מה יקרה ברגע הזכייה?

אני מציירת במוחי את רגע הזכייה,
את הבשורה לבעלי, החגיגה
המשפחתית והשמחה הגדולה ו…
רגע, משהו פתאום מאיים על הבועה
הנעימה והמפנקת שלי. איך הוא
נדחף לשם?
 
 
כבר חודשים שאני מתפללת, מבקשת ואפילו מתחננת מהשם ל…..פרס ראשון בהגרלת בלוטו. ושלא תחשבו שאני כמו ההוא מהבדיחה הידועה, זה שמתפלל ומתפלל אבל לא ממלא את הכרטיס. כי האמת היא שמילאתי את חובתי בעסקה ועשיתי השתדלות בעולם הזה ואפילו בכל מיני אופנים. בפעם הראשונה סמכתי על התפילה ומילאתי רק את המינימום – שני טורים. בפעם השנייה ניסיתי להסתמך על המזל ומילאתי כרטיס מלא בלוטומט. אחר כך חלקתי טופס עם סבתי שידועה במזלה הטוב בהגרלות. אבל בזה אחר זה חזרו הטפסים ללא זכייה. כצעד אחרון הפעלתי את כל הארטילריה וערבתי את תינוקות בית רבן. ניצלתי את כוחה של בתי הקטנה ונתתי לה לבחור את המספרים, ואפילו אמרנו פרק תהילים קטן יחד. אבל כל הטריקים שהפעלתי לא שינו דבר. וזאת עובדה, עדיין לא זכיתי בלוטו.
 
אני יודעת היטב שאם הקדוש-ברוך-הוא מעוניין להעניק לי ממון רב הוא יכול לבחור בדרכים רבות מגוונות ומעניינות, יותר מאלו שדמיוני מצליח להמציא בעצמו. אבל חשבתי לתומי שאולי אקל עליו ואהיה כל כולי מכוונת, אזרוק את כל הביצים לסל אחד, בזה של מפעל הפיס.
 
כמובן, שעם ההתכוונות מגיעים הדמיונות. אני מציירת במוחי את רגע הזכייה, רגע הבשורה לבעלי, החגיגה המשפחתית והשמחה הגדולה. זה הרגע המכונן של חיי, בו מסתיימים ימי הדאגה לפרנסה ומתחילים חיי מבראשית כאישה עשירה וחסרת דאגות. בדמיוני אלו חיים משוחררים, ספונטניים בלי כביסות וכלים ועם הרבה פינוקים. גם חסד ועזרה לקרוביי מגולמים בדמיון הזה ומסבים לי נחת רוח ושמחה.
 
אז למה הקדוש-ברוך-הוא סבור שזה לא לטובתי כל הממון הזה? הרי אם רק המחשבה על כך מעלה בי עליצות, אז מימושה בודאי יגרום לי להרגיש רמות אחרות של שמחה, כאלו שלא הכרתי עד כה.
 
המשכתי להפליג ולצייר את הפרטים הקטנים ואת חלוקת הכסף. ישבתי עם בעלי לשיחה דמיונית שבה נחליט מה לעשות עם כל ההון הזה. הצעד הראשון, כמובן, הוא הפרשת המעשר מהסכום. הצעד הבא המתבקש הוא, המטרה הנכבדה של רכישת בית בישראל. אך לפתע, נתעוררו שאלות לא צפויות. עכשיו, כשגורם הפרנסה לא מקרקע אותנו לאזור המרכז, אזי כל האפשרויות פתוחות. היכן הכי מתאים לנו לבנות את ביתנו, ואיזה בית היינו רוצים? לתוך מארג העליצות הסתנן לפתע בלבול גדול, ושוב נוצר הצורך להגדיר את עצמנו שאיים לפוצץ את הבועה שיצרנו בעמל רב.
 
החלטתי לא להיתקע ולהמשיך הלאה בדמיונות. מהסכום הכולל אחרי המיסים, מעשרות וקניית הבית, נותרו כשני מליון שקלים בערך. השאלה הייתה, מה נעשה בכסף הנותר? אני רציתי לחלק סכום הגון למשפחתי, והוא מצידו רצה לעזור גם למשפחתו ולהוריו. אחרי חישוב מהיר, כמעט ולא נותר לנו כסף ביד.  
 
"אחותי ואחי ממש זקוקים לכסף הזה" טענתי, והוא כנגדי טען את אותו דבר.
 
החלטנו בכאב לצמצם את הסכומים הנדיבים שהקצנו לנתינה בכדי להשאיר לנו ממה לחיות. מישהו אמר לו שכדאי להשקיע בקופות גמל ובאיגרות חוב ולי זה ממש נשמע מפוקפק.
 
"מי זה האדם הזה שנתן לך עצה כזאת? קל לו לומר, הרי הכסף לא שלו", אמרתי בכעס.
 
אפילו כשרצינו לחלק את הכסף לצדקה נתקלנו בחילוקי דעות, כשהוא רצה לתת את הכול לתלמידי חכמים ואני רציתי לאביונים ונזקקים.
 
לפתע שמתי לב כמה מורכב מצב של התעשרות פתאומית. עד כדי כך, שבמקום לרוות נחת ושמחה יכולים להיווצר מתיחויות ואי נעימות, מחלוקות וקלקול שלום הבית.
 
גם כשחשבתי על תגובות הסביבה, הצטיירה תמונה מורכבת. בהתחלה היה פרגון ושמחה, אך הטון השתנה מהר מאוד כשהתחילו להקפיד עלינו. "מדוע הלכנו למסעדה והם לא הציעו לשלם את החשבון? קמצנים…" לחששו החברים מאחורי הגב. "זה מה שהיא הביאה לי מתנה ליומולדת? ספר מסטימצקי? ציפיתי לחופשה בהילטון לכל הפחות…"
 
ואנחנו מצידינו נהיינו חשדנים מכל טלפון שצלצל. "היא לא צלצלה אלי כבר הרבה זמן. בטח שמעה שהתעשרתי ועכשיו היא רוצה הלוואה".
 
התחלתי להבין איך לאט לאט אנשים שמתעשרים מתנתקים מסביבתם ודבקים בשכמותם. החיים הנעימים שבדמיוני התחלפו לחיים מאוד נוחים באיכותם, אך לא משוחררים ושמחים כפי שחשבתי בהתחלה.
 
האסימון ירד כשהבנתי שניסיון העושר אכן יכול להיות קשה מזה של העוני, ושאדם צריך להיות בנוי מחומר מיוחד כדי להתמודד עם עושר גדול בכבוד. ושבסך הכל האמרה "איזהו העשיר, השמח בחלקו" שאני נוטה למלמל לי באובססיביות כל אימת שאני מבחינה בעוזרות הבית, הגננים והמטפלות של השכנים העשירים שלי, יש בה עומק וחוכמה גדולים מאוד.
 
כי על פניו, ובלי עין הרע, אני ממש עשירה גם בלי לזכות בלוטו. אז נכון שאין לי מטפלות ועוזרות ואני לא נוסעת לחו"ל כל שני וחמישי, אבל העובדה היא שאני גרה בבית פרטי גדול (ישן ומתפורר) עם חצר של דונם ורבע (מלאה בצמחייה פראית) בישוב יוקרתי במרכז הארץ. יש לנו שתי מכוניות (אחת בהלוואה והשנייה טרנטה) וטוסטוס. יש לנו אוכל בשפע, מקרר ותנור חדשים, ואנו זוכים לחגוג שבתות וחגים ברווח ולא צריכים לרוב מתנות בשר ודם ולא לידי הלוואתם.
 
אחרי הסיכום הזה הבנתי שאני לא צריכה לזכות בהון רב, מכיוון שרוב הסיכויים שלא אדע איך להתמודד עם המצב הזה בישוב הדעת, באיזון ובחוכמה, בלי לקלקל את העושר הרב שכבר יש לי. אחרי ההבנה הזו נרגע גם הרצון.
 
ואם בכל זאת תחליט, אבי שבשמים, שאני כן מוכנה להתמודד עם הניסיון הקשה הזה, כמובן שאתבטל לרצונך בשמחה…