תסלחי לעצמך

את יושבת עם עצמך ומונה כישלונות
ואכזבות לעומת ציפיות ויכולות, מתקשה
לסלוח. מאוכזבת מעצמך ורק רוצה
לברוח. עצרי הכל ותעשי את זה: תסלחי
לעצמך.
 
 
תסלחי לעצמך, אני אומרת.
תסלחי.
 
היית עייפה מידי, היית מדוכאת.
מה שעברת בשנים האחרונות יכול להכביד על כמה נשים ביחד,
והן אולי היו קורסות.
 
אבל לא את. אסור לך.
 
אז תסלחי לעצמך.
מותר לך להיכשל.
מותר לך להיות חלשה.
מותר לך להישען על חברה, על אחות, על מישהי שתכיל אותך.
מישהי שתשמע ולא תשפוט.
מישהי שתחבק בלא לשרוט.
 
ומותר לך גם לבכות…
 
ואם אין לך אף אחד פה למטה – הרי יש מישהו אחד ויחיד ואותו לעולם אין לשכוח. הוא מביט ומרחם, הוא תמיד מקשיב והוא תמיד סולח.
 
אהבת עולם הוא אוהב אותך וחמלה גדולה ויתרה הוא חומל עליך. ובעבור שמו הגדול – תסלחי לעצמך.
 
עכשיו כשאת יושבת עם עצמך ומונה כישלונות ואכזבות, לעומת ציפיות ויכולות, את מתקשה לסלוח.
 
את מאוכזבת מעצמך.
רוצה לברוח לחלומות, לאי-שפיות, את רוצה לצעוק למישהו.
 
את חייבת להירגע ולהבין שמותר להיכשל.
מותר לא להגיע.
מותר לחזור בחזרה ולנסות שוב אם רוצים.
או אולי לא לנסות יותר.
 
מותר לעצור ולעשות חשבון.
לראות איפה טעית.
או אולי איפה פשוט עצרת.
 
אבל את חייבת גם לשבת עם עצמך ולבדוק באובייקטיביות מלאה – איפה הצלחת.
מה עשית נורא טוב.
את מי שימחת בימים האחרונים.
 
בודאי עשית משהו נהדר שאת יכולה להיזכר בו.
תנסי.
את תמצאי.
 
את חייבת את זה לעצמך.
את חייבת להיות סלחנית יותר.
קשובה, מפרגנת ומקבלת  גם את עצמך,
כמו שאת מקבלת וסולחת לאחרים.
 
את חייבת לסלוח לעצמך גם על הכישלון הזה שבא אחרי עוד הרבה כישלונות שצרבו בך, ובודאי עוד יהיו.
 
כן. את תקומי, את תנערי את הבגדים ואת תמשיכי הלאה.
 
אז תסלחי לעצמך. הביטי במראה וראי אותך. את חייבת לדאוג לך.
את חזקה. יש בך המון כוח, המון תבונה.
הרבה אמונה.
 
את חייבת להכיל אותך באהבה.
אותך, את הקטנה שבפנים הנמקה לפעמים מעלבון, מכאב, מתחושת כישלון.
שלא רוצה לנסות יותר לעולם!
את אותה ילדה מבוהלת שבתוכך.
חבקי ותאהבי,
ותסלחי.
 
רק כך תעזרי לה לגדול.