היינו שם

אנשים שואפים לזכות להצלחה, אבל
לא תמיד מוכנים מספיק להחזיק
בה לאורך זמן. כי אחרי הפסגה, אורב
המדרון פלוס ריסוק עצמות (וזה כואב)
ולזה צריך להתכונן כמו שצריך.
 
 
מה יכול להיות גרוע יותר מכישלון? מעידה אחרי הצלחה, כי היא דבר גרוע הרבה יותר!  מי שחווה תקופת ציפייה להצלחה כלשהי, כשיגיע לבסוף אל הפסגה הנחשקת, אורבת לו שם סכנה לא פשוטה – הירידה. בלי הכנה ראויה מראש, זה עלול להסתיים בריסוק עצמות. מעידה שבאה אחרי הצלחה עלולה לערער בבת אחת את כל הבניין שנבנה בעמל, אדם עלול לחשוב כאילו אין סיכוי להחזיק בהצלחה לאורך זמן.
 
מצבים שכאלה עשויים להופיע אחרי כל סוג של הצלחה, ברוחניות או בגשמיות. אדם יגע וטרח בעבודה עצמית, זכה והתחיל לראות פירות בעמלו, החל לכבוש מידה ולרכוש הרגל טוב, אך כעת, אם רצונו להגיע אל היעד ואל השלמות הוא מוכרח להתכונן לזה, שלפתע פתאום עלולים לבצבץ מחדש ניסיונות וקשיים שנדמה כאילו נעלמו זה מכבר. הניסיונות הללו עלולים להופיע שוב ולעורר מחדש מחשבות ורעיונות של רפיון וייאוש. וכך עלול לעבור יום ועוד יום. אדם עוזב התחלות טובות ושוכח להמשיך ולהשקיע במה שנבנה בעמל. האם זה מוכרח להתנהל כך? בודאי שלא! אם מאמינים שניתן להתמיד ולהצליח, ומכינים את הדרך מראש, ניתן לעבור גם גשר צר בשלום. איך עושים זאת?
 
על שפת הים
 
כן, כבר היו דברים מעולם. עברנו מסלול כזה ביציאת מצרים. אחרי שנות גלות ועבודות פרך במ"ט שערי טומאה, הגיעה זמן הגאולה, יצאנו מעבדות לחירות באותות ומופתים מופלאים. והנה, אך חלפו להם מספר ימי חירות, ולפתע הופיע שוב ניסיון קשה של אמונה. בני ישראל על שפת הים רואים פתאום את מצרים רודף אחריהם. קל לצייר את הפחד והשבר. דווקא עכשיו, אחרי שטעמו גאולה וחירות, הפחדים והזוועות מן העבר מבצבצים שוב, מאיימים להפיל את הנפש מאיגרא רמא לזרועות הייאוש. אך ראו איזה פלא. דווקא שם, על שפת הים ובצל הפחד, הופיעה עלינו יד הבורא ביתר שאת – נבקע הים ולרגלינו נסללה דרך חדשה. הנה לנו לימוד עצום לדורות איך לעבור את הגשר הצר. הפחד לא בא אלא כדי להכין את ליבנו וללמד אותנו איך לעבור בשלום גשר צר ללא פחד ומורא.
 
שם על שפת הים שמענו את העצה "דבר אל העם ויסעו", "השם ילחם לכם ואתם תחרישון" – נאמר לנו לציית וללכת בכוחה של אמונה, להיכנס לתוך הים, לקפוץ פנימה לשיר של אמונה והודיה. ובעניין המחשבות והפחדים? פשוט לשתוק, תחרישון, לבטל את השכל. נראה כאילו מצרים רודפים, מאיימים, לוחמים. מה פתאום, אין כאן כלום, רק ציווי שמימי להיכנס לים ולצאת בשלום מצידו השני עם שירה חדשה. התבקשנו לזכור זאת לדורות. לחרוט היטב בזיכרון: שמי שגאלנו ממצרים באותות ומופתים הוא זה שגם הניח לשונאי נפשנו לדלוק אחרינו ולזרות בנו בהלת מוות. למה? כי הוא רוצה לשמוע מאיתנו ניגון ושיר של אמונה המסוגל להבקיע דרך בים ולהעביר אותנו גם על גשר צר.
 
קפיצה לתוך האמונה
 
כל אדם במצבים שכאלו מוכרח לזכור זאת'מי שעזר לך עד הלום לא שכח ממך. עליך רק להתחבא בתוך אמונה פשוטה. אמונה בהשם ובמשה עבדו. עליך לציית ולקפוץ אל הים פנימה, לתורה ותפילה, לתודה ותקווה – משום שכך תגרום לבקיעתו. את הקפיצה הזו לתוך המלחמה ולנוכח האיום המוחשי יש לעשות מתוך אמונה וידיעה ברורה, שהמלחמה הזו להשם ולא לנו! ואם כן, מה לך נבהל מהופעות חוזרות ונשנות של יצר הרע? את המלחמה עורך בורא עולם, יש לה תכלית נעלמת שקרובה לבוא. וכל זה יתקיים כשננהג באופן של  "ואתם תחרישון" – תחריש לפחדים ותשתוק, רק קפוץ לים והניצחון קרוב לבוא. כך תעבור הכל ותגיע אל הפסגה האמיתית, לנצח ולכבוש ולהחזיק בהצלחה נצחית, כמו בשעת קריעת ים סוף הדומה להנהגת ימות המשיח.
 
להצליח זה טוב ונפלא, אך המכה בפטיש זה להתמיד ולדבוק בעקשנות גם כשנראה כאילו נכשלנו. עלינו להתגבר ולא לאבד, חלילה, את היום הזה, את השעה היקרה הזו, אלא רק להמשיך, לקפוץ לתוך ניגון האמונה, לזכור את החסדים שהיו ומה שעוד יהיה ולעבור הכל בשלום. ומי שזכה להבין את הרעיון הזה קנה את חירותו הנצחית.