העצה של הבבא סאלי

לא מזמן חלמתי חלום ממש אמיתי. כן, אני יודעת. הרבה אנשים חולמים חלומות, בדרך כלל משעממים, אבל לא הייתי מספרת לכם על החלום הזה אם הוא היה חלום שגרתי…
 
בחלום הייתי בעיר שרוב תושביה עולים חדשים מארצות המערב במקום כלשהו בארץ, וזה היה בסוכות. באחת החצרות הייתה סוכה ענקית גדולה מקושטת בסרטים ודגלים. הסוכה הייתה מלאה באנשים, וכולם רקדו מסביב בשמחה. חשבתי שמשיח כבר כאן, כי כולם היו ממש שמחים.
 
ולפתע, תיבת כסף גדולה ומסיבית הופיעה על הרצפה לידי. בפתח הצר שהיה בחלקה העליון הכנסתי צרור של כסף שהיה לי ביד.
 
ואז, האיש הזקן הופיע.
 
הוא דיבר בצרפתית, ולי היה מאוד קשה להבין את מה שהוא אומר לי. היה לו מבט קשוח על פניו, והוא חזר שוב ושוב על אותו משפט:'Tu te crois que tu es fahima.'.
 
בחלום, לא היה לי שמץ של מושג מה הוא אומר ועל מה הוא מדבר בכלל, אבל דבריו עשו עלי רושם חזק כך שיכולתי לזכור אותם גם כשהתעוררתי.
 
ואז, הסוכה החלה ליפול על החגיגה הגדולה שהייתה בתוכה. ידעתי שזה 'הסוף' או מה שזה מסמל. אך בדיוק באותו רגע קרוב משפחה שלי הופיע וגם הוא הכניס כסף לתיבת הכסף הגדולה.
 
הזקן הופיע שוב והחל לברך את קרוב המשפחה הזה בברכות נפלאות, ושהוא יהיה עץ מלא בפירות. גם דברים אלה נאמרו בצרפתית. ניסיתי לתרגם, לנסות להבין את מה שהוא אומר, ואז התעוררתי.
 
מי היה הזקן הזה? בהתחלה, חשבתי שאולי זה היה הרב יצחק כדורי זצ"ל, אבל את הפנים שלו אני מכירה, הן לא 'התאימו' לזקן מהחלום. ואז זה הכה בי: זה היה הבבא סאלי זצ"ל.
 
את החלום חלמתי ברביעי בלילה. התקשרתי בבוקר של חמישי לבעלי ואמרתי לו שאני מאוד רוצה ללכת לציונו של הבבא סאלי בנתיבות ביום שישי בבוקר.
 
אחרי כמה דקות, בעלי התקשר בחזרה ואמר לי בהתרגשות: "את יודעת שזה יום ההילולא של הבבא סאלי?"
 
לא, לא ידעתי. התחלתי לחשוב על החלום שלי הרבה יותר ברצינות.
 
שני דברים הרגשתי בצורה ישירה בחלום. האחד, שמשיח נמצא ב'מרחק נגיעה' מאיתנו, ושהדבר היחיד שיציל אותנו הוא נתינת צדקה. והדבר השני שהרגשתי הוא, שהרבה אנשים לא יעמדו בזה. מהחלום התעוררתי מאוד עצובה מעצם המחשבה שמכל המשפחה שלי רק קרוב משפחה אחד ואני 'נשרוד את זה', וגם אותו בן משפחה שהופיע בסוף החלום, כשכבר התחיל להיות מסובך ואולי קצת מאוחר.
 
בימים שאחרי הייתי מאוד מוטרדת ממה שהבבא סאלי אמר לי. התרגום הפשוט של המשפט: 'Tu te crois que tu es fahima.' הוא: 'את מאמינה בעצמך שאת פהימה (מבינה/חכמה)'… אבל לא היה לי מושג מה המסר שלו.
 
החלטתי ללכת לבבא סאלי בעצמי, לבקש עזרה משמים ומהצדיק לעזור לי להבין את המסר. כשהגעתי, זה היה בעיצומה של ההילולא והמצבה הייתה מוקפת בנשים רבות. מסביב היה הרבה אוכל, הרבה צבעים, רעש, תפילות, ואישה מוזרה שהכריחה אותי לאכול משהו.
 
אהבתי את מה שחוויתי שם, בעצם, הרגשתי קצת בבית, למרות שחוויות על קברות צדיקים מהסוג הזה זה לא משהו שאני חווה בדרך כלל.
 
הייתי שם כמה שעות. התפללתי על בעלי, על העסק החדש שהקים ועל עוד הרבה דברים ונושאים שהיו על הפרק באותו זמן. התפללתי שהמשפחה שלי תחזור בתשובה ושכולם יעלו לארץ ישראל כמה שיותר מהר.
 
חלק מהתפילות נענו במהרה, ואפשר היה להרגיש את זה כשזה קרה.
 
אולם רק כמה ימים לאחר מכן נפל לי האסימון והבנתי מה שהבבא סאלי אמר לי בחלום.
 
שמי האמצעי הוא 'פהימה', השם המרוקאי שמשמעו (פחות או יותר) 'חכם'. בני משפחה אמרו לי שהמילה 'נבון' גם כן מתאימה לפירוש המילה 'פהימה'.
 
הבבא סאלי אמר לי להפסיק לחשוב שאני חכמה, לסלק את מחסום החכמה הזה, כמו שרבי נחמן מברסלב מספר בסיפורי המעשיות שלו על החכם והתם.
 
כמו שאתם יודעים, ניסיתי לנטרל ממני את מטען החכמה הזה לפחות במשך כמה שנים, ולנסות לחיות חיים פשוטים ותמימים מלאים בשמחה. לפעמים הגעתי לזה, ולפעמים ממש לא.
 
בתקופה שחלמתי את החלום נתקעתי במצב בו ניסיתי להיות אדם תם ופשוט, אבל מצד שני נתפסתי ברשת השכל המורכב והמסובך.
 
הבבא סאלי אמר לי: את רוצה להיות אדם פשוט? תפסיקי לחשוב שאת חכמה ושאת יודעת איך לעשות את זה. פשוט, תמשיכי לתת את הצדקה שאת נותנת, תקשיבי לצדיקים, ושימי את כל ה'מחשבות החכמות' בהמתנה!
 
הבנתי גם למה היה לי כל כך קשה להפסיק להיות 'חכמה' – בכל זאת, מדובר בתכונה חזקה, ירושה משפחתית-תורשתית, ממש השם האמצעי שלי.
 
הבעיה לא התחילה אצלי או בדור שלי. היא רודפת אותנו כבר כמה דורות אחורנית.
 
זה היה המסר העיקרי של הבבא סאלי אלי. ונראה לי שהיה פה גם מסר כללי לעם ישראל: גם שנהיה כולנו תמימים בדרכינו ולא כאלה 'חכמים' שיודעים ומבינים הכל, וגם להרבות בצדקה ועזרה אחד לשני, כי מי שיעשה את זה ישרוד את הזמנים הקשים שאנו חווים.
 
אני רואה שזה נכון אפילו במעגל הקטן והקרוב אלי. אנשים שאני מכירה מאנגליה שזכו לתת צדקות, הם אלה שזכו לעלות לארץ ישראל. לא משנה אילו קשיים או כישלונות צורמים הם חוו בחייהם, הם לא הפסיקו לתת צדקה. הם לא הפסיקו לקיים את המצווה שזיכתה אותם לעלות לארץ ישראל. ומדובר באנשים שהצליחו לעלות לארץ כנגד כל הסיכויים.
 
את החלום חלמתי לפני כמה חודשים (שהרי ההילולא של הבבא סאלי הייתה ביום ד' בשבט לפני כמה חודשים) אז למה אני מספרת לכם על זה עכשיו? בשבוע שעבר סיפרתי למישהי על החלום, על כך שהבבא סאלי דיבר איתי בצרפתית. אישה זו מכירה בני משפחה ממשפחת אבוחצירא המפורסמת והיא אמרה לי שזו השפה שבה דיבר הבבא סאלי.
 
"החלום שלך היה אמיתי!" היא אמרה לי.
 
כן, גם אני הרגשתי, ואני עדיין מרגישה, שהחלום היה אמיתי וחי. לכן אני מספרת לכם עליו עכשיו. כי דברים זזים, דברים באמת קורים, אנחנו מתקרבים לזמן עמוס וגדוש בשמחה עצומה, אך יחד עם זאת עם הרבה כאב לב. עם בנייה עצומה, ומנגד עם הרס נורא. זמן שבו משפחות יתאחדו, וחלקן יתפרקו.
 
הדרך היחידה לעבור את כל זה ולהישאר שלמים היא לתת צדקה, להישאר תמימים ופשוטים ולהקשיב למה שהצדיקים אומרים לנו, גם אם משיח, הגאולה וכל מה שבא בחבילה הזו נראה כמו חלום רחוק.