וכל זה לא שווה כלום

היה לו הכל. כל הזרקורים הופנו
אליו כשעמד על הבמה ושיחק
את תפקיד חייו. אז מה הפיל אותו?
מה הרס לו את החיים כמו מגדל
קלפים, וממשיך להרוס לכולנו?
 
 
אדם אחד הוציא אותו מדעתו, גרם לו לאבד את שיווי המשקל שלו.
 
ושלא תטעו, היה לו הכל. בדברי ההיסטוריה האנושית – זרקורים רבים האירו את הבמה עליה עמד כששיחק את תפקיד חייו, יותר מכל אדם. היה עשיר עצום, והצלחות התגלגלו עד לרגליו. השר הבכיר והאהוב על המלך. טבעת המלך הייתה אצלו וניתנה לו הרשות לעשות ככל העולה על רוחו. שלט על כל מדינות המלך. כולם השתחוו לו. גם בתא המשפחתי שלו נזקפת לזכותו הצלחה עצומה – 208 בנים! אישה שליוותה אותו לאורך כל הדרך, פרגנה ותמכה, יועצים אינספור עמדו לרשותו… בקיצור, כל מה שאדם חולם שיהיה לו.
 
אבל כל זה לא היה שווה לו כלום! למה? כי אדם אחד בכל הממלכה לא השתחווה לו, וזה שיגע אותו.
 
המן הרשע, כמעט ואיבד את השפיות שלו בגלל שמרדכי היהודי לא פחד ממנו, לא ייחס לו חשיבות, לא השתחווה לו.
 
בעברית פשוטה קוראים להתנהגות של המן כפיות טובה לשמה.
 
זו הסיבה שחסידי ברסלב נוהגים לצעוק "הצילני מקליפת עמלק" שלושים יום לפני פורים, כהכנה לקבלת קדושת ימי הפורים, שעיקר עניינם מחיית קליפת עמלק, כאשר המן הוא תמצית וריכוז זוהמת הקליפה המאוסה של עמלק. הדוגמה הטובה ביותר בהיסטוריה לאדם כפוי טובה, עד לאחרונה שבעצמותיו.
 
"וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ" (מגילת אסתר, ה). שימו לב מי היה האיש הזה. מה אחשוורוש נתן לו! אז מה עוד אדם יכול לרצות?! מה עוד אפשר לבקש?!…
 
שימו לב, עובדה קטנה ושולית – מרדכי היהודי לא השתחווה לו – גורמת לו לומר את אותו משפט מפורסם "וכל זה אינו שווה לי", שהוא תמצית קליפת המן עמלק שמקננת בליבו של כל אדם, למרות שבורא עולם משפיע עליו חסדים וטובות אינספור – חיים, ילדים, פרנסה, בריאות, מצוות ועוד – אבל כשמשהו קטן לא הולך בחיים, כשמשהו לא מסתדר לו כמו שהוא רוצה, מיד הוא צועק "כל זה לא שווה לי!". אז במקום לתת במה לקולו של המן, נצעק ונבקש מהקב"ה בקולו של מרדכי היהודי: "הצילני מקליפת המן עמלק".
 
אחד מתוך עשרה דברים שאנו מצווים לזכור בכל יום (עשר זכירות) הוא – לזכור את מעשה עמלק "אשר קרך בדרך", ולעשות הכל כדי למחות את שמו וזכרו מן העולם, משום שרק אז כסאו של הבורא ושמו יהיו שלמים. ברגע שכל אחד ימחה את קליפת כפיות הטובה מליבו בשלמות, רק אז תתגלה מלכותו ואמונתו של הקב"ה בשלמות. וכסאו – זו מלכותו של הבורא, ושמו – זו אמונתו.
 
לזכור ולא להתבכיין
 
כל מה שצריך לעשות זה רק לזכור תמיד את כל הטובות שהקב"ה עושה איתנו כל יום מיום היוולדנו ועד לרגע זה ממש, ובפרט אם בורא עולם מזכה אותו לקיים מצוות, מקרב אותו לאמונה, משום שזוהי עשירות שאין כדוגמתה אפילו לקטן שבקטנים בעם ישראל. ויש עניין גדול לפרט כל חסד וטובה שהבורא עושה איתנו, מכיוון שקליפת כפיות הטובה שבלב מונעת מהאדם לראות את כל הטוב הזה, עד כדי כך שהוא כבר לא מבחין בטובות ובחסדים ולכן נופל גם לבכיינות שמלווה בתלונות ומרמור. זכירת הטובות וההתבוננות עליהן מסלקת את החושך והעננים שמכסים את טובו של הבורא.
 
להלן מספר דוגמאות לחלק מטובות שיש לזכור: ברכות שאנו מברכים, צדקות שאנו זוכים לתת, חסדים שעושים לנו ואנו זוכים לעשות, שמירת השבת, זיכוי הרבים והפצה – אם אנו זוכים לקיים מצווה אדירה זו, התגברות על רצונות רעים, תנועות טובות שאנו עושים, שירות ותשבחות לבורא, אמירת תודה לבורא, תפילות, התבודדות… והרשימה עוד ארוכה. אלה דברים שכל אדם, אפילו היהודי הכי פשוט, יכול לעשות, והמזכים אותו בכמות אדירה של זכויות. וכאשר אדם לא זוכר את העשירות הרוחנית בה הוא זוכה כל יום, בנוסף לשפע הגשמי שהוא מקבל כל יום – אוכל, בגד ללבוש, קורת גג ועוד – זה אומר שקליפת המן עמלק השתלטה עליו. כי בעיניו, כל מה שיש לו לא שווה כלום! למה? הסיבה לזה יכולה להיות קטנה ועלובה, כמו זו שהייתה להמן.
 
מדובר כאן בקליפה נוראה מאוד שמסתירה לאדם את כל השפע והעשירות שלו. וזה דומה לאדם שמרוויח מיליארדים על גבי מיליארדים אבל… הוא לא שמח בגלל שמישהו אחר מרוויח יותר (אפילו אם מדובר בסכום קטן), או בגלל שהיה יכול להרוויח עוד אבל לא הצליח. מחשבות כאלה יכולות להפיל אדם לדיכאון וייאוש, ובסוף להיות כפוי טובה ולכפור בכל הטוב שכבר יש לו. אולם הטוב שכבר עשה שמור לו אצל בורא עולם לנצח נצחים, ואת זה אסור לו לשכוח. שהרי הזוהר הקדוש אומר 'אפילו רצון טוב לא הולך לאיבוד', הכל נשמר לעתיד לבוא. וכאן אנו מגיעים לנקודה חשובה, מחזקת ומעודדת: כן, גם אם לא הולך לך, גם אם נראה לך שאתה לא מרוויח כמו שאתה רוצה, אל תשכח – אתה עושה טוב. תתמקד בזה. אל תשכח את כל החסד והטוב שבורא עולם כבר משפיע עליך. תן דעתך על כך שעל הטוב שכבר עשית אתה מקבל ריבית גבוהה בחשבון שלך בשמים, חשבון שגדל ממצווה למצווה. אל תיפול לזרועות הקליפה האיומה הזו, אל תיתן לה-להמן לצעוק מתוך הגרון שלך "כל זה אינו שווה לי!". תשמח! תתחזק! יש לך מלא נקודות טובות! כי אין דבר השנוא על בורא עולם יותר מאשר כפיות הטובה. זו הסיבה שהוא מצווה אותנו למחות את זכר עמלק! מחה אותה מליבך, אל תשאיר ממנה זכר!
 
תודה – המפלה של המן
 
תודה, היא המפלה הכי גדולה של המן. אם אתה שמח בחלקך, בורא עולם איתך. וממילא תצליח בכל. וכן להיפך – אם אינך שמח בחלקך, לא תצליח בכלום. הבורא לא אוהב חברה כפוית טובה. וכשהבורא לא נמצא עם האדם אז מתחילה המפלה האיומה שלו כמו מפלתו של המן, שהתחילה ברגע שהביע כפיות טובה במשפט אחד שחרץ את גורלו ואת גורל ילדיו – להיתלות על העץ, וכן לאבד את כל מה שהשיג כל ימי חייו – "וכל זה אינו שווה לי!…"
 
אם ברצונך לראות את העשירות שלך, תן דעתך על כל מתנה שקיבלת. אמור תודה לבורא על כל מתנה. אל תתעצל, במיוחד כשאתה מונה את המתנות הרוחניות. אין שמחה עצומה מזו. וכשאדם שמח, הוא כבר יכול להתקדם ולשאוף הלאה, לבקש ממי שעזר לו עד עכשיו שיעזור לו בהמשך. זה כוח, זה חשק לתקן את עצמך, להוסיף במצוות, בלימוד, בחסדים עם הזולת ובביתך. ולא רק, השמחה והתודה הם הכוח לתפילה (ובעיקר לתפילה האישית), משום שהתפילה היא כוחו האמיתי של האדם בעזרתה הוא יכול לחולל שינויים אדירים. אבל כאשר קליפת המן עמלק משתלטת עליו הוא רחוק מהתפילה, הוא נופל לעצבות ודיכאון. הוא מתייאש.
 
חודש אדר כבר נמצא בפתח, ומשנכס אדר מרבין בשמחה. זו השמחה הכי גדולה – להודות ולא להיות כפויי טובה. זו ההכנה המעולה ביותר לימים הקדושים של חג הפורים, לבטל ולמחות את הקליפה הנוראה הזו מהלב. שעה אחת ביום לעשות חשבון נפש, שהיא כמו יום כיפורים, וכל שאר היום להיות בשמחה. על זה אנחנו אומרים בברסלב, 'כל היום פורים, ושעה אחת כיפורים…'
 
יהי רצון שנזכה להינצל בשלמות מקליפת המן עמלק ולהכין את עצמנו לקראת הימים הנפלאים של חודש אדר וחג הפורים, לזכות לקדושתם של מרדכי ואסתר ולראות את פניהם הגנוזים במגילה, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.