מבחן השתייה

אחרי שעברה בשלום את מבחן
השתייה, אחרי שהבנו מהי התכונה
הבולטת שלה – היינו מצפים מרבקה
לתשובה קצת יותר, איך אומרים,
פוליטקלי קורקט….
 
 
קשת רחבה של מצוות מציעה התורה לכל יהודי לקיים ולשמור. אם אנו כנים עם עצמנו, וכלפי אחרים, למראית עין נגלה שחלק מאיתנו 'מנותקים' מחיים דתיים, יותר מאשר אחרים. לחלק יש צד רוחני עמוק, ואילו אחרים יכולים להיות מאוד קונקרטיים, עם שתי רגליים על הקרקע בכל כיוון בחייהם. למשל – אדם, שעל פי טבעו, הוא נדיב לב יהיה לו קל יותר לתת צדקה, יותר מאשר אדם שמידת הקמצנות שולטת בו. למרות שמצבים אלה נראים כלא הוגנים, לפעמים, אולם התגובה הפשוטה היא שלכל אחד מאיתנו יש את היכולת להתגבר על החסרונות הרוחניים שלו ולהפגין את הפעולות שבורא עולם מצפה ממנו, גם זה נראה נגד הטבע שלו.
 
ויש גם דרך נוספת.
 
אחרי מותה של שרה אימנו, אברהם אבינו מחליט למצוא את הזיווג המתאים ביותר לבנו יצחק. הוא שולח את נאמן ביתו – אליעזר דמשק, למקום הולדתו ושם למצוא את החצי השני של יצחק. אליעזר, כדי להחליט ולקבוע מי הכלה הראויה באמת לאדם כמו יצחק, תצטרך לעבור את המבחן הבא: הוא יבקש מים מהבחורה הראשונה שתגיע לבאר, ואם היא תביא מים לא רק לו אלא גם לגמליו, היא הכלה המתאימה. כשרבקה אימנו מגיעה לבאר, היא מתגלה כמועמדת המתאימה ביותר ליצחק, אחרי שעמדה ב'מבחן השתייה' כמובן. פעולת האדיבות ורוחב הלב שלה (פלוס העובדה שהיא קשורה בקשר משפחתי לאברהם אבינו) היא ההוכחה הטובה שתספר לנו על השידוך הראשון בתורה. אליעזר רואה את יד ההשגחה הפרטית והשמימית והוא בטוח שהמבחן עבר בשלום ובהצלחה, ושהוא מצא את האישה הראויה ליצחק.
 
בסיפור זה אנו למדים על מידה יקרה וחשובה אצל רבקה אימנו – רוחב לב ואדיבות שאין כדוגמתה, התכונה הבולטת שלה. בכל אופן, קשיים לא מעטים עולים בהמשך הפרשות הבאות לגבי הנחה זו. בהמשך רבקה מגלה חוזק פנימי עצום ובלתי מוכר לבן אנוש, נחישות שלא כל כך מתאימה לתכונה הבולטת שלה, לאדם שמפגין רוחב לב כזה.
 
למשל,
 
כשרבקה עומדת לעזוב את בית הוריה ולהצטרף לאליעזר, שיפגיש אותה עם בעלה לעתיד – יצחק, מתגלים קשיים. אליעזר מוכן להיפרד מבני משפחתה של רבקה, כשאחיה ואימה פתאום מופיעים על הבמה ומנסים לשכנע אותה להתעכב שנה, או לפחות עשרה חודשים, ורק לאחר מכן שתלך עם אליעזר. הצעה לא קלה. אולם אליעזר רוצה לשוב בהקדם למקום מגוריו. הדיון מסתבך ולכן הם מחליטים לשאול את רבקה, שעונה בנחרצות: "אלך" – אני הולכת. ורש"י מוסיף שהיא אמרה למשפחה שלה שבין אם הם מסכימים או לא – היא הולכת. המילה 'אלך' נשמעת עדינה יחסית לאדם נחוש בדעתו, אבל גם משקפת תגובה מלאה בעוצמה, אך גם לא ראויה לאותו מעמד. בהתבסס על תכונתה הבולטת – אדיבות ורוחב לב, היינו מצפים מרבקה שתיתן לאימה ואחיה תשובה קצת יותר פוליטקלי קורקט.
 
בהמשך התורה מספרת על לידת התאומים – יעקב ועשיו. כשיצחק מתבגר הוא מחליט לברך את בנו בכורו, עשיו, להעניק לו מברכתו טרם יסתלק מן העולם. רבקה שומעת את התוכנית הזו ומצווה על יעקב להעמיד פנים שהוא עשיו ולקבל את הברכות במקומו. היא לא שואלת את בעלה. היא ברורה והחלטית. יעקב מפחד שמא אביו יגלה זאת ואז הברכה תהפוך לקללה. אולם רבקה, שוב, מגלה נחישות מאין כמותה, ואומרת לבנה שאם אביו יגלה ויקלל – היא תקבל את הקללה על עצמה. בסיפור זה נפגשים שוב עם העוצמה של רבקה, שנוגדת שוב את התכונה הבולטת שלה.
 
יש שתי סיבות מדוע אדם מפגין מתוכו תכונה כמו רוחב לב ואדיבות. הראשונה והברורה יותר היא שהנותן חש כדאיות אישית, קל לו יותר לתת ולהעניק לזולת. אברהם אבינו, שפתח את אוהלו לאורחים ולנוסעים בדרכים, היה מקור הנתינה והחסד. הוא בודאי עבד ושיפר עוד את המידות הללו, חידד את היכולות המדהימות בהן ניחן, אבל נראה היה שזה חלק ממנו, אותה התגלמות החסד והטוב. בכל אופן, יש עוד סיבה לנהוג ברוחב לב – משום שזה הדבר הנכון לעשות. אדם שמאניש את היכולת לעשות את מה שנכון למראית עין, מדגיש את אותה אדיבות ורוחב לב כמו זה מהסוג הראשון, אולם מסיבה שונה לגמרי, מהצורך לעשות את הדבר הנכון.
 
כמובן שרבקה הביאה מים מכיוון שתכונה זו הייתה מושרשת בה. אולם, היה מקור כוח נוסף שהניע אותה לפעול כך – הבהירות שלה לגבי האמת, כפי שהתורה מספרת לנו בהמשך, וכמו במקרה של ברכת הבכורה, גורם הכרחי וחיוני ביכולת שלה לתת. היא החליטה לעזוב את בית אביה והיא קובעת בנחישות שיעקב צריך לקבל את הברכות – דברים שמבוססים על כוח פנימי עצום, והכוח הזה הוא חלק בלתי נפרד מקיומה, והיא מביאה מים בכמות גדולה לאליעזר בגלל שזה הדבר הנכון לעשות.
 
כולנו נקראים למלא את מצוותיו של הבורא ולמשוך את עצמנו הכי קרוב אליו. ה"מה?" של המצוות זהה לכולן, אבל ה"איך?" יכול להיות שונה כמו היום מהלילה. אחד יקיים את המחויבות שלו לחסד וצדקה כשהוא מסתמך על השורש הפנימי המושרש בו לרצון העז לעשות זאת. ואילו אחרים יעשו פעולות דומות וישאבו את הכוח שלהם מחוש הבהירות בו ניחנו לגבי מה שנכון או לא נכון.
 
לכולנו יש את היכולת לקיים את מצוותיו של הבורא. האתגר הוא להחליט, ולהשתמש, בכישרונות המיוחדים לנו על מנת להתחבר לבורא עולם ולמצוותיו. ככל שנוכל להבין את היכולות הפרטיות שלנו, כך נוכל לפתח את הגדולה האישית שלנו ואת הקשר המיוחד שלנו עם בורא עולם.