הכל בשליטה

פעם, בימים שעוד טיילנו בשבילי גן
עדן, בורא עולם נתן לנו את כס המלכות.
וזהו. מאז, בצורה אובססיבית, אנחנו
רוצים לשלוט בהכל ולהוביל תמיד.
זה הטבע הבסיסי שלנו, נעים להכיר.
 
 
בימים שאחרי הבחירות האוזניים צוללות לפתע במין שקט מבורך שלא ידענו על קיומו בשבועות האחרונים. שקט שמדגיש את הסערה שהתקשקשה ברחובותינו והחרישה את אוזנינו. ביום שישי הקודם, ימים ספורים לפני פרוץ הקלפיות, החניתי את רכבי בחניון של מרכז מסחרי כלשהו. כשחזרתי אליו כעבור רבע שעה, התקשיתי לזהות אותו תחת ערימת הפליירים שהתגבהה עליו בינתיים. מי לא ניסה לדבר שם על ליבי, כל האישים הדגולים וכל המפלגות. לכל אלו היה עבורי הבטחה, כולם הביעו ידידות, והבטיחו גדולות ונצורות.
 
הבטתי על שלל הפרצופים המחויכים, המעונבים והנחושים, שהציצו אלי מבעד לתדפיסים הססגוניים הללו, וחשבתי, מה יש להן, נשמות טהורות שכמותן, מה למען השם הם רוצים ממני ומעצמם? מי הריץ אותם אל מול המצלמות, ומה גרם להם להתיז לכל כיוון כל כך הרבה הבטחות וורדרדות לעם ולאומה? טוב, אינני מתיימר לבחון כליות ולרדת לעומק כוונותיו הסמויות של כל אחד מהאישים היקרים. אני אדבר מתוך התחושות שלנו, האזרחים הפשוטים. הרעשנות שהפגינו ימי הבחירות היא אחת מתופעות הלוואי החמורות במיוחד, מהם סובל המין האנושי בעקבות מחלה אנושה ושמה תאוות השלטון. מתי כל זה התחיל?
 
שולט או נשלט
 
ובכן, חלום השלטון מלווה את המין האנושי מאז היותו. ניתן לקבוע שזהו היצר העתיק והוותיק ביותר שהצליח להטריד את מנוחתם של רבים, ולשנות את מפת המציאות שוב ושוב בכל תקופה ובכל חבל ארץ. ממלכות קמו, נפלו, וחזרו וקמו מתוך אותו דחף בלתי נשלט לשלטון. ספרי ההיסטוריה רצופים אינספור מעשיות ואגדות סביב הסוגיה הזו. הבהלה לכס השלטון הובילה את המין האנושי לכדי טירוף חושים ולמעשים הזויים ובלתי נתפסים, המעידים עד כמה עצומה היא תאוות השלטון, שהאישים החזקים ביותר לא הצליחו לעמוד מולה. לכאורה, הדחף הזה מוזר – כס השלטון – תובע אחריות מרובה, מאמץ, ומטרד לא פשוט. אז מי בעצם הכניס לנו לראש את החשק ההזוי הזה?
 
בספר בראשית מספרת התורה על הפעם הראשונה בה נפל רעיון השלטון בראשו של האדם, ומי שהצליח לעשות זאת הוא לא אחר מ… הנחש. אותה בריה קדמונית המבטאת את הרע והחושך הפוטנציאלי – בטרם נברא הרע בפועל. הנחש הקדמוני שבעטיו כולנו סובלים עד עצם היום הזה, הוא ולא אחר, הצליח למכור לנו את החשק המפוקפק ליטול לידיים את מושכות השלטון. בורא עולם ציווה על האדם לא לאכול מעץ הדעת, ואילו הנחש שכנע את חוה שכדאי דווקא כן לנסות. הוא לחש לה שהעילה לאיסור היא, שהאכילה מהעץ, כביכול, מקנה לאוכלים ממנו כוחות אלוהיים של שלטון ושררה. חוה השתכנעה, דיברה על ליבו של אדם וההמשך כבר ידוע.
 
כעת בואו נבין, מרגע שהאדם נטל לידיו את השלטון המדומה הוא הסתבך. למה? כי האכילה מהעץ האסור חשפה בפניו בבת אחת את הרע של העולם. הדעת הנחשקת כל כך התגלתה כצרה צרורה. השלטון הנוצץ נחשף במלוא כאביו ותסבוכיו. אדם גורש מגן עדן והושלך לכאן, לעולם הזה. ומאז ועד היום הוא מנסה שוב ושוב לעלות על כס השלטון, ואינו שם לב, שבינתיים, תוך כדי ניסיונות הפיכה והשתלטות על מרחב המציאות, הוא זונח את השלטון החשוב ביותר, את הנכס הקרוב ביותר – את דמותו האישית שלו. עלולים להימצא כאן בעולם מנהיגים דגולים, מבריקים, גאונים, מוכשרים וכריזמטיים, שמצודתם פרוסה על פני תבל ומיליוני נתינים כנועים מצדיעים להם – אולם בביתם הפרטי, בתוך המשפחה, וגרוע מכך, בתוך תוכם עצמם, אין להם ולו יכולת מינימאלית של שליטה. אנשים מנהיגים מדינות, אך אינם מצליחים להשליט על עצמם איפוק נדרש ברגעים של כעס. אנשים מסוגלים לקבל החלטות גורליות ולהשפיע על גורלם של מיליונים, אך על גורל עצמם אין להם את היכולת לקבל החלטה של ממש, ברורה ויציבה. תגידו, זה מלך זה?!
 
אם תרצו זו תמצית סיפורנו האישי על רגל אחת. האדם נברא כמלך, בורא עולם הועיד לו את כס השלטון על עולם ומלואו. מכאן הדחף העיקש שלנו לשלוט בכל מצב ולהוביל תמיד. זהו הטבע הבסיסי שלנו, נעים להכיר. הבעיה, ששלטון לא משיגים באמצעות רצון לשלוט גרידא. נדרשת כאן עבודה. כמו בפוליטיקה, אינך יכול לקום בוקר אחד ולהחליט להריץ לכנסת מפלגה. שלטון זה נכס נרכש, ולשם כך יש לרכוש אי-אלו לבבות שיאמינו בך ויעניקו לך קולות. אך הרבה קודם לכן, המלך בכבודו ובעצמו, כלומר האדם, מוכרח להשיג בתוך תוכו רוב שיתמוך בו. אם אינך מסוגל לרוץ לבית הנבחרים לבד, איך תוכל לעשות זאת ללא עצמך?! אם אינך מסוגל לגרום לתשוקותיך, דחפיך, דיבוריך ומחשבותיך, לציית לעצמך ולהצהיר אמונים ליעדך, איך תצליח לגרום לאנשים אחרים לעשות זאת עבורך? אולי זו בעיית הבעיות של המבנה השלטוני בתבל.
 
מנהל עבודה קשוח/ רוני, איש הברזל
 
רוני הוא טיפוס מהסוג שהייתם מתייקים בקבוצה האסרטיבית של האנשים שיודעים מה הם רוצים, ויתירה מכך, מה הם רוצים מאחרים. רוני הוא מנהל עבודה קשוח עם משקפי שמש. אנשים בסביבתו נוהגים לשגר לעברו מבטי הערצה מהולים ביראת כבוד. העובדים במחיצתו בטוחים שהוא איש הברזל. איזה מבט יש לו, מצמית. איזו עוצמה הוא משדר – מרטיט.  מעטים, אם בכלל, יודעים שיש לו לרוני הגבר חולשה. לא נעים, אבל רוני הקשוח נמס כמו נר חנוכה משעווה מול עוגת קצפת. ויש אומרים אפילו לנוכח עוגייה קלת קלוריות אחת ויחידה. יודעי דבר אף הבחינו לא פעם ברוני הגבר, מתרוצץ לו בשעות לילה מאוחרת בין תחנות דלק וקיוסקים בחיפוש נואש אחרי קופסת סיגריות מהסוג האהוב עליו. הוא טוען שאיננו מסוגל להתרכז בלעדיהן. חייו אינם חיים. מספרים אפילו, על רוני איש הברזל, ששום דבר לא שבר אותו, ואף סוכן של שום חברה שהיא לא הצליח לכופף אותו באגורה שחוקה אחת. ומעולם, אבל ממש מעולם, לא הצליח נציג של מפעל או בנק כלשהו להכניס לחוזה סעיף בודד שלא לרוחו. ובכן, מספרים עליו שהדיאטה העתיקה שהוכנסה לפני עשור לתפריט הביתי שלו שברה אותו פעמים אין מספר. כלומר, הוא שבר אותה, ולאחר מכן גם את המשקל. מה היה לו לרוני החזק, שעל היקפי גופו שלו לא הצליח להשליט את קסם מנהיגותו?
 
להשיג שליטה בחולשות
 
כן, זהו סיפורם הקודר של אנשים רבים. סיפור שלא סופר עד היום מטעמים ברורים. בני אדם נוהגים להצניע את חולשותיהם, וכך הם ממשיכים לסבול, איש איש בתחומו ובחולשתו הסמויה. אולי הגיעה העת לעשות לזה סוף?
 
יש דרך להשיג שליטה על עצמנו, והדרך הזו מתחילה קרוב מאוד אלינו. למען האמת בפינו. כפי שהזכרנו, בני האדם איבדו שליטה על עצמם ועל העולם מזמן. בחטא עץ הדעת. רבי נחמן מברסלב מגלה, שלמרות המציאות הזו ואובדן השליטה האופייני לנו, קיימת בכל אחד מאיתנו נקודה אחת יציבה. כלומר, בתוך התוהו ובוהו שנקרא אני ותשוקותיי הבלתי נשלטות, או אני וכעסיי, דאגותיי ועצבויותיי – יש לנו בהחלט וללא ספק נקודה אחת בה אנחנו שולטים, מלכים. רק שלא תמיד אנחנו מודעים לה.
 
שימו לב!אם כפי שאמרנו ישנה נקודה שכזו, כמה נפלא יהיה כשנצליח להרחיב אותה, נכון? וזה בדיוק מה שרבי נחמן מציע לעשות. לקחת את מעט השליטה שיש לנו, ולהשליט אותה על כל עצמנו. והוא מסביר, שבכל יהודי יש נקודה מרוכזת מאוד של שליטה עצמית וסביבתית, וניתן להתקשר אליה באמצעות דיבור. שיחה עם בורא עולם, דיבור עם חברים טובים, והתקשרות לצדיק. כדי לא להעמיס הבה נתמקד בנקודה אחת. השיחה עם בורא עולם. וכאן ראוי לציין. הדיבור עם בורא עולם איננו רק תפילה בגדר משאלה. רבי נחמן מלמד שהדיבור שאנחנו מדברים עם השם הוא בעצמו ריכוז עצום של כוח שליטה. אתה מדבר על מה שאתה מעוניין להשיג, ובכך אתה מעצים בעזרת הבורא את יכולת השליטה שלך, ועם הזמן אתה רוכש שליטה על מקומות רחוקים שנחשבו בעיניך כבלתי מושגים וכבלתי מנוצחים.
 
כמה פעמים ניסינו לכבוש את עצמנו? המון! כמה פעמים התאכזבנו? אוי, אין לתאר. אז למה שלא ננסה לעשות זאת בצורה רגועה יותר. בלי מלחמות מיותרות והצהרות לוחמניות. פשוט נדבר. הדיבור המדובר אמור להיות מכוון כמובן. זה אמור להיות דיבור שמתכוון לפנות לנקודות החלשות שלנו. אלו שאנחנו משתדלים להצניע מהעובדים שלנו, מהילדים, מהחברים ומכל מי שרואה בנו טיפוסים חזקים ובלתי מנוצחים. הדיבור הוא כלי עצום, וכדאי לנו מאוד להישיר מבט לחולשות שלנו, לכוון לשם את הפנס ולדבר על זה. הדיבור ירחיב את העוצמות החבויות בנו אל הזירות החשובות בחיינו.