צבע אדום

כאות הזדהות עם המצב הביטחוני,
ועם הסיסמה שליוותה את האזעקה
"צבע אדום", אנשים נקראו ללבוש
חולצות אדומות. זה היה מחזה מדהים,
ים אנושי בצבע אדום.
 
 
היום, בלי אמונה החיים יכולים להיות מאוד מתוחים. בכתיבת שורות אלה הפסקת האש עדיין נשמרת בין ישראל לחמאס, אבל ניסיון העבר כבר לימד אותנו שזה רק עניין של זמן עד שהמצב יחזור לקדמותו. התגובה של ישראל לתוקפנות שגילו שכנינו מרצועת עזה הייתה מבצע שנקרא "עמוד ענן". תושבי הדרום סבלו סבל נוראי ובלתי נסבל, טילים, רקטות, והצבא נחלץ לעזרתם. ניסים רבים גלויים ראינו כולם. רוב הטילים יורטו על ידי כיפת הברזל, חלקם הגדול נפל בשטחים פתוחים, ואלה שאכן נפלו באזורים מיושבים, בניסי ניסים, גרמו לנזק ברכוש. כן, היו פצועים ואיבדנו נשמות יקרות, אך גם המעט הזה בשבילנו הוא הרבה, אולם חשוב לזכור – 1,500 טילים, ומה שקרה בפועל, זה נס עצום!
 
העימות הזה, כולל ריבוי הקשיים שמשפיעים עלינו ברמה הלאומית והפרטית, הם חלק בלתי נפרד מהנבואות של ימות המשיח. לכן, במקום לבזבז את הזמן בלהפנות את האצבע המאשימה ולהתלונן, אנחנו חייבים להתחזק ולאחוז חזק בבורא עולם ובתורתו. כמו אונייה שמנסה לשרוד בים הסוער, אנחנו צריכים לדעת לנווט, להוביל אותה לחוף מבטחים ולא ללכת לאיבוד בים הגדול. כל מאמץ להישאר על הסיפון ייענה בהתאם – בהגנה הנפלאה של בורא עולם עלינו. אבל הוא צריך לדעת שאנחנו שם, ביחד איתו על הסיפון.
 
כאות הזדהות עם המצב הביטחוני, ועם הסיסמה שליוותה את האזעקה "צבע אדום", אנשים נקראו ללבוש חולצות אדומות, כתוצאה מקריאה והתארגנות שנפתחה בפייסבוק. הצבע האדום, כך הם טענו, יסמל הפעם אחדות. ומאות אנשים התאחדו. זה היה כמו לראות ים אנושי בצבע אדום.
 
ביהדות, הצבע האדום מסמל כמה דברים: הוא יכול להיות דם, אש ודינים, אבל הוא גם יכול להיות סמל לחוזק. כשאנחנו מתאחדים למען מטרה משותפת עם אהבת אחים, זה ממתיק את הדם, החטא, האש והדינים, משום שאנו מקבלים הגנה ומחסה ישירים מבורא עולם. כן, זה כוחה של האחדות.
 
הצבע האדום מציין זמנים מסוימים בהיסטוריה של עם ישראל. כולנו מכירים את הסיפור על קריעת ים סוף כשעם ישראל נגאלו ממצרים. פרעה וצבאו רדפו אחרי בני ישראל, לא הותירו להם שום אפשרות לברוח. אבל הם לא חשבו על הפתרון של בורא עולם – קריעת ים סוף, שהסתבר כמוצא הבטוח. עם ישראל חזו בניסים אדירים והם הבינו שבורא עולם, יתברך שמו, מלווה אותם, ואותנו היום, לאורך כל הדורות בכל מסעות החיים. אנחנו מסתכלים לאחור ואומרים, "כן, בטח, הם ראו את הניסים. הים נקרע מול העיניים שלהם, לא שלנו". וגם, בארבעים שנות נדודיהם במדבר, עד שהגיעו לארץ ישראל, בורא עולם שלח את המלאכים שלו לשמור עליהם: עמוד ענן, ענני הכבוד ועמוד האש.
 
מה מונע מאיתנו היום להכריז בקולי קולות על הניסים שאנחנו חווים היום? למה להתרשם רק מהעבר? 1500 טילים נורו על מדינת ישראל קרוב לשמונה ימים, רובם יורטו או נפלו בשטחים פתוחים. אם הטילים היו נופלים על פי כל "הסטטיסטיקות" ומה שחלילה אמור היה לקרות – התוצאות היו איומות! מאות אם לא אלפי הרוגים ופצועים, השם ישמור.
 
את הניסים שאנו חווים היום יש לפרסם בקול גדול. לומר עליהם תודה. כי הם באמת קורים.
 
בשיחת היום, רבים מאזרחי ישראל שאלו אחרי המבצע מה היה צריך לעשות, איך לפעול להבא ומאילו טעויות שנעשו להימנע, במקום להתמקד בעובדה אחת ברורה: שכל מה שקרה – זה מה שבורא עולם רצה שיהיה. לנו אין שום שליטה על שום דבר. הניסים האלה צריכים לאפשר לנו לנשום ברוגע עם הידיעה שבורא עולם נמצא איתנו כאן. כל מה שקורה – הוא רק לטובתנו. על סדר היום צריכים להיות נושאים חשובים כמו הרמוניה ואחדות, חסדים, רחמים אחד על השני, אהבת ישראל. והכי חשוב, הקדושה האישית שלנו.
 
כן, להתמקד גם בחיזוק האמונה, התפילה האישית (התבודדות) – שיחה של אחד-על-אחד עם בורא עולם בשפה שלנו, במילים הפשוטות והמתוקות שיוצאות לנו מהלב, לבקש ממנו שיעזור לנו, שישמור עלינו, שיאחד אותנו.
 
והפחדים? הם ייעלמו כלא היו.
 
"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל", אמר דוד המלך ע"ה (תהילים קכ"א, ד).
 
אנחנו מתמודדים עם הגלים המפלצתיים של קריעת ים סוף היומיומית שלנו, לא פעם מאבדים את האיזון בגלל הטרור החוזר ונשנה. ברגעים אלה נרים עיניים לשמים ונקרא לאבא: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד"! ויהי רצון שנזכה לגאולה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.