סיפור לשבת:  כוס מים לשתייה מששת ימי בראשית

הבעל שם טוב ותלמידו הלכו מרחק רב משך שעות רבות. התלמיד הרגיש שהוא צמא מאד, פנה לרבו וביקש לשתות כי מים אין! הבעט”ש לא ענה מאומה.

הם המשיכו בהליכתם עוד מספר שעות עד שהרגיש התלמיד כי הוא עומד להתעלף ונמצא בסכנת נפשות ממש. פנה בשנית לרבו שהוא צמא מאוד וחייב לשתות מיידית.

ענה לו הבעט”ש: “בה’ יתברך אתה מאמין? בה’ יתברך שיכול כבר עכשיו להמציא לך מים לשתות משום מקום שהוא כל יכול?” “כן” ענה בבטחה. “יפה מאד!” ענה הבעט”ש.

רק סיים לדבר והנה הולך ומתקדם לעברם גוי עייף שעל גביו זוג דליי מים. הם ביקשו ממנו לשתות והוא מכר להם מספר כוסות מים. “כעת, אנא ספר לנו מה מעשיך פה עם דלי מים” בקש הבעט”ש מהגוי. “הבעל בית שלי השתגע! היום החליט ללמד אותי לקח. טען שאיני עובד מספיק טוב ועליי ללכת כמה ק”מ טובים לדלות מים ולא בסמכות לבית. לכן הלכתי מספר שעות עד שמצאתי באר שאבתי ואני בדרכי חזרה. לפתע ראיתי אתכם”. הנהנן הבעל שם טוב ופנה לתלמידו “רואה אתה את הגוי? כל ההליכה שלו נועדה אלא בשבילך! הפריץ לא השתגע.. אלא ה’ שם במוחו את הרעיון שיבוא לכאן לשאוב מים כדי שלך יהיה מה לשתות.. ודע לך, שכל הסיפור הזה עם הפריץ והגוי נועד בשביל שתשתה מים!!

אם ה’ עושה אותך צמא אז הוא גם דואג לך לשתייה עוד מששת ימי בראשית”. תאמין בה’ ובכוחו! ישתבח שמו לעד!