החלום של חבר שלי

לפני כמה שנים נפגשנו אני ועמי לכוס בירה. עמי הוא חבר שלי עוד מהילדות. שיחקנו ביחד כדורסל, הלכנו ביחד לתנועה. בצבא הוא הלך לצנחנים ואני לגולני וקצת נפרדו דרכנו, אבל נשארנו בקשר. ולמרות שעברו הרבה שנים, אנחנו עדיין מתראים מדי כמה חודשים. לפעמים לקפה, לפעמים בירה, משאירים את האישה בבית וגונבים לעצמנו רגע קטן של שקט.
 
בקיצור, כמו שאנחנו יושבים, שאלתי אותו שאלה שאני לא שואל בדרך כלל. אני חטטן קטן. כמו הרבה דברים אחרים, אני מעדיף לשתוק מאשר לדבר. לשתוק ביחד זה נעים ולא כואב, שקט ולא מחטט. אבל באותו ערב שאלתי אותו, "תגיד עמי, על מה אתה חולם?"
 
"אה, זה פשוט", הוא ענה לי מיד. "אני חולם על ב.מ.וו שחורה, סדרה חמש, עם גג שמש כזה מלמעלה. אתה יודע איך זה. אני רואה את המכוניות היפות שעוברות ברחוב ויוצאות לי העיניים. הייתי מת שגם לי תהיה אחת כזאת, עם מושבי עור וכל הדאווין. הלוואי שגם עלי היו מסתכלים ככה ונקרעים קצת מקנאה".
 
"באמת אוטו יפה" אמרתי, וחשבתי שזה חלום מוזר. אבל לכל בן אדם יש את הזכות לחלומות משלו, ואם עמי רוצה אוטו, שירצה אוטו. מה אני, משטרת המחשבות?
 
מאז החיים של עמי עברו טלטלות גדולות. היה לו מזל, והוא השקיע במניות של חברות הגז לפני ההכרזות על מציאת מאגרי הגז מול חופי ישראל. עשרות אלפי השקלים שהוא החזיק במניות האלה הפכו למיליונים. הוא קנה דירה בפרויקט יוקרה בתל אביב, כן, גם את הב.מ.וו שהוא תמיד חלם עליה. הוא אפילו התקשר אלי יום אחד מלמטה וקרא לראות את כל הקונצים שיש לו באוטו: מושב שעושה מסאז' לגב, מסכים מיוחדים לג'י.פי.אס, אל תשאלו. ממש ג'יימס בונד קטן.
 
"תראה מה זה", אמרתי לו באותו בוקר. "תראה איך התגשם לך החלום!"
 
לפני כמה חודשים פגשנו את עמי ואת אשתו היפה בחוף הים. אשתי ואני הבאנו את שלושת הילדים שלנו, והתרוצצנו אחריהם כמו משוגעים: זה צריך עוד קרם הגנה, וזאת מכניסה חול לפה, והקטנה בורחת למים בלי שאף אחד ישגיח עליה – אז אי אפשר להוריד ממנה את העיניים. בקיצור, טרטרו לנו את הצורה. לידינו ישבו עמי ואשתו על כסאות נוח, אכלו אבטיח, שתו בירה והשתזפו. החיים הטובים.
 
בסוף דחפתי לילדים איזה ארטיק, כדי שיעצרו לחמש דקות, והלכתי לקשקש קצת עם עמי. "תאמין לי אחי", אמרתי לו. "חכה עוד קצת עם הילדים. תראה איך אתה עושה חיים כשאשתי ואני רצים כאן ככר שעתיים בלי הפסקה".
 
התשובה של עמי הפתיעה אותי. "זוכר שאמרתי לך שהחלום שלי הוא אוטו?" שאל.
 
"בטח".
 
"אז הייתי חמור. אני מוותר עכשיו על האוטו, על הדירה, על כל מה שיש לי, בשביל ילדים כמו שלך. מה ילדים? גם בשביל ילד אחד!"
 
וככה גיליתי שעמי, חברי מילדות, עקר. לעולם לא ייוולדו לו ילדים. וגיליתי גם שכדאי לנו להיזהר בחלומות שלנו, כי אין תחליף לבריאות ולמשפחה גדולה ושמחה.