במאורת הסמים

המפגש המזעזע של אח אוהב
עם אחיו במאורת הסמים של החבר'ה
מוציא ממנו תפילות שקורעות את
השמים בשבילו, ובשביל כל המסוממים
באשר הם.
 
 
גיא התחיל להשתמש בסמים כבר בתחילת דרכו בתיכון. כמו תמיד, זה התחיל עם 'החומרים הקלים' פלוס אלכוהול, ומהר מאוד הגיע ל'חומרים הכבדים', LSD והרואין. כל 'החברים' של גיא היו בדיוק באותה סירה, זו הסיבה שזה לא הפריע למוח המסומם שלהם להבין שדברים יכולים, או אמורים, להיות אחרת.
 
נועם, אחיו של גיא, הרגיש שמשהו לא בסדר קורה, ויום אחד החליט לעקוב אחריו. הוא ראה את גיא נכנס לאיזו דירה, מאורת הסמים בה נפגשו כל החבר'ה לעשן או להסניף את החומרים האסורים.
 
נועם אזר אומץ ונכנס פנימה. הדלת, שלא הייתה נעולה, נפתחה בקלות. המפגש החזיתי עם הטינופת והסירחון ששררו בדירה הותירו אותו המום ומזועזע. הרצפה מלוכלכת, בקושי אפשר למצוא בלטה אחת נקייה לעמוד עליה, צלחות עם שאריות מקרוני מעופש נערמו בכיור שקיבל את פניו, ריח 'החומרים' שהחבר'ה האלה עישנו מילא את חלל הדירה הקטנה הזו והגיע עד לאפו של נועם. ההרגלים האיומים שלהם הם הנושא העיקרי, הציר שסביבו הם סובבים. זו הסיבה שהשיחה שנשמעה במאורת הסמים הייתה סביב: א. איך משיגים את הכסף למנת הסמים הבאה, ב. למי יש את הסמים הכי טובים, ג. איך האנשים בחוץ לא משתמשים בסמים, ועד כמה הם 'לא נורמאליים' שהם לא חיים את 'העולם האמיתי'.
 
בחדר אחד ישבו מקובצים כל המעשנים והמסוממים, ובחדר השני, הקטן יותר, נועם מצא את אחיו גיא.
 
הוא התיישב ליד גיא וניסה לפנות אליו, הוא ידע שגיא אדם עם פנימיות, עם תובנות והתבוננויות, הוא בטח יבין מה הוא אומר לו. "מה קרה לך, גיא? פעם, היית רץ כל יום, מתבונן על עצמך, על המטרות שלך בחיים, על השאיפות והחלומות. לאן נעלמו כל הדברים היפים האלה, גיא? למה את מבזבז את החיים שלך ככה? אתה לא רואה שאתה רק הורג את עצמך?"
 
גיא, קצת מופתע לראות את אחיו נועם, ילד טוב כזה, יושב לידו בדירה הזו. שתי שניות לוקח לו להתעשת, ואיך אומרים, ההגנה הכי טובה היא להתקיף, אז זה מה שהוא עשה, כשהוא מלא בכעס הוא הסתכל לאחיו נועם בעיניים ואמר: "מי אתה בכלל שתבוא לכאן, קדוש שכמותך, ותתחיל לשפוט אותי או את סגנון חיי? תשמור את ההרצאות שלך לעצמך! כולם היום משתמשים בסמים, כווווווווווולם!!! ואתה יודע מה? יש לי תובנות עמוקות לגבי עצמי דווקא כשאני ב'היי'. אני מבין דברים שאנשים צרי מוח ואופקים כמוך לא יצליחו להבין גם עוד מיליון שנה. חשבתי שאתה פה בגלל שאכפת לך ממני, אבל אתה רק מרחיק אותי! אתה מבין את זה?!?"
 
ככה זה כשאתה מכור. האמת היא לא חלק מהמשחק.
 
נועם היה שבור. הוא לא ציפה למתקפה הזו. הוא באמת היה שם בגלל שאכפת לו. אבל כאדם מאמין הוא הבין שהכתובת הכי נכונה למקרים מהסוג הזה היא רק אלוקים. הוא פתח בתפילות שקרעו את השמים בשביל אחיו, ובשביל כל אותם אנשים שנפלו למלכודת המסממת הזו ולא ידעו איך לצאת ממנה. הוא ביקש מבורא עולם שיעזור לאחיו גיא וחבריו לצאת מכלא השקרים שהם לכודים בו, מההונאה העצמית האיומה שתפסה אותם ברשת שלה. שיעזור לגיא, ולהם, להבין כמה הם טועים, ואיזה חיים איומים הם חיים.
 
עברו שלושה שבועות מאז אותו מפגש עם נועם בדירה, ואחד החברים של גיא מת ממנת יתר. גיא מצא אותו בדירה, כלומר במאורת הסמים שלהם, זרוק על רצפת המטבח. אחרי שפינו את גופת חברו גיא רץ לבית, נכנס לחדר של נועם כשהוא חיוור ורועד כולו. "איך אני מפסיק את זה?" הוא רצה לדעת. "איך אני 'יוצא מזה' כשכל החיים שלי זה סמים וסמים וסמים?"
 
כאילו הייתה לנועם איזו תוכנית מגירה, כזו שתישלף ברגע שגיא יפנה אליו. "קודם כל, אנחנו צריכים לבקש את העזרה מבורא עולם. דבר שני, אתה צריך להתחייב לאמת, להבין שהשימוש בסמים – כל סם ואפילו הקל – הוא דבר רע ולשימוש בו יש תוצאות רעות מאוד. דבר שלישי, צריך למצוא מישהו שידריך אותך, מישהו שהיה שם ויצא מזה והיום הוא נקי, שיעזור לך להתמודד לאורך כל תהליך הגמילה, יעודד וידריך אותך בכל שלב".
 
אהבת אחים אין שני לה. תוך מספר חודשים גיא היה 'נקי'. הוא מצא עבודה טובה ואפילו התחיל ללמוד לתואר. גיא חייך והחיים חייכו לו בחזרה.
 
עד לאותו מפגש עם דני.
 
דני הוא 'חבר' ישן מהמאורה. הוא לא היה בעניין הזה בקטע רציני ועמוק כמו גיא, אבל כל היום היה תחת השפעת הסם, אם כי לא קשים כמו אלה שגיא השתמש בהם, כשהוא רגוע ויציב. הייתה לו עבודה, תמיד, היו לו קשרים ומערכות יחסים, הוא היה 'בסדר' ברוב הזמן, כלומר בזמן שהוא זכר כשהיה מפוקח.
 
"גיא, זה אתה? מה קורה? לא ראיתי אותך במאורה כבר הרבה זמן".
 
גיא הרגיש מחנק ואי נוחות מהמפגש עם דני. "אני נקי. בלי סמים. בלי מסיבות. חיים חדשים לגמרי".
 
דני גיחך. "אז בטח אתה עכשיו איזה מיסיונר שמטיף לכל המסוממים במדינה, מסביר להם למה חיים נטולי סמים הם הדבר הכי טוב שיכול להיות?" אבל גיא לא ידע מה לומר, הצבע האדום אפילו השתלט על הפנים שלו. "רק בגלל שעשית בלגאן גדול בחיים שלך ולא יכולת לשלוט על כמות הסמים שצרכת, זה לא אומר שעכשיו אתה 'הקדוש מכולם'. הרבה אנשים בעולם משתמשים בסמים, אתה יודע, להירגע, כמו שעשינו פעם, בעצם הרבה פעמים. זה משהו שמוסיף מימד שונה לחיים שלך", הוא הסביר לגיא כמו פרשן מומחה בעניין, כאילו שגיא לא יודע על מה הוא מדבר ומאיזו מקום הוא מדבר, "אל תהפוך את הבעיות שלך לבעיות של אחרים, תמיד היית קיצוני גיא, זה לא חדש".
 
גיא היה בצער גדול. הוא ידע מאיזה מקום דני מדבר איתו, גם הוא היה שם, לא מזמן, וגם הוא חשב כך. כחבר במועדון המסוממים גם הוא תירץ לא פעם, בעיקר בשביל עצמו, למה כולם, אבל כולם, אומרים כן לסמים, ועם תירוצים אלה (שהיום הוא יודע שהם הטיעונים הכי עלובים שיש) הוא הדף את כל אנשי ה'אנטי סמים' המאוד לא מבינים ורגישים, ובכלל, הם מה זה פנאטים.
 
אבל עכשיו גיא יודע שזה שקר גדול ושמן. לא משנה באיזה מצב אדם נמצא, אפילו הקשה, לא משנה באיזו סוג של התמכרות, אם יהיה אמיתי, אם יפסיק לשקר לעצמו ויטען ש'אצלי הכל בסדר' וגם סמים זה בסדר בגלל שכוווולם משתמשים בהם, אם הוא יבין שאלוקים הוא חלק בלתי נפרד מהתמונה, כלומר החיים, וצריך לדבר איתו – החיים שלו ייראו אחרת.  
 
וזה נכון לגבי כולנו.