גיהינום נטוש

לזכות במקום טוב בעולם הבא, זה יותר מהזכייה הכי גדולה שיכולה להיות בלוטו של העולם הזה. אלא שלנו יש דרך להבטיח את מקומנו שם: לגלות רחמים ואכפתיות אחד כלפי השני. ועל פי החסידות, לא רק שזוכים במקום טוב אחרי ה-120, אלא גם ביכולת ובכוח להוציא את נשמות ישראל מהגיהינום. לא מאמינים? תקראו את הסיפור על רבי משה לייב ססובר.
 
רבי משה לייב ססובר חצה את אוקראינה עם סוס ועגלה רק כדי להגיע לרב היקר שלו, רבי שלמה שמלק'ה מניקלשבורג, אחד התלמידים החשובים של המגיד ממזריטש – רבי דב בער, ממשיכו של רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע. וכמו בכל פעם, גם באותו ביקור רבי שלמלק'ה בירך את תלמידו היקר. אלא שהפעם, בנוסף לברכה, נתן לו שלושה פריטים מיוחדים: ככר לחם, מטבע זהוב אחד (ששווה 200 רובל) ואת הקפטן שלו – מעיל ארוך מבד מיוחד אותו לבש הרבי בחגים, בשבתות ובאירועים מיוחדים.
 
כך יצא רבי ססובר לדרכו חזרה הביתה, מלא בשמחה והתפעלות מרבו האהוב. אחרי כמה שעות של נסיעה בדרך המאוד לא נוחה של מחוז פודוליה, הוא ראה עני יושב בצד הדרך ובוכה כמו ילד קטן, בכי שקרע את לב כל שומעיו. רבי ססובר, שהיה ידוע במידת הרחמים העצומה שלו על כל אחד מבני עמו היהודים, ביקש מהעגלון שיעצור בצד וירד לברר את פשר הבכייה.
 
"אני כבר לא יכול לסבול את כל הצרות שנוחתות לי על הראש כל הזמן, אני רעב, אין לי פרוטה שחוקה אחת בכיס, ועכשיו גם אין לי פרנסה. אין לי חשק לחיות אפילו עוד רגע אחד" השיב העני שדמעות שוטפות את פניו.
 
"למה? ספר לי בדיוק למה אתה מרגיש כך" ביקש הרבי להיכנס לעובי הקורה.
 
"במשך שנים", המשיך העני בבכי קורע לב, "ניהלתי את הפונדק של הפריץ, הבעלים של כל הכפרים באזור. בקושי הצלחתי להתפרנס, אבל לפחות הייתה לנו קורת גג מעל ראשינו ואף פעם לא היינו רעבים. אבל עכשיו, הפריץ הודיע לי שעלי לעזוב בלי שום התראה מוקדמת…" הוא אפילו לא הספיק לסיים את המשפט ופרץ שוב בבכי שחצה רקיעים…
 
"והיכן הוא גר, הפריץ הזה? אלך אליו ואדבר איתו, אומר לו כמה מילים טובות עליך", אמר רבי ססובר, והוציא את ככר הלחם אותו נתן לעני. "קח, קודם כל תאכל, זה יחזק אותך".
 
העני הדריך את רבי ססובר לאחוזה של הפריץ אבל גם הזהיר אותו מפניו. "דע לך, רבי יקר, לא רק שהוא שונא יהודים, הוא יכול לירות בבן אדם בהינף יד, החוק בידיים שלו".
 
משה לייב חייך בביטחון. "השם ישמור אותי, אל תדאג".
 
לפני שנכנס לאחוזה המפוארת של הפריץ, רבי משה לייב ססובר לבש את הקפטן, אותו מעיל מיוחד שלבש רבו באירועים מיוחדים. "פריץ יקר ונכבד" פתח רבי ססובר את דבריו, "צהריים טובים לך! אנא ממך, אם לא אכפת לך, אמור לי בבקשה מדוע זרקת את בעל הפונדק לרחוב, עכשיו אין לו פרנסה, אוכל וקורת גג?"
 
הפריץ, שהיה המום ולא הבין על מה ולמה זה עומד מולו אדם ושואל שאלות בחוצפה שכזו, רצה לקחת את הרובה שלו ולירות בזר העומד לפניו. 'מאיפה לכל הרוחות יש לו אומץ לעמוד כך מולי? לשאול אותי שאלות?'… אולם היהודי שעמד לפניו נראה כמו מלאך, אור מיוחד עטף אותו. "הוא צריך להיות שמח שלא יריתי בו", השיב הפריץ בזעם, "הוא חייב לי 500 רובלים!"
 
רבי משה לייב הושיט את ידו לכיס והוציא את מטבע הזהב שנתן לו רבי שמלק'ה. "הנה, קח את המטבע הזה" אמר לפריץ.
 
בהתחלה, הפריץ עיקם את פניו. נכון, זה מטבע ששווה 200 רובל, אבל זה לא מכסה אפילו חצי מהחוב. הוא רצה להשליך את המטבע על רבי משה, אבל משהו עצר אותו. מטבע הזהב הזה היה מסנוור כל כך, הוא אף פעם לא ראה חתיכת זהב כזו. "לך ותאמר ליהודי שאני מרשה לו לחזור לפונדק ביחד עם משפחתו. אני גם נותן לו שישה חודשים בלי לשלם שכירות…"
 
בעל הפונדק היה המום, הוא לא ידע איך להודות לרבי לייב משה ססובר על החסד שעשה איתו. "מספיק לי לראות אותך מחייך. לדעת שיש לך קורת גג וממה לפרנס את בני ביתך" אמר רבי ססובר, ונפרד ממנו לשלום.
 
אבל זה לא סוף הסיפור. אחרי כמה שנים רבי משה לייב ססובר נפטר מן העולם. הוא התקבל בשמים בכבוד גדול ושערי גן עדן מיד נפתחו בפניו. אלא שרבי משה החליט להפתיע את בית של מעלה, כאשר השתמש באחד משמותיו הקדושים של בורא עולם ונכנס לגיהינום מתחת לאף של דומא, המלאך השומר של הגיהינום.
 
"משה לייב! איך אתה מעיז להיכנס לכאן?" צעק דומא כשעשן ואש יוצאים מפיו ונחיריו, "חזור מיד לגן עדן, שם מקומך!"
 
"עד שלא אוציא את כל נשמות עם ישראל מהגיהינום לא אחזור למקומי" השיב רבי ססובר לדומא ההמום.
 
"אתה תשלם על זה ביוקר, משה לייב" שאג דומא, ומיד הוא פנה לבית דין של מעלה ותבע את רבי ססובר על השגת גבול וניסיון גניבה – שתי עבירות קשות שמוזכרות בתורה. בית דין של מעלה זימן את המלאך הממונה על הארכיונים וביקש ממנו לבדוק אם משה לייב ססובר פספס פעם אחת בחייו הזדמנות לעזור ליהודי. ואם כן, אז בהחלט צריך להעניש אותו כמו שדומא טוען. אבל אם לא, הוא רשאי להוציא את כל הנשמות מהגיהינום ולהביאן לגן עדן איתו.
 
לגן עדן רבי ססובר נכנס עם נשמות רבות אותן הוציא מהגיהינום. כן, הוא לא פספס שום הזדמנות לעזור ולרחם על כל יהודי בכל מקום שהוא.
 
* * *
 
בברסלב לוקחים את העניין הזה כמה צעדים קדימה ואומרים: לרבי משה לייב ססובר היה את הכוח והיכולת לרוקן את הגיהינום. אבל לרבי נחמן מברסלב יש את הכוח לא להכניס אותנו לשם.
 
בואו נעשה לצדיקים את החיים קצת יותר קלים. כשאנחנו עוזרים אחד לשני, לבורא עולם יש נחת רוח עצומה ותענוגים אינסופיים. ולא רק שהגיהינום יהיה מקום נטוש מנשמות, אלא שנזכה לקבל את משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.