מחכה לרגע הזה

גם אם הרגע הזה נראה מפחיד
ומרעיש, אני עדיין מחכה לו. גם
ברגע הזה נבין את גודל הטעות
ונתבייש, אני מחכה לו. שרון רוטר
מחכה לרגע המיוחל.
 
 
בסופה של הסאגה הדרמטית, כשסוף סוף יוסף הצדיק מגלה לאחיו את זהותו האמיתית, התגובה הראשונה והמיידית של האחים היא בהלה, כמו שכתוב "ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי, ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו"(בראשית מ"ה, ג).
 
אפשר לטעות ולחשוב שהאחים פחדו מפני יוסף, שכביכול רוצה להתנקם ולפגוע בהם בגלל שהתאכזרו אליו בעבר, אך לא זו הכוונה. האחים היו חזקים מאוד בכוחם, אפילו היו בידם נוסחאות שיכלו להשמיד את כל מצרים.
 
אז למה נבהלו? "מפני הבושה" כמו שמפרש רש"י. הם פשוט התייבשו מאוד.
 
המקרה הראשון של בושה עולה על סדר היום עם אדם הראשון. אחרי שהוא אוכל מעץ הדעת טוב ורע הקב"ה שואל אותו "אייכה?". אדם, שנבהל מאוד מתוכחתו של הבורא, התחבא והתבייש מאוד. הידיעה והבחירה שניתנה לו מאכילת פרי העץ הולידו, בין השאר, את הבושה הגדולה ואת כל התחושות הנובעות ממנה.
 
כשאני חושבת על עצמי מתביישת, אני נזכרת בילדותי ובזמנים בהם רגש הבושה היה כה חזק ומוחלט, כאילו השתלט על כל ישותי וקיומי. הרצון המידי שלי היה פשוט להימחק מעל פני האדמה, ותיכף ומיד. אני זוכרת את ההרגשה הזאת כחוויה קשה מנשוא, תחושה קשה ומתמשכת ולא לרגע אחד או שניים, אלא לפעמים לזמן רב וממושך.
 
מאמרים נוספים בנושא:
כשדברים  ברורים יותר
לחיות על  אמת
תסתכלו אל השמים
לתת  ולקבל
 
היום, כשאני מתבוננת על זה, אני עדיין יכולה לחוש בגופי את אותו רגש חזק ואבסולוטי. כשאני מנתחת את הבושה אני שמה לב כמה היא מורכבת ומעניינת, כשלכמות ולמידה שבה יכולות להיות השפעות קוטביות ואפילו בצורה קיצונית.
 
מצד אחד, כשהיא מגיעה בעדינות, היא יכולה להצטייר בצורה חיננית, כזו שגורמת לנו להיות מודעים לעצמנו כשאנחנו חושפים חלק בתוכנו שנראה לנו כחיסרון, או שהופך אותנו לפגיעים באיזושהי מידה. הבושה העדינה גורמת לנו להתחבר לעצמנו באמת ואז אנו יכולים לבחור כיצד לפעול. כשמסתכלים מבחוץ על אדם או ילד שמתביישים, זה מיד מעורר הזדהות וחמלה ומעלה את חינו בפנינו.
 
לפעמים, כילדים, היינו מעדיפים לשקר למורה או לבעל הסמכות ולא לחשוף את טעותנו. כמו אז גם היום, פעמים רבות אנו בוחרים לפעול באופן לא מוסרי כדי להגן על עצמנו מפני הרגש הזה. או במילים אחרות, כדי למנוע מאיתנו להרגיש את הבושה שמגיעה בעקבות גילוי שכזה. עד כדי כך אנחנו רוצים להימנע מלהרגיש את אותה בושה, שאנחנו מוכנים להסתכן ולחטוא בשקר או בהסתרה באותו רגע, למרות שאם יתגלה חטאנו בעתיד הרי בכל מקרה נתבייש ואולי אפילו יותר.
 
כשהבושה גדולה, כמו במקרה של יוסף ואחיו, כשהיא גרמה לאנשים החזקים הללו להיבהל, היא גם יכולה לגרום למעשים קיצוניים ממש.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
רגעים של אושר
אלוקים לא יוצא להפסקת קפה
הברכה שאחרי הכאב
 
מהבושה האינטנסיבית הזו אני חוששת מאוד. זו כבר לא בושה שגורמת לנו מבחוץ להיות חינניים, או מלבה את המודעות לעצמנו לגבי חיסרון או פגם. זוהי בושה שעלולה להיות חלילה קטלנית ומסוכנת. לכן כשאני מדמיינת את המעבר לעולם הבא, עולם האמת בו הכל גלוי ומובן לאשורו, ואת זמן המשפט בו אחווה שוב את כל המהלכים והבחירות שעשיתי בחיי, אך הפעם כצופה מבחוץ ועם הידיעה האבסולוטית של האמת, אני חוששת בעיקר מהבושה שבודאי תהיה מנת חלקי ברגעים מהותיים אלה.
 
אותו סוג של בושה בודאי ארגיש בקרוב, בעולם הזה, כשיתגלה אורו של משיח בעולם והאמת תהיה פרושה לפנינו על כל פניה ורבדיה בלי הסתרות כלל. אז בודאי אבהל ואתבייש כמו שנבהלו אחיו של יוסף וכמו אדם הראשון. כי באותו רגע של גילוי נעלמת ההסתרה, האמת האמיתית נחשפת וכל הטעויות מתגלות. כשאנחנו נבין, כמו שהבינו האחים ואדם הראשון, את כוונתו האמיתית של בורא עולם ואת המהלך האלוקי המדויק, בודאי נרגיש בזמן הגאולה, בדיוק כמו שהם הרגישו, את גודלה ועוצמתה של הבושה, כל אחד על פי עניינו ומעמדו.
 
וגם אם הרגע הזה נראה מפחיד ומרעיש, אני עדיין מחכה לו, כי אחרי שמבוכת הרגע תחלוף נרגיש ונבין את גודל הטעות, ומן הסתם ברור שנתבייש, תגיע עת נצחית שבה לא נצטרך לחוש את הרגש הזה יותר לעולם מסיבה אחת – זה יהיה הרגע בו נרגיש את טיבו של בורא עולם ונחיה בדרך האמת והמוסר, בלי להתבייש בעצמנו או במעשים שלנו.
 
ואני באמת מחכה לרגע הזה.
 
 
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו.אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com