מי המושל
מצוות הצדקה בכוחה להציל את מקימיה מגזירות קשות, אנו נתקלים באנשים נזקקים ולא תמיד ממהרים לתת, אנו לא מודעים למעלת הצדקה וכמה יכולה לעזור לנו בחיים הפרטיים יותר ממה שעזרנו לאדם נזקק
בורא עולם נותן לנו להרגיש את הטבע, את המציאות החומרית של ‘אני עשיתי’ ו’זה בזכותי’ או ‘בגללי’ לעיתים אף אנו מאשימים את הסביבה במאורעות הלא טובים שקרו לנו, הכל נראה לנו בידיים שלנו או של האחר, ושאם היינו אז… או אם השני לא היה אז… אבל האמת הפשוטה היא שלא אתה ולא אני השולטים, העבודה שלנו היא לחפש וגם למצוא את השגחת ה’, להבין ולראות שאין מציאות כלל ורק בורא עולם הקובע.
בכל זאת אנו חיים בעולם חומרי עם נראות של בגלל ובזכות, מה העבודה בעצם ואיך?
אדם צריך קודם להכניס לראשו את הידיעה שבורא עולם הוא הקובע הבלעדי ומלבדו אין מציאות כלל, אחרי שידע ידיעה זו ויאמין במציאות ה’ אז צריך לאמן את מוחו בשעת ניסיון, כשמרגיש ‘בגללו הפסדתי’ או כל מיני יצרים מדומים ישר ייזכר במציאות ה’ שאין מלבדה וכולנו בובות על חוטים שהמחזיק זה בורא עולם, נתאר לעצמינו בן אדם שמכה את הבובה שהכתה בו ולא פונה לאחראי ודאי זה יהיה מגוחך, ככה אנו צריכים לפנות לבורא ולא לשליחיו שלא רק שלא יכולים להועיל אלה בנוסף דברים אלו גורמים מריבות וסכסוכים מיותרים.
אדם שיראה רק את מציאות ה’ ויחיה אותה כל רגע מחייו יחיה חיים מאושרים כי יפנה רק למי שיכול להועיל, לא יתרברב עם בני אדם כי הם לא מציאות כלל, חייו יהיו שלווים כי אם אף אחד לא יכול להועיל או להזיק אז למה לדאוג?! כמובן שחיים כאלה רגועים באים בעבודה פנימית של נפילות, והקושי הוא לקום שוב ושוב, עד שתהיה ידיעה זו מושרשת בו היטב.
לפעמים אדם נופל מאמונתו ולא מצליח להבין כיצד זה לא קשור לפלוני שנפל ממדרגתו בגלל דיבוריו וכו…אך צריך לדעת שענין התרגול של האמונה הוא בפה כמו שכתב לנו ר’ נחמן: ‘הָאֱמוּנָה תּוֹלָה בַּפֶּה שֶׁל הָאָדָם, שֶׁצְּרִיכִין לְדַבֵּר הָאֱמוּנָה בַּפֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי”. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה חַ”ו, עֵצָה לָזֶה – שֶׁיְּדַבֵּר הָאֱמוּנָה בְּפִיו, שֶׁיֹּאמַר בְּפֶה מָלֵא שֶׁהוּא מַאֲמִין וְכוּ’. כִּי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁמְּדַבֵּר בְּפִיו דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה, זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה. גַּם עַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לָבוֹא לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי הָאֱמוּנָה תּוֹלָה בַּפֶּה שֶׁל אָדָם כַּנַּ”ל’: (לק”ת סי’ מד).
לסיכום אדם שחי את מציאות ה’ חייו רגועים ומלאי סיפוק והצלחה, הוא יודע שאין אף נהג מלבדו יתברך, אדם כזה לא רודף אחרים ובטח שלא את עצמו אלה עיניו תלויות בשמים ורק ממנו מצפה לישועתו, נתפלל כולנו לזכות לאמונה שלימה זו, נתפלל שנהיה אנחנו שליחם טובים ולא נזיק לאדם ח’ו .
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור