אפסים מוגזמים

גיחה קצרה לתיבת הדואר הספיקה
כדי להבין שהגיע הזמן להתעורר
ולפגוש שוב את המציאות הטופחת
על פניי: המפגש עם ים של אפסים
מוגזמים.
 
 
חג הפסח עבר בנעימים ואיתו חלפה גם ההרגשה שאני מתהלכת מעל לזמן כבת חורין חופשייה, מכל עול של עבדות. הספיקה לי גיחה קצרה לתיבת הדואר כדי להבין סופית שהגיע הזמן להתעורר ולפגוש שוב במציאות הטופחת על פניי.
 
פעם הדואר טמן בחובו סקרנות, התרגשות והפתעות. היום תכולתו היא בעיקר חשבונות, תשלומים ופרסומות לרוב. עלעלתי ברפרוף בכמויות הדואר-זבל ותוך כדי מנסה להסביר לבתי מדוע היא חוזה בגבר ללא חולצה בפרסומת למכון כושר, או כדבריה "אמא, למה יש כאן איש עירום? זה לא צנוע…" בין תשובה לגמגום אני ממיינת את החשבונות, כשלפתע מתחוור לי מחזה לא רגיל. למספרים שמופיעים בחשבונות נולדו כנראה בחג עוד כמה אפסים ועכשיו הם גדולים קצת יותר ממה שאני יכולה להכיל.
 
אלמנט ההכחשה הוא הראשון שהפגין נוכחות נוכח המספרים המוגזמים שבלטו במגמתיות בכל חשבון שהגיע. בהמשך, עלה בדעתי שאולי מדובר כאן באיזו בדיחת קרש על אפסים מצטברים, אבל לא השכלתי להבין את הפואנטה שלה והיא ממש לא הצחיקה אותי. בשלב השלישי, כבר ידעתי שזו בטח טעות שאני יכולה לתקן במכתב או שניים לרשות המתאימה.
 
בירור ארוך ומקיף הוכיח לי סופית, שבאופן לא ברור ומעל הטבע אני כנראה באמת חייבת את כל הכספים הללו, ולא בגלל שהזנחתי או שלא טיפלתי בנושא. ניסיתי לחשוב האם באמת השתמשנו בפי שניים חשמל או מים בתקופה האחרונה? הרי לא היה קר במיוחד, לא יותר מחודשי החורף הקודמים.
 
ולמה גם חשבון הארנונה לא נשאר מקופח והחליט באורח פלא להכפיל את עצמו? (או על פי ההסבר של דרך הטבע, נקבעו תקנות חדשות במשרד הפנים והאוצר אישר…).
 
ונוסף על כך גם הטלפון מצלצל ומודיע שנקבעה עלייה משמעותית בשכר הדירה.
 
'ה-צ-י-ל-ו-!…' אני קוראת בלי קול ומרגישה שאני שוקעת בבוץ טובעני. אלף שאלות עולות בראשי והצער מאיים לחנוק את גרוני. מה קורה פה? האם זה בכלל אפשרי והגיוני? זה קורה לכולם או רק לי?
 
אחרי התגובה הראשונית אותה אני כבר יודעת לזהות כ'תגובת הקורבן', מגיעות התשובות, אלו שבעזרת כמה שנים של לימודים והנחיות עוזרות לי לצאת מהמקום המסכן והמוכה, לאזור בטוח ורגוע יותר.
 
"הרי הכל זה מלמעלה" אני מנחמת את עצמי "הכל השגחה פרטית והכל לטובה. אולי עכשיו זה קצת חשוך וערפילי, אבל את כבר יודעת מתוך ניסיון שדווקא בתוך המקום הזה נמצא הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו. וממילא כל העולם הזה הוא רק דמיונות, וכל החשבונות האלו הם הבל הבלים, כי כל השפע הוא אינסופי והוא מגיע מלמעלה. הכל נועד כדי שתבקשי ותרצי את עזרתו, כמו שכתוב בתהילים "מן המצר קראתי י-ה". זה ממש כמו במצרים. רק שבמקום המצריים יש חשבונות חשמל מנופחים שלוחצים אותנו, כדי שנזעק צעקה גדולה ונתחנן לגאולה. ואם כבר ניסיונות, אז עדיף שזה יבוא בממון ולא בבריאות או בשלום-בית חלילה"…
 
אט-אט אני מרגישה שהנשימה שלי מתייצבת. מתוך השקט נפתחות השפתיים לשיר ולתפילה "אבא אבא אבא תרחם, אוי אבא, אבא, אבא תעזור"… כמו מנטרה אני חוזרת על התחינה שוב ושוב וכבר מרגישה צורך לקרוא את התיקון הכללי שחיבר רבי נחמן מברסלב כדי להשיב על תילו ולתקן כל מצב. המילים זורמות בהתחלה בלחש, אחר כך בקול רם וברור, והמחשבות לא מטרידות אותי. בלב קל אני מסיימת את התפילה.
 
בערב אני מבשרת לבעלי את העובדות בקול נעים ורך ועם חיוך על השפתיים. בהתחלה הוא שותק ורק הקמט בין הגבות מעיד על כך שהוא חושב על הדברים. כשהוא עונה לי אני מופתעת מהחידושים שהוא מציע.
 
"הרי הכל זה לטובה" הוא מסכם. "אנחנו רק לא תמיד יודעים את הסיבות המדויקות. ניקח לדוגמא את העלייה בשכר הדירה. יכול להיות שאנו חייבים לבעל הדירה שלנו חוב גדול מגלגולים קודמים. ואם כן, עלינו לשמוח על הבשורה החדשה כי כך נחזיר לו מהר יותר את חובנו".
 
שמחה מציפה את ליבי כשאני מרגישה באמת את הרצון של הקדוש-ברוך-הוא להטיב עימנו. אני יודעת שיתכן שההסבר של בעלי אינו נכון, אך מתענגת על ההבנה שהכל פועל בדיוק מושלם בעולם ושלכל דבר יש סיבה ומסובב.
 
"גם לחשבון החשמל יש הסבר מניח את הדעת?" אני עדיין מקשה.
 
"בודאי. ייתכן שאלו כפרות עבור עוונותינו, או שאולי אלו מעשרות שלא חישבנו נכון. בכל אופן, לעולם לא נדע בבירור את הסיבה. עלינו רק לדעת בוודאות שאבא שבשמים מיטיב עימנו תמיד ולכן עלינו להיות בשמחה תמיד".
 
והוא מסיים בסיפור: תלמיד אחד שאל את רבו: "איך אפשר לברך על הרעה כמו על הטובה?", והרב שלח אותו לקבל תשובה אצל רבי זושא מנאפולי. כשהגיע התלמיד לחדרון העלוב בו גר רבי זושא וראה את דלות בגדיו ואת הפת הדלה על השולחן, שאל אותו מיד את השאלה שהטרידה אותו. רבי זושא נראה מופתע. |איני מבין מדוע הרב שלך שלח אותך אלי. לי לא היה יום אחד גרוע בחיי ואני מודה לבורא עולם על כל רגע. איני יודע מה זה לברך על הרעה. בשבילי כל יום נועד להודיה ולהלל את הבורא".
 
רבי זושא, זו מדרגה גבוהה מאוד. אבל אפשר לנסות ולהתחיל לברך על הרעה כשם שמברכים אנו על הטובה, או לפחות לא לשכוח שהכל זה מאיתו יתברך והוא מכוון את הכל לטובתנו, גם אם נדמה לנו שלא.