אמת או אמת לאמיתה

רבי לוי יצחק בנדר זצ”ל לשון רבינו בליקוטי מוהר”ן ח”א תורה י”ב: “מה שאנו רואים, שעל פי הרוב, הלומדים, חולקים על הצדיקים ודוברים על צדיק עתק, בגאוה ובוז. זהו מכוון גדול מאת השי”ת. כי יש בחינת ‘יעקב ולבן’. יעקב הוא הצדיק המחדש חידושין דאורייתא ולומד תורתו לשמה… ולבן, הוא תלמיד חכם שד יהודי (על פי זוהר פנחס רנ”ג) שתורתו להתייהר ולקנטר“.

ההבדל בין תלמיד חכם הלומד לשמה, למי שאינו לומד לשמה – אומר רבי לוי יצחק – מתבטא בכך, שהראשון אוהב את הצדיק וסר למשמעתו, ואילו האחרון, אינו סובל את הצדיק, ואינו שומע לו, מכיוון שהוא מקבל את תורתו מבחינת “שמאל” מבחינת “ופושעים יכשלו בם” כפי שמבאר רבינו ז”ל בהמשך התורה הזאת.

מידה של “אמת לאמיתה” היתה בו במוהרנ”ת, רבי נתן. ידוע מה ששאל פעם בעצת רבינו ז”ל אם יקבל משרת רבנות המוצעת לו, הסכים לכך רבינו, ומששאל אם זהו האמת הסכים רבינו גם לכך, אך שהתעקש ושאל אם זהו האמת לאמיתה, שצריך הוא להתמנות לרב, נענה לו רבינו ז”ל: “אם באמת לאמיתה אתה חפץ, אינך צריך להיות רב”.

האמת לאמיתה היא הנקודה המדויקת ביותר. וכך אומר מו”ר הרב שלום ארוש, כאשר תלמיד בא להתייעץ עם רבו עליו להתבטל אליו ולהיכנע בפניו גם אם ישמע דברים לא לרוחו וגם אם יצטרך לעשות דברים נגד רצונו כי רבו יודע יותר טוב ממנו. אז אם אתה הולך לרב כדי לשמוע את מה שאתה רוצה לשמוע זו בעיה. אבל אם רוצה לשמוע את האמת, או יותר נכון את האמת לאמיתה אתה תצליח!

‘קטרוג המלאכים‘ היה דו שיח בין הקב”ה למלאכים בסוגית בריאת האדם שחלקם היו בעד וחלקם קטגרו שכולו קטטה, מדון ושקר. המסר העמוק בו מסיימת התורה את דבריה בגין סוגיה זו – אם יהודי נתקל באמת שמה שיוצא ממנה זה קטרוג ודין, ייאוש ואובדן תקווה – חובתו להתעלם מאמת זו! כי זו מחלוקת שאינה לשם שמיים והאמת הזו אובדן וחורבן מביאה לעולם!