קורא המחשבות – פרשת משפטים

הדבר שאתה חייב לדעת

לא מוצא נחמה

כגודל האהבה העצומה שאהב עמית את רועי, כך גודל הפגיעה שחש ממנו. במשך שנים הוא תמיד היה לצדו ותמיד עזר לו במסירות נפש שלא על מנת לקבל פרס, והוא לא האמין שרועי מסוגל לעשות לו את זה.

עמית ציפה שרועי לפחות יבקש סליחה. ולמרות שהפגיעה הייתה קשה ועמוקה, עמית עדיין אהב את רועי והיה מוכן לסלוח לו. הוא רק חיכה לבקשת סליחה, אבל נראה היה שאפילו את המאמץ הקטן הזה לא היה מוכן רועי להשיב למיטיבו שלא חסך ממנו שום מאמץ לאורך השנים.

חוסר האכפתיות שהרגיש עמית מצד רועי כאבו לו עוד יותר מהפגיעה עצמה!

חבריו הקרובים של עמית ידעו שהוא שרוי בצער, אך לא הצליחו לנחמו. עד שעמית פגש את שלמה. שלמה היה אדם חכם ורגיש מאוד עם הרבה ניסיון בחיים. הוא עצמו עבר חיים לא קלים ולמד מהם הרבה מאוד על עצמו ועל החיים. הוא הבין אנשים.

קורא המחשבות

אחרי שהוא הקשיב קשב רב לעמית ופניו הטובות של שלמה גילו לבן שיחו שהוא חש בצערו ומזדהה עם כל מילה, פתח שלמה ואמר: “עמית היקר, אני מכיר אנשים ואני יודע בדיוק איך אתה מרגיש. אתה מרגיש נבגד. אתה מרגיש מנוצל. אתה רוצה הסבר שיניח את דעתך…”

שלמה המשיך לתאר את המתחולל בלבו של עמית, ועמית היה המום מכך ששלמה יודע להסביר בדיוק כל מה שהוא מרגיש יותר טוב ממה שהוא בעצמו מסוגל לנסח זאת. סוף סוף מישהו מבין באמת לנפשו וקורא נכונה את רחשי ליבו. עמית ידע ששלמה יוכל גם להרגיע ולו במעט את נפשו. ושלמה המשיך:

“עמית, דע לך שכמו שאני מבין אותך ויודע לתאר את רגשותיך, כך אני יכול לתאר לך בדיוק רב כיצד מרגיש רועי, גם אם איני מבין מה קרה ולמה עשה מה שעשה.

“דע לך, שאין סבוך ומורכב מנפש האדם. אני מאמין בכל לבי ואין לי צל של ספק בדבר, שרועי מצטער מאוד. הוא מבין היטב שפגע בך, ודווקא בגלל שאתה היית כל כך טוב אתו ודווקא בגלל החומרה והעוצמה של הפגיעה – דווקא בגלל זה הוא מרגיש כל כך לא נעים, והוא לא מבקש סליחה כי הוא חושב שאין סיכוי בעולם שתסלח לו. הוא פשוט לא יודע איך יוצאים מהמצב הזה…”

ברגע שהשתנתה צורת החשיבה של עמית, הסתדר לו משהו גם בעולם הרגשות. עוצמת הכאב והתסכול פחתו פלאות. הוא אמנם חש עדיין פגוע וחיכה לסליחה, אבל הוא כבר לא הצטער מכך שרועי לא מבקש סליחה. כל רצונו היה שרועי רק יידע שהוא, עמית, מוכן לסלוח לו. עמית עשה מה שעשה, והדברים הגיעו לאוזניו של רועי, והפיוס המיוחל יצא סוף סוף לפועל וריפא שני לבבות שבורים ומיוסרים.

התשוקה של בורא עולם

דעו לכם, עם ישראל היקר, הלבבות של עם ישראל הומים בגעגועים לה’, כולם רוצים לטעום את דרך התשובה; אבל המונע הגדול ביותר את האדם מדרך התשובה ומלהתקרב לה’ באמת הוא המחשבה המסוכנת והשקרית: “אני כל כך גרוע כל כך חטאתי ואין סיכוי שבורא העולם יקבל אותי בתשובה. בן אדם שחטא קצת פה ושם, אני מבין שה’ מקבל אותו, אבל אני חציתי את כל הקווים האדומים. לי – אין סיכוי!”

והמחשבות האלה מסוכנות בעיקר ליהודים שגדלו בבית דתי ועזבו את הדרך, וכן לבעלי תשובה שעוברים עליהם ירידות ועליות רבות, וכן ליהודים שהיו עמוק בפשע או למחטיאי הרבים. אבל גם כל אחד בסתר לבו מרגיש ברמה כזאת או אחרת שלפעמים הוא מגיע לירידה ולמצב שזהו, זה כבר מוגזם, זה כבר חֵטְא שהוא בלתי ניתן להכלה…

ואתם יודעים מהי ההשתוקקות הגדולה ביותר של הבורא?

בורא עולם משתוקק שיגידו לבנים שלו כמה הוא אוהב אותם וכמה הוא מוכן לסלוח להם תמיד.

בורא עולם כל כך רחמן ואין לו שום קווים אדומים, אין ירידה ואין עבירה שממנה ה’ יתברך לא מוכן לקבל את האדם בתשובה. אבל האדם לא חוזר בתשובה כי הוא טועה לחשוב שהוא כבר מקרה אבוד. ולכן ה’ משתוקק שֶׁיְּגַלּוּ לבנים שלו את האמת, את מה שהוא מרגיש וחושב באמת:

“יהודים יקרים, חס ושלום לחשוב עָלַי כך”, אומר הבורא, “אני תמיד מחכה לכם. לכל אחד ואחת מכם. בכל זמן ובכל מצב. לא משנה להיכן נפלת. לא משנה מה עשית. אני תמיד כאן. אל תתייאש מעצמך. אל תתייאש מֵ”הַרֲרֵי” העבירות שלך. רק תרצה. רק תעשה את המאמץ הקטן מצידך. ואני אשלח לך את כל העזרה והסייעתא דשמיא כדי לחזור אלי בשלימות”.

לא מתייאשים מאף יהודי

ותראו אילו מילים מתוקות ונפלאות כותב רבי נתן על הפסוק בפרשה שלנו: “כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו – עזוב תעזוב עמו”.

מי זה השונא הזה? וכי מותר לשנוא יהודי? מסבירים חז”ל שהכוונה לבעל עבירה.

ומה קורה לו? הוא רובץ תחת משאו! הוא לא יכול להרים את עצמו מחמת המשא הכבד של העוונות שרובצים עליו.

וה’ ברחמיו מצווה על כל יהודי לעזור לו למרות שהוא כל כך גרוע. וכותב רבי נתן שיכול להיות שיעלה על דעתך לא לנסות לעזור לו כי ייראה לך שקשה מאוד להרים בן אדם במצב הזה. “אבל ה’ יתברך רחום וחנון ורחמיו רבים מאוד על כן הזהיר ברחמיו עזוב תעזוב עמו שאפילו נפש כזאת צריכין לעזוב ולעזור ולהשתדל בכל כוחו להגביה ולהעלותו”.

על זה מצווה התורה: “עזוב תעזוב” – “עזוב מה שבלבך”, אומרים חז”ל, כלומר תעזוב את הדעות שלך, ואל תכניס את השכל וההבנה שלך, אלא תאמין ברחמים של ה’ על כל יהודי.

והעבודה הזאת שייכת לכל יהודי שלא יתייאש מאף יהודי בעולם להחזירו בתשובה, וביותר שייכת העבודה הזו לצדיקים שיש להם גם הכוח להעלות יהודי מכל מקום שבו הוא נמצא, וככל שהצדיק גדול יותר כך הוא מאמין ומחזק את האדם כנמוך יותר, כי החילוק שבין מדרגות הצדיקים הוא כפי מה שהם מאמינים ברחמים של ה’, צדיק גדול יותר משיג יותר את גודל הרחמים העצומים של ה’. וזה היה הכוח של משה רבינו להוציא את עם ישראל ממצריים ולהתפלל עליהם אחרי כל חטא שחטאו.

לעולם אל תתייאש מעצמך

אבל החיזוק העיקרי הוא לכל יהודי ויהודי שלא יתייאש מעצמו! שלא ייפול למחשבה השקרית שבורא עולם לא רוצה לקבל אותו ולא רוצה לסלוח לו! ועל ידי זה האדם תמיד יאמין שה’ אוהב אותו וינסה בכל כוחו לעשות את מה שהוא כן יכול עדיין לעשות.

כי התורה מציבה תנאי אחד: “עזוב תעזוב עמו“. צריך שיהיה שיתוף פעולה. אם בעל החמור יושב בצד – אין מצווה לעזור לו. בדיוק כך בעניין התשובה צריך שגם החוטא ישתף פעולה.

ומה הוא אמור לעשות? הרי להרים לבד את המשא – אין לו כוח, ומה יעשה?

וכאן מחדש רבי נתן את החידוש והחיזוק העצום הבא: החוטא צריך לרצות! שיהיה לו “איזה רצון אמתי לעסוק בתיקון נפשו” כלומר שעל ידי שיתעורר מעט מעצמו – על ידי זה יוכל הצדיק לעזור לו ולהרים ולהגביה אותו מכל נפילה.

לכן יהודים יקרים, לא להתייאש. תדעו שהבורא תמיד אוהב אתכם, תמיד מחכה לכם, תמיד מוכן לסלוח לכם, תמיד מוכן לגאול אתכם מהרע שלכם, ואתם תמיד יכולים לנסות לעשות מה שבכוחכם: לבקש סליחה, להתחיל מחדש, לרצות ולהתקרב לצדיקים.

חזקו ואמצו!