הארים של המאה ה-21

כשאנו, אנשי המערב, שומעים את
המילה "שלום", התמונות שעולות בראשינו
הן קשת יפה בשמים וכולם מתחבקים
עם כולם. אבל זה לא השלום שהארים
של המאה ה-21 מתכוונים אליו.
 
 
הרבה דיבורים, או יותר נכון איומים, נשמעים מהכיוון של אירן בנושא השמדת העם היהודי, מה שמעלה בזיכרון תמונות שקבוצת פסיכופטים מהעבר הלא רחוק שאף היא הציבה לעצמה מטרה זו. ואנשיה מוכרים בשם נאצים.
 
כן, הם מכנים את עצמם "ארים".
 
גרמניה של היטלר ימ"ש האמינה שהאומה הגרמנית היא האומה הטהורה והחשובה – הגזע הארי, כפי שכינו את עצמם. הם האמינו שהם נעלים ונשגבים ממי שאינו ארי, בעיקר כזה נגע בכל הקשור לעם היהודי. והם התעקשו בצורה אובססיבית שזה התפקיד שניתן להם – להיפטר מכל היהודים בעולם.
 
כמו גרמניה הנאצית, אירן – של מחמוד אחמדיניג'אד והאייטולה – מתעקשת אף היא, באובססיה כמובן, שצריך למחות את עם ישראל.
 
אירן של היום היא פרס. כולם יודעים את זה. וכולנו יודעים שפרס נקראה בשם זה תקופה ארוכה מאוד, מאז ימות התנ"ך. איך פתאום הפכה פרס לאירן, ככה, באמצע המאה ה-20?
 
הנה למה. שנתיים לאחר שהיטלר עלה לשלטון, שליט פרס – רזא שאה פהלווי, הזדהה עם גרמניה הנאצית. בעיקר, הזדהה עם המושג "אריזם". הוא החשיב את הפרסים לארים ולא לערבים, והוא רצה שכל העולם ידע על כך. לכן בשנת 1935, בעידודה של גרמניה הנאצית, הוא שינה את שם מדינתו לאירן.
 
המילה "אירן" בפרסית משמעה "ארץ הארים".
 
אז עכשיו, במאה ה-21 יש לנו על הגלובוס עוד ארץ ארים שמבקשת להשמיד את עמנו. בשנים האחרונות אחמדיניג'אד הכריז, לא פעם, שיש למחות את ישראל מהמפה, כי זה "הפתרון" למשברים שהמזרח התיכון חווה. פשוט, להיפטר מישראל. אתם בטח מתארים לעצמכם איך קודמו הארי-נאצי בודאי גאה…
 
שלא כמו הרייך השלישי הארי של היטלר, ארץ הארים של היום היא גרעינית. ואם ישנו ספק שאירן מעשירה את עצה באורניום למטרה אחת – למחות את ישראל, אז אשתו של המדען מוסטפא אחמדי רושן שנרצח, אמרה בראיון לפארס ניוס אג'נסי, ש"מטרתו היחידה של מוסטפא הייתה להשמיד את ישראל", ובזה חיזקה את מה שכולם יודעים. מוסטפא לא היה רק "טכנאי", הוא היה המנהל של מתקן ההעשרה בנתאנז, אדם עם מוטיבציה שרצה לבנות תוכנית גרעינית להשמדת ישראל.
 
כמובן שאחמדיניג'אד מתעקש שהכוונות הגרעיניות של ארצו הן רק ממקום של שלום.
 
והוא לא משקר.
 
כשאנו, אנשי המערב, שומעים את המילה "שלום", התמונות שעולות בראשינו הן – זריחה, קשת יפה בשמים, וכולם מתחבקים עם כולם. אבל זה לא השלום שאחמדיניג'אד מתכוון אליו.
 
כשאחמדיניג'אד אומר "שלום" הוא מתכוון לעולם נטול ישראל.
 
אם זה נשמע לכם מוכר, כנראה שזה בגלל שקראתם את הספר "מלחמת היהודים" של יוספוס פלאוויוס (יוסף בן מתיתיהו).
 
יוספוס מדווח מלפני אלפיים שנה, בערך, שהקיסר הרומי אספסיאנוס גם כן האמין ששלום משמעו השמדת העם היהודי וארץ ישראל. אם אתם זוכרים, אספסיאנוס היה הקיסר הרומי שיחד עם בנו – טיטוס, החריבו את יהודה ואת בית המקדש, ואחר כך הורה אספסיאנוס לבנות מקדש פגני (של עבודת אלילים) ברומא כדי להתרברב בהישגיו – הבסת העם היהודי (וגם בכלי הזהב שלקח מבית המקדש).
 
הוא לא קרא למקדש שבנה "מקדש הניצחון". לא.
 
הוא קרא למקדש הזה "מקדש השלום", כך אומר לנו יוספוס.
 
בראש המעוות של אויבינו, 'שלום' הוא שם נרדף להרס והשמדה של עמנו. ועכשיו אחמדיניג'אד, נשיא ארץ הארים, גם כן רוצה לעשות את מה שאספסיאנוס ובנו טיטוס עשו – למחות את ארץ ישראל והעם היהודי.
 
וכמו היטלר קודמו, מכחיש השואה אחמדיניג'אד מבקש להשלים את המשימה עד תומה.
 
בצעדת ההנצחה לשבעים שנים לכיבוש הנאצי בצרפת, וגירוש היהודים משם למחנה אושוויץ, צייד הנאצים הידוע – סרג' קלרספלד, עשה השוואה ברורה של האסלאם הפשיסטי, קרי אחמדיניג'אד, להילטלר. קלרספלד אמר "שהשנאה נגד היהודים שהובילה מיליוני קורבנות למותם האכזרי עודנה, ואבוי, חיה ונושמת, גם אם האידיאולוגיה ההיטלרית הומרה בשוליים של האסלאם הקיצוני".
 
גרמניה, אירן-פרס, רומא, רוסיה (שמספקת נשק לאירן) – נראה שהעולם רותח שוב והשנאה משנים קודמות צפה ועולה לה באחת.
 
לא צריך להיות נביא כדי לראות את ענני הסערה מתאספים, להרגיש באוויר כיצד ההיסטוריה חוזרת על עצמה.
 
אנו, העם היהודי, מחכים לגאולה כבר יותר מאלפיים שנה. ונראה שההמתנה הזו עומדת להסתיים. אך כמו שרבי נחמן מברסלב אומר לדור שלנו כבר למעלה מ-200 שנים – כי ישנו מרכיב אחד שעדיין חסר ומעכב את הגאולה.
 
אמונה – האמונה השלמה בבורא עולם.
 
רבי נחמן מברסלב אומר, "והעיקר, שהגאולה תלויה באמונה. כי השורש של הגלות הוא חוסר אמונה". ומכיוון שאנו עדיין בגלות, רבי נחמן מברסלב אומר לנו שאנו עדיין צריכים לחזק את האמונה שלנו.
 
בזמן מלחמת המפרץ הייתי בחור ישיבה, חוזר בתשובה, שגר בישראל, כשעוד אויב ניסה להרוג כמה שיותר יהודים – ונכשל. סדאם חוסיין, נשיא עיראק, מי ששיגר טילים לאזור מרכז הארץ. מכיוון שחשבנו שעיראק מצוידת בנשק כימי (ומכיוון שמלחמה כימית היא דרך איומה למות בה) רצנו לנקודות החלוקה לקבלת מסכות אב"כ, ומשם לחדרים האטומים כשנשמעו צפירות עולות ויורדות. בהמשך, התברר שאין לעיראק נשק כימי, אבל לא ידענו על זה. כאשר אחד מטילי הסקאד נחת, חלק מחבריי עלו על גג בניין הישיבה כדי לצפות בטילים שעפו בשמים 'על חי', מה שנקרא. התוכחה והנזיפות לא איחרו לבוא.
 
מה היה התירוץ לסכנה שהכניסו את עצמם?
 
"יש לנו אמונה וביטחון בהשם", אמרו.
 
אחד מרבני הישיבה החליט לתת שיעור מאלף בכל הקשור לאמונה וביטחון. הוא אמר, בערך, את הדברים הבאים: "אמונה וביטחון בבורא עולם זה לא אומר שאתה יכול להכניס את עצמך לתוך הסכנה כי אתה מאמין שהשם יציל אותך. אלא, שאתה מאמין שהמצב בו אתה כבר נמצא הוא מהשם".
 
את המסר של מלחמת המפרץ אני נושא בתוכי כבר שנים. הכל, אפילו האיום הכימי, מהשם. ובספר בגן  האמונה של הרב שלום ארוש, כתוב שלא רק שהכל מהשם אלא הכל, אבל הכל, לטובה (אישית ונצחית) גם איננו מבינים איך, משום שזהו מסר מהשם אלינו – שנתקן את הנשמות שלנו ונעשה תשובה.
 
המלחמה הגרעינית שכולם חשים באוויר, היום יותר מתמיד, זו שנצפית מכיוון "ארץ הארים" של אחמידינג'יאד, כמו הטרגדיות קורעות הלב שאנו חווים בתקופה זו – אף היא מגלה לנו, הכי ברור שאפשר, שעדיין חסרה לנו אמונה, הרבה יותר מתמיד.