מעל לגבולות השנאה

מה קורה כשמנהיג הנטורי קרתא,
מי שגילה יחס עוין כלפי הרב
אברהם יצחק קוק זצ"ל, צריך ממנו
מכתב שיציל את חיי בתו?
 
 
בימי המנדט הבריטי כבר לא הייתה האחדות המתוקה שידעה ימים יפים יותר בין היהודים שחיו בארץ ישראל. הפילוג והחלוקה לקבוצות כבר הייתה מורגשת – חילונים, דתיים, ציונים וקיצונים.
 
הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל וחסידיו שמרו על קשר טוב גם עם היהודים הרחוקים מתורה ומצוות, אלה שהגדירו עצמם ציונים. מצד שני, קבוצה של יהודים קנאים שנקראים נטורי קרתא (שומרי העיר, בארמית) הוקיעו את הציונים, ולא פעם גילו עוינות כלפי הרב קוק בשל קשריו איתם.
 
יום אחד, בתו של מנהיג הנטורי קרתא חלתה במחלה קשה ומסוכנת. הרופאים בדקו ובחנו את מצבה והגיעו למסקנה שהיא צריכה להגיע דחוף לפרופסור בעל שם בתחומו שנמצא בחו"ל.
 
האבא החל לערוך בירורים עמוקים אודות הפרופסור וגילה שמדובר באדם עסוק עד מעל לראשו. הפציינטים שלו, שרובם מטופלים באופן פרטי, מקבלים את מירב תשומת ליבו וזמנו. אם בתו תגיע לפרופסור הזה כעוד חולה היא לא תקבל את הטיפול שהיא זקוקה לו. ולא רק, מניין ישיג את הכסף הנדרש לטיפול ולכל ההוצאות הנלוות?!? הסכום לטיפול שכזה הרבה מעבר ליכולות המשפחה.
 
יום אחד נודע לאבא שהפרופסור נמנה על מקורביו ומעריציו של הרב אברהם יצחק קוק. אם יקבל בקשה כתובה מהרב קוק שהפרופסור יטפל בבתו באופן אישי, הדברים ייראו אחרת ורוב הסיכוי שהילדה תחלים.
 
וכאן התגלתה הדילמה הקשה. כיצד ייגש לרב קוק ויבקש ממנו מכתב לפרופסור? אוי לאותה בושה ואוי לאותה מבוכה. כמנהיג קהילת הנטורי קרתא הוא לא פעם אפילו ביזה את הרב קוק בציבור…
 
אבל הוא גם ידע, שהצדיק הרב אריה לוין זצ"ל, מי שמכונה רב האסירים, נמצא בקשר טוב עם הרב קוק. הוא ניגש לרב אריה לוין וביקש ממנו שיהיה מתווך בינו לבין הרב קוק ויבקש את המכתב המיוחל. מיותר לומר, שרבי אריה לוין מיד הסכים ורץ לביתו של הרב קוק לקיים מצווה חשובה – הצלת נפש מעם ישראל.
 
ברגע שהרב קוק שמע על המקרה הוא מיד הסכים לכתוב את המכתב. "ברור, מה השאלה בכלל? אכתוב את המכתב לפרופסור. מה הקשר בין הבקשה הכל כך אנושית הזו לחילוקי הדעות בינינו?!?" תמה הרב.
 
הרב קוק לקח נייר ועט והחל לכתוב את המכתב בו הוא מתאר את מבקש המכתב, אבי הילדה החולה, כאדם יקר. "רק כך", אמר הרב קוק לרבי אריה לוין, "לא אתן לדעות הקדומות ולמחלוקת בינינו להשפיע עלי כשאני כותב את דבריי לפרופסור".
 
כשהמכתב החשוב בידו, רבי אריה לוין יצא מביתו של הרב קוק ופנה אל ביתו של מנהיג קהילת הנטורי קרתא, שש ושמח בהצלחת קיום מצווה חשובה מן התורה. בדרכו החוצה, הוא פגש שני רבנים נכבדים וחשובים שהגיעו לביתו של הרב. שני רבים שלעולם לא יסלחו למנהיג הנטורי קרתא על הצער והביזיון שגרמו לרב קוק. רבי אריה לוין בירך אותם לשלום והמשיך עוד קצת בדרכו.
 
כשכמעט חצה את הכביש הוא פתאום שמע את הרב קוק קורא לו לשוב לביתו. לרגע, הוא חש מבולבל. האם יכול להיות ששני הרבנים האלה השפיעו על הרב לא לכתוב את המכתב?!?
 
לא, הוא לא אמור לחקור ולשאול. ואם הרב קוק קרא לו הוא צריך לחזור. שם, בביתו, יבין למה התבקש לחזור. בלב פועם עשה רבי אריה את דרכו חזרה לבית הרב.
 
"אתה יודע", פנה הרב קוק לרבי אריה לוין, "חשבתי על הנסיעה היקרה של הילדה החולה לחו"ל. נזכרתי שיש קו ספנות שמכבד את בקשותיי ומעניק הנחה גדולה למי שאני מפנה אליהם. בוא שב, אכתוב גם לחברה זו מכתב המלצה עבור האבא והילדה".
 
אתם מבינים את הגדולה של האיש הזה? את היכולת להתעלות מעל גבולות המחלוקות והעוינות ולא לתת לשום רגש שלילי למנוע ממנו לקיים מצוות, ובעיקר את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ולהציל נפש בישראל?
 
היום יותר מתמיד אנחנו צריכים ללמוד, להפנים וליישם את המסר האדיר שטמון בסיפור הנפלא הזה.