוכה את השחרור הפיזי. כשנשתה את הכוס הראשונה נתפלל על השחרור והגאולה שלנו מכל המצרים והכבלים הגשמיים, מהמחלות, מהכאב, מהטרור וכדומה. שרה אימנו הייתה האישה הראשונה ששילבה את האמונה בבורא עולם בכל פרט בחייה – ברוחניות ובגשמיות. כך, יצרה את הגנום הרוחני של העם היהודי. הכוס הראשונה היא הכוס של הקידוש שמעלה ומגלה את היום הקדוש, מבדילה אותו משאר ימות השבוע, מהחול אל הקודש. כך היא שרה אימנו, האישה הראשונה שהבדילה את עצמה מכל בני ובנות העולם. יהי רצון שנזכה ללמוד משרה אימנו איך לחזק את האמונה שלנו, גם אם זה נראה כדבר שהוא 'נגד הזרם' של העולם – לא נחשוש, נתחזק באמונה ובביטחון של שרה אימנו. ויהי רצון שנזכה אף אנו לשלב את האמונה בכל רגע ופרט בחיינו כאן בעולם הזה.
 
כוס שנייה – רבקה אימנו
 
הכוס השנייה מסמלת את ההיבט השני של ארבע לשונות הגאולה: "והצלתי אתכם מעבודתם". הבטחה זו טומנת בתוכה את השחרור מהשעבוד הרוחני והגשמי. יכול להיות שאיננו נותנים את דעתנו על כך, אבל רוב הפעולות שלנו נובעות מהרבה דברים שחווינו בחיים, כאלה שנחקקו בנפשנו, מהילדות, מהבגרות, מטראומות וכדומה, אלה דברים שגורמים לפחדים, קנאה והרבה כעס. למרות שרבקה אימנו באה מבית שתפקד בצורה לקויה מאוד (עובדי עבודה זרה וכו') היא הייתה מסוגלת לרפא את הילדות שלה בעזרת החיבור שלה אל הקדושה. גם בהיותה צעירה מאוד היא לא חששה לנתק עצמה ממשפחתה, מהסביבה ומכל המוכר לה, ולדבוק באדם זר לה ובמקום לא מוכר ושונה. כשנשתה את הכוס השנייה נתפלל שנסיר את כל הדברים שקושרים ומסבכים אותנו. לכוס זו יש גם סגולה לשחרר אותנו מקיום המצוות 'כמצוות אנשים מלומדה' בלי התלהבות וחשק, שזה מאסר לא קטן בכלל. רבקה אימנו הייתה מנותקת מהסביבה אך מחוברת מאוד לנשמתה, לכן כל הפעולות שלה נעשו בהתלהבות ושמחה עצומה. הכוס השנייה היא הכוס איתה אומרים את ההגדה. וכמו שההגדה מתחילה בסיפור שמתאר את הבושה והחרפה, את העוני והסבל אבל גם עם שבחים ותפילות, כך גם רבקה – מגיעה ממקום של קוצים אך הופכת לשושנה נצחית (ויקרא רבא, כג, א). יהי רצון שנזכה ללמוד מרבקה אימנו את אומנות ההתנתקות וההיבדלות מכל ההשפעות השליליות ומהעבר שמעיק עלינו.
 
כוס שלישית – רחל אימנו
 
הכוס השלישית מסמלת את ההיבט השלישי של ארבע לשונות הגאולה: "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה". השם מבטיח להביא את הגאולה שלנו בזכות אהבת ישראל הנצחית של רחל אימנו. בעזרת מידת הרחמים וההעברה על המידות בהן ניחנה, היא מתגברת על הקנאה ומאפשרת לאחותה, לאה, להתחתן עם אהוב ליבה – יעקב אבינו, כדי למנוע ממנה מבוכה והשפלה (איכה רבא, הקדמה כד). כך גם אנו – שנזכה להיגאל מכל המחלוקות והפילוגים בינינו, להיות מאוחדים ואוהבים איש את רעהו. כשנשתה את הכוס השלישית נתפלל שלא יהיו מחלוקות בינינו, שנזכה לאהבת חינם ואחדות, לסבלנות וכבוד אחד לשני, ועל ידי זה נתקן את הפילוג בין ילדי רחל ולאה. הכוס השלישית מובילה אותנו לחלק של ברכת המזון. הגאולה, כידוע, נועדה לגלות את מלכות השם על ידי השפע שהוא משפיע לעולם הגשמי. גילוי זה קורה רק כשיש אחדות בינינו. בנה של רחל אימנו, יוסף הצדיק, היה הצינור לשפע והמזון לעולם מכיוון שלא שנא את אחיו על מעשיהם, אלא סלח להם. יתירה מזו, רחל הייתה עיקר הבית – התומכת והמשפיעה, שהברכה בבית נמצאת בשבילה ומשכינה שלום בביתה (בבא מציעא נט, א – "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו"). יהי רצון שנזכה ללמוד מרחל אימנו להעביר על מידותינו למען האחדות, השלום והאחווה בינינו, ונזכה לאהבת ישראל אמיתית.
 
כוס רביעית – לאה אימנו
 
הכוס הרביעית מסמלת את ההיבט הרביעי של ארבע לשונות הגאולה: "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים". אחרי שהסרנו את כל המחסומים הרגשיים, הפיזיים והרוחניים בשתיית שלוש הכוסות, אנו מוכנים עכשיו לממש את הקשר שלנו עם בורא עולם ולתקשר איתו בצורה ישירה דרך התפילות, השבח וההלל. הכוס הרביעית נאמרת בהלל בסוף הסדר. לאה היא האדם הראשון שבאמת מודה ומהלל את השם יתברך. כאשר ילדה את בנה הרביעי יהודה, אמרה: "הפעם אודה את ה'…" (בראשית כט, לה). הרב שלום ארוש מסביר, שלמרות שהאבות והאימהות קודם לאה, ועוד מימי אדם הראשון – שבודאי כולם שיבחו והודו לבורא עולם, אף אחד לא הודה לו מהמקום ממנו היא אמרה את התודה וההודיה. לאה, למעשה, הביאה את חידוש התודה לעולם – הוא אמרה תודה רבה לבורא עולם על כל מה שעבר עליה – על כל הסבל, הייסורים, הבכי והצער. ובלידת יהודה היא הבינה עד כמה הייתה צריכה באמת לעבור את מה שעברה בחייה כדי ללדת את הבן הזה – אבי מלכות דוד ומשיח צדקנו. כשנשתה את הכוס הרביעית נתפלל שהקשר שלנו עם בורא עולם יהיה חזק ואמיץ, נצחי ותמידי, הן בתפילה והן בחיי היומיום – בכל מחשבה, דיבור ומעשה. יהי רצון שנזכה ללמוד מלאה אימנו לדעת תמיד להודות לבורא עולם, להלל ולשבח אותו בכל מצב שאנו חווים בחיים, וכך נזכה למשוך את הברכה והשפע לחיינו ולעולם כולו.
 
נשים, השמיעו קולכן
 
הקשר הפנימי בין ארבע הכוסות שאנו שותים במהלך הסדר לארבע האימהות, מלמד אותנו איך כל אחד מארבעת שלבי הגאולה – כפי שמוזכרים בארבע לשונות הגאולה, הוא הזכות של כל אחת מהאימהות שלנו. המדרש מלמד אותנו כיצד השם גאל אותנו בזכות האבות והאימהות באומרו (מיכה ו, א): "שמעו נא את ה' אשר אומר: קום ריב את ההרים ותשמענה הגבעות את קולך". האבות מסמלים את ההרים והאימהות את הגבעות. את זה אנו לומדים מהמילה "ותשמענה" – לשון נקבה. ספר החינוך אומר, שכולם מחויבים במצוות סיפור יציאת מצרים (מצווה כא). ונראה כי יש פנייה מיוחדת לאמא לענות לבן שאינו יודע לשאול, שנאמר בהגדה: "את פתח לו" (על פי הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, אוצר מפורשי ההגדה).
 
נשים יקרות, זכרו, לאורך כל הלילה המיוחד הזה – השם רוצה לשמוע את קולכן!