גלגל של הצלה – פרשת תרומה

הדבר שהכי חסר לנו בחיים

בית זה לא מקום שגרים בו

כשאנחנו אומרים “בית יהודי” בוודאי איננו מתכוונים לקירות ולגג, לדלתות ולחלונות, למטבח ולסלון. וגם אם בפתח הבית יש מזוזה, והמטבח כשר, ובסלון יש ספרייה תורנית גדולה – כל אלה בוודאי הם רק העטיפה החיצונית. זו לא מהות הבית היהודי.

כאשר אנחנו מחפשים הגדרה מהותית, עלינו “לקלף” את החיצוניות ולחתור ולחפש את הפנים. וכאשר “צוללים” פנימה מגלים שהבית היהודי זה מקום של נתינה, עבודת המידות, מסירות, הקשבה, אהבה, ושכינה. נמצא אם כן, שבפנימיות, הבית היהודי זה מקום שבו הבעל והאישה לא רק מתקרבים זה לזה, אלא מתקרבים יחד לה’ יתברך, וזה מה שמעצים את האיחוד והחיבור שביניהם.

התורה מדברת כל כך הרבה על המשכן. כמה תפילות אנחנו מתפללים על בניין בית המקדש. האם באמת זה מה שחסר לנו בחיים?

אכן, אם בית המקדש זה רק בניין נפלא ומפואר קדוש ככל שיהיה – זה עדיין לא מצדיק את התפילות והגעגועים. אלא ודאי שיש כאן מהות פנימית ועמוקה יותר, וכוונת הגעגועים והתפילות היא להתחבר לאותה מהות.

וכדי להתפלל על בית המקדש, עלינו לחתור ולשאוף להבין מהי מהות המשכן, ואז נבין שזה באמת הדבר החשוב ביותר בחיים של כל אחד ואחת מאיתנו ממש בכל יום!

גילוי גלגל של הצלה

כדי להבין את העניין צריכים להתבונן מתי נצטווה משה רבינו על בניית המשכן. לאחר מתן תורה חוטאים עם ישראל באחד החטאים החמורים ביותר, חטא העגל, ונגזרה עליהם כליה. משה רבינו עומד בתפילה ומבטל את הגזירה. ומיד לאחר ימי התפילה שמסתיימים ביום הכיפורים ה’ מצווה על בניית המשכן.

נמצא שבניית המשכן קשורה קשר הדוק לסליחה על חטא העגל. המשכן הוא התיקון של מציאות החטא. ויש להבין: איך זה עובד שמבטלים גזירה?

והעניין הוא כך. לפני שמשה רבינו התפלל המציאות הייתה שה’ נתן לעם ישראל מצוות וחוקים והם עברו על החוקים. ובהסתכלות פשוטה של חוק וצדק החוטאים צריכים למות.

אבל משה רבינו זוכה להשיג את רחמי ה’, כי לא ייתכן שה’ יתברך נותן לאדם משימה בלתי אפשרית, הוא נותן לו חוקים ועונשים מצד אחד, ומצד שני הוא נותן לו יצר הרע שמתגבר עליו בקלות ולכן כמעט ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ועל כרחך ה’ רוצה לרחם על החוטאים.

משה רבינו זוכה להשיג שרצון ה’ באמת הוא שהנפש החוטאת, ונפש האדם שנמצא כאן במלחמה ובעליות וירידות – תהיה לו דרך ותהיה לו עצה, איך לתקן ולהיטיב את מעשיו, איך להתחיל מחדש אחרי כל נפילה, איך לתקן ולהתקרב לה’ גם במציאות של הרבה מאוד יצר רע ובלבולים ואפילו חטאים.

ומכוח זה בא משה רבינו ומלמד זכות על עם ישראל, ולכן הוא דורש שה’ יגלה את הרחמים שלו ואכן ה’ מגלה לו את שלוש עשרה מידות הרחמים. וכל הנהגת העולם משתנה.

גילוי רחמי ה’ זה בעצם הסליחה וכפרת העוונות וכאשר ה’ יתברך סולח לעם ישראל הוא למעשה מסכים עם משה רבינו, ואומר: “אכן כיוונת לרצוני האמתי. הצלחת לגלות את פנימיות הרצון של ה’ בבריאה. ולכן אני נותן לכם את המשכן כי המשכן הוא העצה להחזיק מעמד בתוך ההסתרה והסחף המרחקים את האדם מהאמונה ומהקדושה”.כי ה’ יתברך חפץ שתהיה בעולם הזה דרך של הצלה.

והמשכן ולאחר מכן בית המקדש – הם דרך ההצלה! דרך התשובה! הדרך להישאר נאמן לה’ גם בתוך מציאות של התגברות גדולה מאוד של היצר הרע זהו למעשה הגילוי הגדול שמגלה משה רבינו לעם ישראל.

בית התשובה והתפילה

ולכן בבית המקדש היו מביאים קרבנות אחרי חטאים, ועיקר הקרבן היה הווידוי והתשובה. בית המקדש היה ממש “מפעל” של חזרה בתשובה. וזה לא היה רק מקום שֶׁבּוֹ חוזרים בתשובה, אלא מקום שֶׁגּוֹרֵם לחזור בתשובה כי הייתה בו “השראת שכינה”, כלומר שהייתה בו הרגשה חזקה מאוד של נוכחות ה’ שהיא עצמה גרמה לחוטא להתעורר בתשובה.

ולכן בהגדה של פסח שאנו מונים את כל הטובות שעשה לנו ה’ מיציאת מצריים, הטובה הגדולה ביותר היא “ובנה לנו בית הבחירה לכפר על כל עוונותינו”. וכמובן אין הכוונה שאפשר לחטוא ובית המקדש היה מכפר ח”ו, אלא בית המקדש היה זה שעזר לחוטאים לחזור בתשובה, ועזר ליהודי לא לחטוא יותר!

כמו כן אותה שכינה ששרתה במשכן היא עצמה גרמה לאלה ששכחו את ה’ בגלל השחיקה של השגרה וההעלמה של העולם הזה – לחזור ולהתקרב ולהיזכר באמונה, בתשוקה של הנשמה שלהם להתחבר עם צור מחצבתה. וזו למעשה המשמעות של שאר הקרבנות, מלשון התקרבות לה’, קרבן עולה ושלמים וקרבן תודה.

נמצא שיהודי שהגיע לבית המקדש התעורר לגמרי מהשינה הרוחנית שלו. אם הוא חטא הוא היה מתעורר בתשובה; ואם הוא נמשך אחר תאוות החומר, הוא קיבל “ניעור”, והתחיל להרגיש באפסיות של העולם הזה אל מול העולם הרוחני; ואם הוא היה בשינה רוחנית ובניתוק מהאמונה, הוא זכה להתעורר מהשינה ולחדש את עצמו באמונה ובקשר עם ה’, עם התורה והמצוות.

וזו מהות התפילה, כי תפילה היא התחברות לה’. בתפילה יש תודה ויש אמונה ויש תשובה ווידויים. ולכן בית המקדש נקרא “כי ביתי בית תפילה ייקרא”.

יותר קרוב אליך ממה שאתה חושב

וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בהתבודדות. בעוונות הרבים היום אין לנו בית מקדש. אבל מי שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו. והצדיקים האמתיים, תלמידי משה רבינו, ממשיכים לבקש מה’ רחמים על עם ישראל, וממשיכים לטעון לה’ שבני ישראל צריכים כלי רוחני שיעזור להם לשרוד בעולם גשמי ומתעתע וסוחף. והם נותנים לנו עצות שהן בבחינת בית המקדש, שגם עכשיו שאין לנו בית מקדש בפועל, עדיין ישנה הדעת והדרך והעצה להחזיק מעמד בתוך כל ההעלמות ולהתקרב לה’ למרות היצר הרע הגדול.

ולכן את בית המקדש אנחנו צריכים בעיקר עכשיו, בימינו, שבהם ההסתרה כל כך גדולה והשקר כל כך חזק – דווקא אנחנו אלה שצריכים יותר מכל את בית המקדש. ואם בעוונתינו הרבים בית המקדש חרב, אבל המהות שלו והקדושה שלו והמטרה העיקרית שלו – הן חיות וקיימות וכל אחד יכול להמשיך על עצמו את כל התיקונים שנעשו כשהיה בית המקדש קיים על ידי שיקיים בכל יום את עצת ההתבודדות ויחזור בתשובה בכל יום ויעשה חשבון נפש ויעורר את עצמו וירבה בתפילה לה’ שישמור עליו להבא ויעזור לו להתגבר על היצרים והדחפים שלו.

וזה מסביר מדוע אומר רבי נחמן מברסלב שעיקר עבודת האיש הישראלי היא לקום בחצות ולהתאבל על חורבן בית המקדש. לכאורה למה? לכאורה עיקר עבודת האיש הישראלי היא ללמוד את החוקים, את השולחן ערוך, ולקיים הכול קלה כבחמורה.

אלא שבשביל לקיים את התורה כמו שצריך, צריכים את בית המקדש, כי היצר הרע מתגבר בכל פעם ומפיל את האדם מכל עיקרי היהדות, אם זה מהאמונה, ואם זה בברית ובעיקר בעיניים, ואם זה בלשון ובשנאת חינם. והדרך העיקרית לקיים את התורה באמת היא להיות מחוברים למהות הפנימית של בית המקדש שהיא התשובה והתפילה והתודה.

וכאשר יהודי מתגעגע לבית המקדש, הוא ממשיך על עצמו את קדושת בית המקדש ממש, כמו שאומרים חז”ל: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. לא יזכה אלא זוכה, הוא כבר חי במציאות שבה יש בית מקדש, כלומר יש לו הכוח להישאר מחובר לה’ גם בתוך מציאות של יצר רע והסתרה, וגם לאחר חטאים יש מה שיעורר אותו ויחזיר אותו בתשובה.

יהי רצון שה’ יקרב את כל עם ישראל לדעת הנפלאה של התפילה, ובזכות זה נזכה לראות בבניין בית המקדש ובהשראת השכינה גם בפועל ממש במהרה בימינו אמן.