על כנפי הדמיון

לפעמים, אנו עפים על כנפי הדמיון
למחוזות שונים שיוצרים לנו הזדמנויות
לרצונות חדשים וטובים. ולפעמים,
הוא סוחף אותו למערבולת רגשות. איך
מתמודדים עם זה?
 
 
אחד הכלים שנמצאים באמתחתו של היצר הרע – בארגז הכלים שלו, הוא הדמיון (או כוח המדמה כפי שמכנה אותו רבי נחמן מברסלב).
 
אתם יודעים, ניסיתי לחפש את הפירוש וההגדרה המדויקת למילה הזו בכל מקום אפשרי – במילון, באינטרנט ו… הפתעה! למילה ומחשבה/רגש הזה שמלווה אותנו הרבה בחיים – אין הגדרה. אבל את מה שזה גורם לנו להרגיש, את זה כולנו יודעים להגדיר.
 
יש את הרגעים שאנו עפים על כנפי הדמיון למחוזות שונים שיוצרים לנו הזדמנויות לרצונות חדשים וטובים. לעומת זאת, יש את הפעמים בהן אנו נסחפים בים הדמיון, ומרוב מערבולות, בלבול וחוסר אונים, אנו נסחפים לאי בודד של 'לבד', שקיומו מתגלה לנו אחרי סחרור הרגשות אליו נשאבנו.
 
אבל דווקא שם, על אותו אי בודד, כשאנו לבד, חלשים מהשחייה המעייפת או מההיסחפות במערבולת הדמיונות – אנו פוקחים לרגע את עינינו ומשוועים לעזרה מהדבר האמיתי שנטול כל אינטרס – מאבא שבשמים. כי על האי, אין אף אחד. זה רק אתה ואלוקים.
 
רבי נחמן מלמד, במקומות רבים, על הכוחות העצומים של כוח המחשבה. הוא אומר "כי סוף מעשה במחשבה תחילה, דהיינו כשאדם רוצה לעשות איזה דבר, כגון לבנות בית, צריך לחשוב תחילה במחשבתו איך יהיה ציור בניין ביתו" (ליקוטי מוהר"ן ח"א, ס"ו).
 
אבל איך שומרים על הגבול הדק שנוטה להיטשטש בין דמיון – חלומות באספמיא, ובין אותו דמיון עליו מדבר רבי נחמן – שמהווה כוח יעיל ובונה?
 
הכל מתחיל ונגמר באמונה.
 
רבי נחמן אומר לנו לא לדחוק את השעה ולהתעקש שהכל יקרה כמו שאנו רוצים, אפילו לא בעניינים של הקדושה (חיי מוהר"ן תל"ג).
 
בנקודה זו, כוח המדמה מפיל חללים רבים – אותנו. יש לנו רצון עז להצליח בדבר מסוים, אבל פעמים רבות אנו מבלבלים בין העיקר לתפל ובין הרצוי למצוי.
 
אז מה עושים?
 
הפתרון הוא לעשות ישוב הדעת אמיתי עם בורא עולם. לבדוק עם עצמנו מה מניע אותנו, מהי המטרה, ולאילו תוצאות אנו שואפים להגיע. ובעיקר – האם זה לטובתנו? ומי שיודע את התשובה לשאלה זו הכי טוב הוא רק בורא עולם, לכן אנו צריכים להיפגש איתו ולברר נקודה זו באמת לאמיתה.
 
לצורך בירור נקודה זו נשתמש בשני כלים חשובים – הרצון והאמונה.
 
הרצון, כמו שכולנו יודעים, הוא הדבר הכי חשוב שיש לנו, וביחד עם האמונה אנו מקבלים את המתכון הבטוח להגשמת הדבר שאנו רוצים. תפילה על זה רק תדחף להגשמת היעד והצלחתו.
 
ולא רק, אנחנו יודעים שמאוד קשה להיות מאופקים ולא להיסחף בים הדמיון הסוער, במיוחד כשהמטרות מונחות שם, ממש לנגד עינינו. אולם צריך לזכור שהמטרה היא בעצם היכולת להגדיר את הרצון שלנו. אין שום חיוב לקלוע עם החץ בדיוק באמצע הלוח. יש הרבה מקומות מסומנים טובים ליד, ואין הדבר מעיד על התפשרות כלל! אדרבה, זאת העדות הכי טובה על השלמה עם המציאות שלנו. זאת גבורה אמיתית. צריך גם ריכוז מלא כשיורים את החיצים. והריכוז הוא התפילה והסבלנות שבסוף תמיד משתלמת.
 
פעמים רבות אנו שמים את עצמנו במרכז ושוכחים מהדברים החשובים שסביבנו, כל אחד במקום בו הוא אוחז – ילדים, בעל, אישה, הורים, חברים… שלמעשה הם המרכז ואנו מה שמסביב. לכן תמיד צריך לזכור שאנו צריכים לשאוף לגלות מהי התכלית האמיתית שלנו.
 
בימים חשובים אלה, ימי ספירת העומר בהם מתאבלים על מותם של 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא מכיוון שלא נהגו כבוד איש עם רעהו, נראה כי זה הזמן המתאים ביותר לחשוב מחדש על המושג "מטרה שמקדשת את האמצעים" ולהפנים בליבנו שיש "להשתמש באמצעים על מנת להשיג את המטרה" – לכבד, להוקיר ולהודות כל הזמן על הזמן והמקום בו אנו נמצאים, ועל מי שסובבים אותנו.
 
ושלא תחשבו שזה דבר מובן מאליו. ממש לא. פעמים רבות בנקודות אלה כוח המדמה מוצא לנכון לפתוח את ארגז הכלים שלו ולגרום לנו לחשוב על הצעד הבא – איך ואיפה – ולדמיין את העתיד או העבר, בו-בזמן שאנו עוד צריכים למצות את ההווה. את זה ניתן ללמוד וליישם מכל הגנים הנפלאים שכתב לנו הרב שלום ארוש, והמשמשים גלגלי הצלה בים הסוער של החיים.
 
אם נסחפתם במערבולת הדמיון, אם גם אתם מרגישים קצת לבד ומבולבלים, חפשו את האי הבודד, את הפינה והשעה השקטה בה תוכלו לפרש שיחתכם עם בורא עולם. הוא תמיד מוכן להקשיב ולייעץ באהבה גדולה. הוא כבר יוביל אתכם לחוף מבטחים.
 
בהצלחה.