צאי לך בעקבי הצאן – פרשת וישלח
פרשת השבוע שלנו היא תשובה לשאלה מאוד נפוצה שאני שומע בחודשיים האחרונים. מיד לאחר היוודע הטבח המחריד שפקד אותנו בשמחת תורה התעוררה שאלה מעשית והשקפתית האם כעת זה זמן להצטייד בכלי נשק. רוב הרבנים עונים שבוודאי מי שיכול להוציא רישיון לנשק צריך להשתדל ולרכוש לעצמו כלי נשק וגם במקומות חרדיים הקימו כיתות כוננות
סוס מוכן ליום מלחמה ולה’ התשועה
פרשת השבוע שלנו היא תשובה לשאלה מאוד נפוצה שאני שומע בחודשיים האחרונים.
מיד לאחר היוודע הטבח המחריד שפקד אותנו בשמחת תורה התעוררה שאלה מעשית והשקפתית האם כעת זה זמן להצטייד בכלי נשק. רוב הרבנים עונים שבוודאי מי שיכול להוציא רישיון לנשק צריך להשתדל ולרכוש לעצמו כלי נשק וגם במקומות חרדיים הקימו כיתות כוננות.
ואנו רואים שזו השתדלות פשוטה ומצילת חיים, כנגד אותם חיות אדם, פחדנים עלובים שרוצחים ילדים ותינוקות, זקנים וזקנות. המציאות מוכיחה שזה מציל. ישנם מקומות שבאמצעות אקדח אחד או רובה אחד הרגו והניסו מחבלים רבים והצילו נפשות רבות מישראל.
אלא שרבים מתלמידי באים ושואלים: הרי אתה הדרכת אותנו במשך עשרות שנים בדרך האמונה, בדרך התפילה; אתה לימדת במשך שנים את דברי רבי נחמן שאומר שעיקר כלי הנשק של האיש הישראלי הוא התפילה; מה פתאום שנעשה עכשיו השתדלות גשמית? האם זה לא עומד בסתירה לאמונה המוחלטת בה’ ובהשגחה?
ואמנם הדברים פשוטים מאוד, ולא הייתי צריך להתייחס אליהם, אך מכיוון שהשאלה הזו חוזרת שוב ושוב ברצוני לעשות קצת סדר.
כאשר פוסקי ההלכה אומרים שצריכים לעשות השתדלות הנוגעת לפיקוח נפש ממש – אין שום שאלות וצריכים לקיים את הדברים בפשטות, וזה לא גורע כהוא זה מכל מה שלימדנו כל השנים. וברור שהעיקר הוא האמונה והתפילה, כי הכול מאיתו יתברך. אוי לו למי שקונה נשק כי הוא בוטח בנשק חלילה, אנחנו בוטחים רק בה’, ועיקר השתדלותנו היא רק בתשובה בתפילה ובמעשים טובים.
הנשק הוא רק כדי לצאת ידי חובת ההשתדלות, בגלל שזו מציאות פשוטה שהנשק יכול להציל חיים וכחלק ממצוות הצלת נפשות אנחנו שומעים לגדולי ישראל. אבל ברור שעיקר השתדלותינו ויהבינו הוא על תפילה לה’ יתברך שיגאל אותנו ברחמים.
אין שום סתירה בין האמונה והביטחון לבין החובה שלנו לעשות השתדלות בסיסית, כמו שכותב רבי נחמן במפורש בספר המידות: “בשעת מלחמה צריך להכין כלי למלחמה כנהוג, והקדוש ברוך הוא יעשה מה שברצונו, ואין לסמוך על הנס”. ואנחנו בשעת מלחמה, אויבינו ומבקשי רעתנו נמצאים בכל מקום.
צאי לך בעקבי הצאן
ובפרשת השבוע שלנו הדבר בולט ומודגש שבעתיים.
יעקב אבינו נקרא בלשון חז”ל “השלם שבאבות”. האמונה המושלמת, הקדושה המושלמת, התפילה המושלמת. יעקב חוזר לארץ בציווי מפורש של ה’ יתברך, ויש לו בוודאי לבטוח בה’ שאם ה’ אומר לו לחזור – לא יאונה לו כל רע. ובפרט שכבר עשרות שנים קודם לכם במעמד חלום הסולם, ה’ יתברך הבטיח ליעקב שישמור אותו בכל אשר ילך ולא יעזוב אותו עד שיעשה ויקיים את כל הבטחותיו אליו. “והנה אנוכי עימך ושמרתיך בכל אשר תלך” – יש מילים יותר מפורשות מזה?
ובפרט שידוע מהספרים הקדושים שאדם קדוש לגמרי – לא יכולים לשלוט עליו כוחות הסטרא אחרא, ויש לנו סיפורי מופת על צדיקים קדושים שזכו להצלות מופלאות מחיות רעות ומחיות אדם; ויעקב אבינו בוודאי היה קדוש לגמרי. ובפרט שהוא כבר זכה ללידת יוסף הצדיק שהיה עמוד הקדושה, ויעקב ידע שיוסף הצדיק הוא שטנו של עשיו, כמוזכר ברש”י בפרשה הקודמת ודיברנו על כך במאמר.
נמצא שליעקב אבינו ישנן הבטחות, הוראות מפורשות מה’, תפילה בשלימות, קדושה בשלימות – יש לו כל הנתונים הרוחניים להיות מוגן ושמור בתכלית השמירה. לאור כל העובדות הללו היו ליעקב אבינו כל הסיבות שבעולם לבטוח בה’ ולא לעשות שום השתדלות של מלחמה כנגד עשיו הרשע.
אך בכל זאת, כולנו יודעים שיעקב אבינו הכין את עצמו לדורון לתפילה ולמלחמה. כמו שאומר רש”י על המילים: “והיה המחנה הנשאר לפליטה” – “על כרחו, כי אלחם עמו”. הוא עשה את ההשדלות הגשמית הנצרכת, כמובן מתוך תפילה.
מורי הדרך שלנו הם אבותינו הקדושים. ומה שהיה ראוי ליעקב אבינו בוודאי ראוי לכל אחד ואחד מאיתנו בדור הזה. אלא שבוודאי צריכים לשים לב שההשתדלות הגשמית תהיה הטפל, ושאת עיקר הדגש נשים על ההשתדלות הרוחנית.
לכן בוודאי כוונתם של כל אלה ששואלים היא שהם אכן מבינים שעיקר ההשתדלות צריכה להיות ברמה הרוחנית, ובזה הם צודקים בהחלט, אבל זה לא קשור לכך שצריכים לעשות השתדלות פשוטה ולא לסמוך על הנס.
ה’ מלך עולם ועד – אבדו גוים מארצו
אם כן מהי ההשתדלות הרוחנית הנכונה עכשיו? במה נוכל להגביר את השמירה על החיילים שלנו ועל כל יושבי ארץ הקודש?
כבר דיברנו על ההודיה והתפילה. להרבות בהודיה לה’ על הקיום הניסי שלנו ועל כל רגע ועל כל פרט בחיים. ותפילה מעומק הלב לה’ שהוא לבדו יילחם לנו, כי אם יש דבר בולט מאוד שניתן ללמוד מהמכה הקשה הוא שאם ה’ לא ישמור עיר שווא שקד שומר, ואנחנו שומעים מחיילים שלנו ניסים מעל הטבע, שגם הם מרגישים בעצמם שהם עטופים בניסי ניסים כי “לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני”, וכל החיילים שנפגשים איתנו מקשים ‘תתפללו עלינו, זה מה שאנחנו צריכים’.
וברצוני להוסיף דבר גדול וחזק מאוד שבכוחו להכריע את הכף. הפסוק אומר: “ה’ מלך עולם ועד, אבדו גויים מארצו”. מה הקשר בין תחילת הפסוק לסופו?
אלא שעל ידי שממליכים את ה’, מתגלה קדושת ארץ ישראל; וכאשר מתגלה הקדושה של ארץ ישראל, היא מקיאה מתוכה את כל אויבינו ושונאינו. המלחמה שלנו היא מלחמה רוחנית בין בן השפחה לבין בן המלך, בני השפחה גוזלים את המלוכה מה’ יתברך, ואנחנו, בני המלכות, צריכים להחזיר את מלכות ה’ למקומה כדי להראות שאנו בני המלך והארץ היא שלנו בדין.
ואיך ממליכים את ה’?
רבי נחמן אומר בתורה ד שכדי להשיב את המלוכה לה’ יתברך צריכים לעשות וידוי דברים. ולמעשה זה אומר לקיים את עצת העצות של רבינו, עצת ההתבודדות, בכל יום, ובמהלך ההתבודדות לערוך משפט וחשבון נפש ולספר לה’ כל מה שעשית מאתמול בהתבודדות ועד היום. זה נקרא וידוי דברים שמעלה את המלכות לשורשה.
וכבר כתבנו ספר שלם ומפורט ברמה המעשית ובנוסף הארכנו מאוד כי לעצה הזאת יש אינסוף רווחים וסגולות ויתרונות והיא ממש ממש משנה לאדם את החיים כפשוטו. הספר הזה נקרא “בשדי יער”, על שם דוד המלך שהיה מתבודד בשדות וביערות ובזכות זה זכה להשיב את המלוכה לה’ יתברך, ובזכות זה הוא היה הלוחם הגדול ביותר שהכניע את כל אויבי ישראל: “וה’ הניח לו מסביב מכל אויביו”.
יהודים יקרים, זה הזמן להתחזק: לדבר עם ה’ בכל יום, לספר לה’ בכל יום כל מה שעשית, להודות לו על הטוב, לבקש סליחה על מה שעדיין לא כל כך טוב, ולבקש עזרה. זה כל כך מתוק, כל כך נעים, כל כך מְחַיֶּה, ובנוסף לכול, זה מה שמשיב את המלוכה לה’ יתברך ועל ידי זה מתקיים “אבדו גויים מארצו”, וזה מה ששומר על המשפחות שלנו בבתים ועל החיילים שלנו בחזית.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור