תורה היא מתנה – בשביל מתנות צריך לעבוד

למה כל כך קצר?

מה הדבר החשוב ביותר בעולם? ברור שהתורה! העולם נברא בשביל התורה, זו התכלית. אם כך, נשאל שתי שאלות:

שאלה ראשונה: מדוע בחג הפסח אנו חוגגים שבעה ימים לציון יציאת מצריים שהייתה בסך הכול שחרור מעבדות, הצלה גשמית לכאורה, ובחג הסוכות אנו חוגגים שמונה ימים על ניסי המדבר והשגחת ה’ עלינו שגם זו רווחה גשמית – ואילו על התורה הקדושה שהיא התכלית של הכול, אנו חוגגים בסך הכול יום אחד?

שאלה נוספת: החותם שמותירים פסח וסוכות משמעותי מאוד. בחג הפסח ובחג הסוכות יש הכנות רבות, אנחנו ממש שוברים את השגרה ומתנתקים ממנה לגמרי. בחג הפסח מנקים את הבית ביסודיות ובחג עצמו משנים באופן קיצוני את כל האכילה שלנו, ובחג הסוכות אנחנו ממש יוצאים מהבית מכל הסביבה הטבעית והמוכרת שלנו – יש כאן משהו דרמטי ומשמעותי מאוד שמכניס אותנו לאווירה אחרת. אבל את חג השבועות בקושי מרגישים. אין הכנות מיוחדות, אין מצוות מיוחדות ותוך יום אחד חוזרים לשגרה וכמעט שוכחים שהיה לנו חג.

האם לא היה ראוי לעשות חג “רציני” יותר שיותיר חותם משמועתי הרבה יותר עבור קבלת התורה שבשבילה נברא העולם ושהיא הדבר המשמעותי ביותר לעם ישראל כעם?

התורה היא מתנה

בני ישראל היקרים, אנחנו צריכים להבין דבר עמוק מאוד:

החגים הקדושים הם לא “מסיבה” על אירועים שקרו בעבר. החגים שלנו הם עבודת ה’ שמשקפת את כל התיקונים והזיכוכים הנצרכים לנשמות ישראל, בכל שנה ושנה ובכל דור ודור.

התורה הקדושה היא לא עבודה אלא מתנה! יום מתן תורה מלשון מתנה. אבל איך מקבלים את המתנה? על ידי עבודה והרבה עבודה. והעבודה היא לזכך וטהר את עצמנו להיות כלי מתאים לאור התורה. התורה הקדושה היא לא העבודה אלא היא התוצאה. ואילו שאר החגים הם ההכנה והעמל, העבודה, שמכוחם אנחנו זוכים לקבלת התורה. לכן את עיקר הזמן ועיקר החותם והעמל אנחנו משקיעים בהכנה, ואז זוכים ומקבלים את אותו האור הרוחני הנשגב.

כי התורה היא לא סתם חכמה, היא לא אוסף של ספרים. התורה היא אור רוחני, אורו של בורא עולם שהוא ותורתו – חד הם. האור הרוחני הזה שוכן אצל כל מי שמוכן וראוי לאור הזה למי שיש לו את המידות של התורה. וזו עבודתנו להיות מוכנים, לעשות הכול כדי להיות ראויים.

ומהי העבודה?

עיקר העבודה והזיכוך הוא האמונה!

וכשהאמונה מאירה בשלימות – התורה מגיעה ממילא!

ואכן החגים שלנו הם עבודה על מידת האמונה. פסח הוא חג האמונה, חג של ניסים ומופתים ושידוד מערכות הטבע וגילוי השגחה מופלאה – מכוח האמונה הזאת אנחנו עובדים ומזככים את כל המידות שלנו במשך שבעה שבועות, כי כל המידות הטובות הן גילויים שונים של אמונה וכל מידות הרעות הן גילויים שונים של חוסר אמונה כפי שכתבתי והסברתי באריכות להלכה ולמעשה בספר “בגן האמונה”.

ולכן אנחנו גם לומדים פרקי אבות שכולה עבודת המידות. על פי זה מובן מדוע התורה ניתנה לאוכלי המן כי הם אלה שחוו את האמונה וחיו את ההשגחה ברמה הגבוהה והברורה ביותר.

גם סוכות הוא חג שכולו אמונה. הסוכה נקראת צילא דמהימנותא, צל האמונה. עם ישראל נכנסים עם כל יישותם לתוך האמונה הקדושה. ואחרי שאתה עטוף באמונה, גר בתוך האמונה, וחי ונושם אמונה שבעה ימים רצופים כנגד תיקון שבע המידות של הנפש – התוצאה היא שמחת תורה.

ואומר רבי נחמן שבזכות מצוות סוכה כל יהודי ויהודי נהיה חתיכה של תורה בעצמו, ולכן אנחנו עושים שמחה גדולה בתורה הקדושה מיד לאחר חג הסוכות. וזה מובן על פי מה שהקדמנו, שהתורה היא התוצאה של האמונה ושל תיקון המידות מכוח האמונה.

על פי זה מובן כיצד האבות קיימו את כל התורה כולה לפני שניתנה. אברהם אבינו היה עמוד האמונה וזכה להיות ראש המאמינים ואת זה הנחיל לכל העולם ובוודאי לבנו ולזרעו אחריו – ובזכות אותה האמונה הם הגיעו לקיום כל התורה כולה באופן טבעי!

וכך נסביר את עבודת השבוע הזה שהוא השבוע האחרון של הספירה. השבוע שלנו מוקדש למידת המלכות, מידת המלכות מבטאת את האמונה, התפילה והענווה, לדעת שהכול של ה’ – ועל פי המקובלים במידת המלכות משתקפות כל המידות הטובות. ולכן ה”מבחן המסכם” של כל ימי הספירה וההכנה הסופית למתן התורה היא תיקון המלכות – שלימות האמונה.

ולכן עיקר עבודתנו גם מבחינת הזמן שאנחנו משקיעים וגם מבחינת המאמץ והעמל – הוא לקנות את האמונה, לחיות אמונה, להתחזק בתפילה ובזיכוך המידות ובהתנקות מהתאוות. כאשר אנחנו עושים את כל מה שקשור אלינו מהצד שלנו – התורה עצמה היא כבר המתנה, אנחנו מקבלים אותה באהבה ושמחים בה ומשתעשעים בה.

באותו אופן נסביר גם את הציפייה לגאולה. הגאולה העתידה שאנחנו כל כך מחכים לה – גם היא רק תוצאה! מי יהיה הגואל? הגואל הוא משיח בן דוד, כלומר שיש לו את המידות של דוד המלך, מידת המלכות, שכולו אמונה וכולו תפילה ושמלמד את כל העולם אמונה שלימה.

וכמו שהתורה באה ומתקבלת כאשר עם ישראל מוכנים ומתאימים, כלומר כשהם זוכים לאמונה – בדיוק כך הגואל יכול לבוא כאשר עם ישראל מוכנים וראויים לאור של הגואל שהוא אור האמונה, מידת המלכות. כשתגבר ותתגלה מידת האמונה בעם ישראל – הגואל יתגלה מיד ויגאל אותנו. הוא מחכה ומצפה לזה יותר מאיתנו.

אנשים אומרים מתי כבר יבוא משיח? מתי תבוא הגאולה? אבל השאלה האמיתית היא מתי תתגלה האמונה, מתי עם ישראל יזכו לרצות אמונה ולבקש אמונה ולרדוף בכל כוחם אחר האמונה. זו השאלה וזו הציפייה, אבל העיקר: האמונה זו העבודה שלנו! זה החלק שלנו בגאולה. ככה מצפים לגאולה!

להגיד “מתי יבוא משיח” זה לא נקרא לצפות לגאולה. אבל לעבוד על אמונה ולקנות אמונה ולהפיץ אמונה ולדבר עם המשפחה והחברים ועם כל מי שרוצה לשמוע דיבורי אמונה – זו הציפייה האמיתית לגאולה, וזה מה שמביא את הגאולה.

האמונה היא עבודת החיים שלנו. עבודה מתוקה ונעימה ששכרה בצידה, כי היא המפתח לחיי אושר, לחיי חירות אמתית מהיצר הרע ומהתאוות, לחיים של משמעות וקשר עם הבורא. רק על ידי אמונה ניתן להתנקות מתאוות כי היצר הטוב וכלי הנשק היחיד שלנו הוא התפילה והתפילה תלויה באמונה. המאמין לא כועס ולא עצב. המאמין מלא בסיפוק ובשמחה בכל רגע בחיים. המאמין אוהב ונותן בלי חשבון ומקרין סביבו אור וטוב ומשפר את כל העולם הזה.

ואם רק אלה היו כל המתנות והרווחים – דיינו!

אבל כאן בא חג השבועות ומבשר לנו שיש עוד הרבה יותר מזה: אם אתה כל כך מאמין וכל כך טוב וכל כך טהור מעודן ומזוכך – אתה מקבל את המתנה הגדולה ואת התכלית של העולם, אתה מקבל את התורה הקדושה!