ר’ מאיר בעל הנס

רבי מאיר בעל הנס הוא כינוי שניתן לתנא רבי מאיר” מגדולי התנאים שדבריו וסיפורים על דמותו מופיעים לרוב במשנה ובתלמוד, על שם הנס הגדול שאירע לו בחייו ועל שם הסגולה שיש בהזכרת שמו כדי לחולל נסים ונפלאות.

במסורת היהודית נפוץ המנהג לתרום צדקה  “לזכות רבי מאיר בעל הנס”, מנהג שגם משמש כסגולה מיוחדת המזכה את התורם בישועה ניסית מהשמיים. לפני שנסביר מהם קופות הצדקה שנקראות על שמו ומדוע תורמים לזכותו צדקה, נספר קודם מיהו רבי מאיר בעל הנס ומדוע הוא נקרא כך:

הנס של רבי מאיר

סיפור הנס המופלא שהתרחש לרבי מאיר מופיע בגמרא:

רבי חנינא בן תרדיון היה חמיו של רבי מאיר. כאשר מצאו אותו הרומאים עוסק בתורה הוציאו אותו להורג בשריפה וגם הרגו את אשתו וכלאו את אחת מבנותיו בבית בושת רומאי. בעידודה של אשתו ברוריה, בתו של רבי חנינא, התחפש רבי מאיר לאביר רומאי וביקש מהשומר ששמר על אחותה של אשתו לשחרר אותה. ענה לו השומר “מפחד אני מהמלכות”. הוציא רבי מאיר צרור דינרים ואמר לו “בחצי מהכסף הזה תשתמש כדי לשחד את הממונים עליך, את החצי השני קח לעצמך”. שאל אותו השומר “ומה אעשה לאחר שייגמר הכסף ולא יהיה לי במה לשחד?” ענה לו רבי מאיר “אם תיקלע למצב כזה, אמור את המילים ‘אֱ-לָהָא דְמֵאִיר עֲנֵנִי’ ותינצל”.

השומר פקפק בכוחה של הסגולה הנסית ורבי מאיר הוכיח לו שהסגולה אכן עובדת. הוא התגרה בכלבים טורפי-אדם שהיו שם וכשהללו קרבו לטרוף אותו אמר “אֱ-לָהָא דְמֵאִיר עֲנֵנִי” וניצל. לאחר שראה כך, השתכנע השומר בכוחה של הסגולה ונאות לשחרר את בתו של רבי חנינא.

בסופו של דבר נודע למלך שהשומר שחרר אותה ונגזר דינו למות בתלייה. בעודו על הגרדום אמר השומר “אֱ-לָהָא דְמֵאִיר, עֲנֵנִי!” ובאורח פלא לא הצליחו התליינים לבצע את גזר הדין. הורידו אתו התליינים מהגרדום וביקשו להבין מה פשר הלחש הפלאי שהציל אותו. סיפר להם השומר את כל הסיפור ובעקבות זאת חקקו השלטונות את דמותו של רבי מאיר בשערי רומי והכריזו עליו כמבוקש. לאחר מקרה אחד שבו ניצל בדרך נס כשאזרח רומאי זיהה את פרצופו וכמעט הצליח לתפוס אותו, החליט רבי מאיר לברוח לבבל.

סגולת ר’ מאיר בעל הנס:

על סמך הסיפור הזה השתרש המנהג בכל תפוצות ישראל לתרום כסף לצדקה לזכות נשמתו של רבי מאיר, בפרט כאשר נקלעים למצוקה או זקוקים לישועה מיוחדת. בשעת נתינת הצדקה (או כאשר מבטיחים לתרום) מתפללים לה’ בנוסח שאותו לימד רבי מאיר: “אֱלָקָא דְמֵאִיר עֲנֵנִי”.

בשם הבעל שם טוב הקדוש נאמר שיש לומר בפה מלא שאת הכסף נותנים לצדקה “בשביל נשמת רבינו מאיר בעל הנס” ולאחר מכן לומר את התפילה הבאה:

“אֱלָקָא דְמֵאִיר, עֲנֵנִי! אֱלָקָא דְמֵאִיר, עֲנֵנִי! אֱלָקָא דְמֵאִיר, עֲנֵנִי! ובכן יהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו, כשם ששמעת את תפלת עבדך מאיר ועשית לו ניסים ונפלאות, כן תעשה עמדי ועם כל ישראל עמך הצריכים לנסים נסתרים ונגלים אמן כן יהי רצון”.

המשמעות הפשוטה של הלחש “אֱלָקָא דְמֵאִיר עֲנֵנִי” היא “האלוקים של מאיר, אנא היענה לי!”, זוהי למעשה בקשה מאלוקים שיענה לתפילה בזכות צדקותו של רבי מאיר (ולכן יש נוהגים לשנות מעט את הנוסח המקורי ולומר “אֱלָקָא דְרֲבִּי מְאִיר עֲנֵנִי”). לפי פירוש אחר, “אֱלָקָא דְמֵאִיר” הוא כינוי לאלוקים שהוא “שמאיר לארץ וְלַדָרִים עליה” וזה “שהאיר” והציל אותנו בנס חנוכה

ובכל זאת, כיצד מספר מילים פשוטות למראה מסוגלות לחולל פלאים עבור מי שאומר אותן?

רבי מנחם עזריה מפאנו, (מגדולי המקובלים. איטליה, המאה ה-16), מסביר שרבי מאיר ניסח את המילים האלו בהתאם לכוונות עמוקות ושמותיו הקדושים של הקדוש-ברוך-הוא. לפיכך, כאשר אנו אומרים אותן עלינו להתכוון שה’ ישמע בהן את כל אותן כוונות נעלות שהכניס בהן רבי מאיר עצמו וכך זוכים גם אנו לישועה למרות שאיננו מבינים מהו הסוד הצפון בהם.

קופת רבי מאיר בעל הנס

כשאומרים “קופת רבי מאיר בעל הנס” מתכוונים לקרנות הצדקה שנועדו לתמוך בתלמידי החכמים העניים שבארץ ישראל.

יש הטוענים שהרבנים המפורסמים רבי משה אלשיך ורבי יוסף קארו (שהנהיגו את היישוב היהודי בארץ ישראל במאה ה-16) קבעו שכל הכסף שנתרם לזכותו נשמת רבי מאיר יוקדש אך ורק עבור עניי ארץ ישראל, ואולם יש המפקפקים בנכונותה של העובדה הזו כיון שהיא לא נתמכת בשום תיעוד ממוסמך. כך או כך, התקבע המנהג לתת את כספי הצדקה שנתרמו לזכות רבי מאיר בעל הנס לעניי ארץ ישראל ולפי חלק מהפוסקים המנהג הזה מחייב גם במקרה שנאמר במפורש בשעת הנדבה שהכסף יוקדש למטרות צדקה אחרות.

הצדקה על פי רבי מאיר

כשמתבוננים לעומק בתוך תורתו של רבי מאיר, מבינים היטב מדוע נבחרה דווקא מצוות הצדקה כדרך לעורר את זכותו של התנא ומניין כוחה של נתינת הצדקה הזו לפעול ישועות.

נתחיל בסיפור המרתק הבא, המופיע בגמרא במסכת בבא-בתרא:

שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם אלוקיכם אוהב עניים, מפני מה אינו מפרנסם בעצמו?

ענה לו רבי עקיבא שה’ העניק לנו את ההזדמנות לפרנס אותם כדי לתת לנו את הזכות לעשות זאת ולהינצל מעונש הגיהנום.

אמר לו טורנוסרופוס: הצדקה לא מצילה אתכם מעונש גיהנום, אדרבה, בגללה מגיע לכם להיענש! אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר-ודם שכעס על עבדו וחבש אותו בבית האסורים וגזר עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילהו והשקהו. לכששמע זאת המלך, הלא כועס עליו! ואתם הלא קרויים עבדים, שנאמר “כי לי בני ישראל עבדים”.

אמר לו רבי עקיבא: המשל שלך אינו מתאים לנמשל. אמשול לך משל אחר. למה הדבר דומה? למלך שכעס על בנו וחבשוֹ בבית האסורים וציווה שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו. לכששמע זאת המלך, לא רק שאינו כועס על אותו אדם אלא אף משגר לו דורון! ואנחנו הרי קרויים בנים לה’ שנאמר: “בנים אתה לה’ אלוקיכם”.

אמר לו טורנוסרופוס: אתם היהודים קרויים בנים וקרויים גם עבדים; בזמן שאתם עושים רצונו של מקום (כלומר מקיימים את מצוות ה’) אתם קרויים “בנים”, אבל בזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום אתם קרויים “עבדים”. עכשיו, בזמן הגלות, אין אתם עושים רצונו של מקום, ולכן נחשבים עבדים לה’ ולא בנים שלו.

ענה לו רבי עקיבא: ישעיהו הנביא אומר “הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת”. כוונת הפסוק הזה שגם בזמן הגלות, כשעם ישראל “מרודים” ורדופים בגלות בגלל מעשיהם הרעים, חייבים לתת לעניים צדקה ולפרוס להם לחם!

מתוך התשובה האחרונה שענה רבי עקיבא לטורנוסרופוס, בה הוכיח שגם בזמן הגלות יש לקיים את מצוות הצדקה, לא ניתן לדעת האם הוא מסכים עם הקביעה שבזמן הגלות בני ישראל אינם נחשבים בניו של ה’. ואכן, שאלה זו נתונה במחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה, שניהם תלמידיו של רבי עקיבא:

רבי יהודה מפרש את הפסוק “בנים אתם לה’ אלוקיכם” בהסתייגות: “בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים – אתם קרויים בנים, (אבל אם) אין אתם נוהגים מנהג בנים – אין אתם קרויים בנים” ואילו “רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרויים בנים”. לדעת רבי מאיר גם כאשר יהודי אינו מתנהג כראוי לבנו של ה’, בכל זאת הוא נחשב בנו.

אם כן, בכל פעם שיהודי נותן צדקה על סמך דעתו של רבי מאיר הרי גם כאשר מצבו הרוחני של העני המקבל את הנדבה אינו מושלם נחשב הדבר כאילו האכיל והשקה את בנו האהוב של המלך הנתון במאסר, והמלך, הקב”ה, שמח ממעשיו במיוחד ומתגמל את הנותן הצדקה במתנה. הצלה בניגוד לרוב הסיכויים.

רבי מאיר ממשיך להתפלל

מסופר על רבי מאיר שלפני פטירתו ביקש שיקברו אותו בעמידה. חז”ל מלמדים אותנו שבכל התורה המושג “עמידה” משמעותו תפילה. מכאן, שרבי מאיר ממשיך להתפלל עבורנו גם כיום, לאחר פטירתו, במיוחד כאשר אנו מזכירים את שמו ומנדבים צדקה לזכותו.

הפוסק של ימות המשיח

דבריו של רבי מאיר ממלאים את המשנה והתלמוד, אבל בדרך כלל ההלכה נפסקה כדעתם של חבריו החולקים עליו. על זה אמר רבי אחא בר חנינא:

“גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו! ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו”.