אגדת העופות

אגדת עופות מספרת על היום בו
החליטו שוכני אסם העופות לערוך
בחירות דמוקרטיות. מה קרה שם
ומי זכה בשלטון העוף? על כל אלה
תקראו בשורות הבאות.
 
 
באותו יום בעל החווה רתח מזעם – העופות בחצר המשק כבר לא מצליחים להסתדר לבד. יש להם שפע של אוכל ושתייה, תשתיות מעולות, אסם רחב ידיים עם חצר יפה שופעת עשב ירוק עסיסי ואגם דגים קטן עם מים צלולים. בעל החווה נותן להם את כל מה שהם צריכים אבל הם אף פעם לא שמחים. אם קנאה הייתה אש, האסם מזמן היה עולה בלהבות. ואתם יודעים מה, בעל החווה כבר איבד שני אסמים שנשרפו, אז למה שהשלישי יישרף?!
 
העופות החצופים החליטו שהם יכולים להסתדר לבד, בלי עזרתו של בעל החווה. לילה אחד, הם הגיעו לפגישה חשאית באסם בחושבם שבעל החווה ישן שנת ישרים. הם החליטו לערוך בחירות דמוקרטיות. מי שיקבל את הרוב הוא זה שינהיג את אסם העופות.
 
בעל החווה החכם היה מודע לכל תנועה ולחישה של החבר'ה מהאסם. העופות, תרנגולי ההודו, הברווזים והאווזים – מעולם לא שמו לב למוניטורים הקטנים שהוצמדו לקורות האסם ואפשרו לבעל החווה לעקוב אחרי כל תזוזה של אי מי מהם. "ציפורים טיפשות, חושבות שהן יכולות לסדר את העניינים שלהן לבד, שישחקו את המשחק שלהן…" בעל החווה היה די משועשע מהרעיון והוא החליט לעקוב אחרי הנעשה באסם.
 
מספר שבועות לפני הבחירות הגדולות, הקשרים בין שוכני האסם, דהיינו העופות למיניהם, הידרדרו לשפל שהאסם טרם ידע. במקום שכל קבוצה תציג את עמדותיה בצורה מכובדת ויפה, הם החליטו לזלזל אחד בשני, לצעוק ולהפנות אצבעות מאשימות. הריבים הפכו למרים ובלתי נסבלים. תרנגולי ההודו השחצנים התרברבו, כהרגלם בקודש, תמיד מפנים כנף מאשימה לעבר קבוצת התרנגולים: "נמאס לנו לתמוך בכם. בעל החווה עושה הון עתק מכל נוצה שלנו שנמכרת לצורך כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות. הגיע הזמן שכולכם, טפילים עלובים, תפסיקו להישען ולסמוך על הכסף שאנחנו תורמים לחווה כולה. לכו לעבוד!"
 
האווזים, שבעי רצון בדיוק כמו תרנגולי ההודו, החלו לגעגע בקולי קולות ישר בפנים של התרנגולות בשחצנות איומה: "אתם יודעים למה בעל החווה לא מביא לכאן כלבים? כי אנחנו יותר טובים מכלבי שמירה! הודות לגעגועים הקולניים שלנו כל שוכני החווה יודעים אם זר מתקרב. ולא רק, אנחנו גם נושכים. אורח לא רצוי לא שוכח במהרה נשיכה של אווז ברגל. הגיע הזמן שאתם, תרנגולים פרזיטים עלובים שכמותכם, תצטרפו להגנה על האסם. אתם חושבים שהאווזונים הקטנים שלנו יקריבו את חייהם בזמן שהאפרוחים שלכם מצפצפים ועושים לנו חור בראש? תשכחו מזה! חסל סדר העדפת עופות. אתם חייבים לשאת בנטל ולהגן על האסם…"
 
"וגם בכלכלה", הוסיפו תרנגולי ההודו.
 
לברווזים, באמת ובתמים, לא היה שום דבר נגד התרנגולים. ואם תשאלו, הם תמיד חיו בשלום ואחווה לצד התרנגולים. אבל הברווזים הבינו שאם הם לא יחברו לקואליציה שהקימו תרנגולי ההודו והאווזים, הם עלולים לאבד את השפעתם באסם ולהיות מנודים בדיוק כמו התרנגולים.
 
ובאותם ימים, של לפני הבחירות, התרנגולים סבלו השפלות איומות ובלתי פוסקות. כל הציפורים עשו כנף אחת נגדם. יום אחד, תרנגולת אמיצה קמה על רגליה ופנתה לעופות שבאסם בבכי קורע לב וכרבולת: "אז מה אם הבעלים שלנו כביכול לא עובדים או מגינים על האסם? האדון שלנו, בעל החווה, רווה נחת עצומה וסיפוק מקרקוריהם של הבעלים שלנו בעלות השחר. הם מקרקרים והוא מתעורר מוקדם בכל בוקר ומאכיל אותנו, נותן לנו מים, ומסדר לנו את האסם. וחוץ מזה, הביצים שאנו מטילות הם חלק הארי ברווחים שלו בחווה…"
 
תרנגולי ההודו והאווזים החלו לצרוח מכל הגרון שלהם והשתיקו את כל התרנגולות בלול. "אתן מטורפות?" הם צחקו בקול רם ומזעזע. "מי בכלל שמע שטויות כאלה! אתן באמת חושבות שהקרקורים של הבעלים שלכן בעלות השחר הם מה שמגן עלינו? לא! אנחנו מגינים על עצמנו! הבעלים שלכם הם לא יותר מקבוצת בטלנים עצלנים. ובכל הנוגע לביצים שאתן מטילות – כל מה שאתן יודעות הוא רק להטיל ביצים ולעשות אפרוחים שכל הזמן נתמכים מהפרנסה המאוד דחוקה שלנו. לכו לעבוד! תפסיקו ללדת כל כך הרבה אפרוחים. שלחו את הבעלים שלכן להגן על האסם!"
 
מספר תרנגולים נבוכים חשבו שאם הם יפסיקו לקרקר בעלות השחר ויצטרפו לשורת האווזים שומרי האסם, אז יהיה להם קצת שקט. אבל זה לא מה שקרה. הם אף פעם לא התקבלו בשמחה ובברכה לשורות האווזים שראו בהם חיילים פחותים. האווזות היו מגעגעות בצרחות בתוך האוזניים שלהם וזה שיגע אותם.
 
ואז, יום אחד, פרץ ויכוח בין התרנגולים. התרנגולים השחורים סרבו להשתתף בבחירות הדמוקרטיות שעומדות להתקיים באסם. "מתחילת הקיום שלנו שמרנו אמונים לבעל החווה. אנחנו לא מכירים בשום שלטון-עוף. אף אחד לא יכריח אותנו להפסיק לקרקר בעלות השחר!". התרנגולים הלבנים והחומים, לעומתם, מחו על הנעשה. "אבל אנחנו חייבים להיות חלק מהמערכת! אנחנו חייבים מפלגה שתייצג אותנו, אחרת איך נקבל את חלקנו באוכל, במים ובאסם? ואם לא נהיה בממשלה כל האסם יפר את האמונים לבעל החווה. אנחנו אפילו יכולים לאבד את הזכות להטיל ביצים ולקרקר".
 
ויכוח העופות באסם היה כמו קדרה רותחת. אפילו התרנגולים כבר לא הצליחו להסתדר אחד עם השני. עכשיו, כשהתרנגולים השחורים החרימו את הבחירות ויכוח גדול פרץ בין התרנגולים החומים והלבנים. הלבנים רצו אוכל מתוק, ואילו החומים רצו אוכל פיקנטי. כתוצאה, הם נחלקו לשתי מפלגות. ואם זה לא הספיק, החומים לא הצליחו להחליט מי ינהיג אותם, אז הם בחרו שלושה תרנגולים שיובילו את המפלגה שלהם. וכמו שכולם יודעים, בכל היסטוריית העופות לא נמצאו שלושה עופות שהסכימו פה אחד על משהו…
 
יום הבחירות הגיע. התוצאות לא היו חד שמעיות. התרנגולים איבדו הרבה כוח אלקטורלי בגלל השחורים שסירבו לממש את זכות הבחירה, וגם, בגלל חוסר האחדות ביניהם. הברווזים קיבלו את רוב הקולות, אבל לא היו הרוב השולט באסם. כדי להקים ממשלה, הם היו צריכים את מפלגת האווזים ותרנגולי ההודו. בינתיים, האווזים ותרנגולי ההודו כרתו ברית – או שהם מצטרפים ביחד לקואליציה, או כלום. ימים קשים עברו על הברווזים, הרבה משא ומתן, סחטנות והתמודדות לא פשוטה עם דרישותיהם של האווזים ותרנגולי ההודו. אבל בסוף זה קרה, הברווזים נכנעו. אל תצפו שמישהו ישמור על האידיאולוגיה כשזה מגיע לפוליטיקת עופות…
 
בינתיים, הבלגאן הכה ללא רחם באסם העופות. הזאבים והשועלים הערמומיים התגנבו באותו רגע ממש מחוץ ליער והתקרבו לגבולות החווה, מוכנים לטרוף את כל העופות המפוטמים. אבל בעל החווה יודע הכל, הוא יודע שהם שם, הוא ערוך ומוכן לכל תרגיל שחיות הטרף זוממות.
 
איך זה ייגמר שם? אולי אתם יודעים?