מסע שלא נגמר

מכירים את המסעות האלה שלא נגמרים, אפילו שכבר חזרתם הביתה ועבר לא מעט זמן מאז שהייתם שם? לי זה קרה אחרי הנסיעה שלי לרבי  נחמן מברסלב בראש  השנה האחרון. משהו שם, בעיר הרחוקה והישנה הזו – אומן, עדיין פועם בתוכי.
 
אני מתחיל עם וידוי קטן. זה לא קל לעשות את כל הדרך לשם לבד, במיוחד אם אתם מגיעים, כמוני למשל, מארצות הברית. בנמל התעופה בפילדלפיה חיפשתי, לא יודע למה, מישהו שנראה כמו אחד שנוסע לאומן. לא מצאתי אחד כזה. כשהגעתי ללונדון, משם הייתי אמור לעלות למטוס שייקח אותי לאוקראינה, שמחתי לראות אנשים שנראים כמו אלה שחיפשתי בפילדלפיה, כאלה שנוסעים לאומן. הם כמה חבר'ה מטורונטו (ששניים מהם יהיו בהמשך שותפים שלי לחדר).
 
אחד מאנשי הקבוצה פתאום הציע לנו הצעה נפלאה, "אם אתם רוצים להשיג את כל מה שאתם צריכים מחוויית הנסיעה לאומן, תזרמו. תשאירו את כל הדעות הקדומות, את ה'אני' וכל מה שמפריע מאחור. במילים אחרות, אל תנסו לתכנן את כל הפרטים, אפילו לא את הקטנים שלא פעם מעצבנים". ההצעה נשמעה מעניינת, במיוחד לאדם כמוני שמתענג על האשליה של 'אני בשליטה'… והאמת, גיליתי שהיא הוכיחה את עצמה. אם אתם שואלים אותי, העצה הזו מתאימה לכל תחומי החיים, לא רק לשהות באומן. כדי להירגע ולדעת שבורא עולם הוא המנהל ובעל השליטה על החיים שלך זה מצריך שני דברים: אמונה, ואמונת  חכמים. אני חושב שזה לא צירוף מקרים שהמילה "אומן" זהה למילה "אמונה".
 
מאמרים נוספים בנושא:
זה חלק מהמסע
אבא, זאת אני
צדיקים עם חולצות טריקו
 
באותו שבוע פגשתי הרבה סוגים של אנשים – נפלאים, מתוקים, אמיתיים, כאלה שמבקשים באמת למצוא את הרוחניות שלהם ואת הקשר עם בורא עולם. המפגשים הולידו חברויות אמיתיות תוך מספר ימים! למדנו ביחד, עודדנו אחד השני, ונעזרנו כל אחד בהתנסויות והרקעים השונים שלנו.
 
אחרי שקיבלנו את החדרים והתמקמנו, כולנו פנינו לרבי נחמן – אל ציונו. מאות אנשים היו שם. חלקם רקדו ושרו, חלקם התפללו ובכו. שותפיי לחדר ואני נצמדנו לקבוצה השנייה והתחלנו לומר את התיקון  הכללי – עשרה מזמורי התהלים שגילה רבי נחמן כמועילים לכל, נתנו צדקה, וקיימנו עוד דבר שרבי נחמן שם עליו דגש – התפילה  האישית (ההתבודדות, כפי שהוא מכנה אותה). את הדיבורים המתוקים שיצאו לי מהלב בתפילה המיוחדת הזו הקדשתי לעם ישראל, לחולים, לילדים, לזיווגים הגונים ולעניינים האישיים שלי. ביקשתי מבורא עולם שיקבל את התפילות שלנו ושכולנו נזכה למענה משמים בזכות הצדיק שעמדתי לידו. את החוויה האדירה של התפילה מלאת העוצמה הזו חוויתי עוד כמה פעמים באומן, והחלטתי לאמץ אותה גם בהמשך.
 
בחצות היום של ערב ראש  השנה עשרות אלפי אנשים הצטופפו סביב ציונו של רבי נחמן, והתפללו והתכוננו לאמירת התיקון  הכללי המפורסם, ובהמשך עוד כמה תפילות שאחת מהן הייתה עבור כל חולי עם ישראל. לעמוד שם ביחד עם עוד כמה עשרות אלפי אנשים ולהתפלל על עם ישראל, על החולים שיזכו לרפואה שלמה, זו חוויה אדירה לנשמה. האחדות המיוחדת והמתוקה הזו, הביחד למרות שלא מכירים אחד את השני, אני חושב שיש לזה רושם גדול בשמים.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
מסע, והשורות ששינו את החיים
מסע כומתה ויום מקומט
 
אומן היא חוויה מאחדת. לא תמצאו שם רק חסידי ברסלב אלא גם את כל עם ישראל – דתיים, חילונים, ספרדים, אשכנזים, חסידים, לובשי הג'ינסים והטריקו, אנשים עם קעקועים, מבוגרים וקשישים, והמון המון ילדים מקסימים. זה היה מחזה מדהים שמילא את כל הרחובות סביב ציונו של רבי נחמן מברסלב. השמחה, הריקודים, השירים, התפילות, לפעמים עם גשם ולפעמים עם שמש.
 
השנה כמה מקומיים ניסו להפר את שלוות המתפללים וניסו להרוס את אחד הדברים הכי מדהימים שראיתי – עשרות אלפי אנשים בלבן שהולכים לנהר לקיים את 'התשליך' שעושים ביום הראשון של ראש השנה. מה הם עשו? הציבו צלב גדול באמצע האגם סביבו בדרך כלל מתגודדים המתפללים. אתם חושבים שזה עשה משהו למתפללים? שום דבר, תמיד יש עוד אופציות וכנראה שהמזימה המרושעת הזו לא צלחה ליוצריה…
 
אחרי התשליך חזרנו לציון שנמצא במעלה הגבעה. קבוצות של מאות אנשים עולים את העלייה המפורסמת מהנהר לרבי נחמן מברסלב בשירה. אותי תפסה במיוחד שירה מתוקה של ילד קטן ששר 'לה, לה, לה, לה, לה – אומן!!!" כל הדרך חזרה למעלה.
 
להיות בתוך ים האנשים המיוחדים האלה, לקיים מצוות ביחד, להתפלל, להרגיש אהבת ישראל ואחדות – זה משהו לא מהעולם הזה, ומי שלא היה שם לא יכול להבין על מה אני מדבר. ברגעים המיוחדים האלה אתה מרגיש אהבה גדולה לכולם, בלי יוצא מן הכלל! כולם אחים שלך, כל הילדים המתוקים הם הילדים שלך, כל המבוגרים הם האבות שלך, זה משהו לא רגיל. מתוך האהבה הזו נזכרתי בדבריו של הרב אביגדור מילר זצ"ל, שאמר שטוב לברך כל אחד מעם ישראל גם אם הוא לא יכול לשמוע את הברכה שלך. זה תרגול מדהים, בדוק ומנוסה לאהבת ישראל. מומלץ בחום ממני. עמדתי באחת מפינות הרחוב ובירכתי את האנשים שעברו שם. כאבא, אני יודע שזה היה משמח אותי מאוד שהילדים שלי יברכו אחד את השני. אז תארו לכם איזו שמחה יש לבורא עולם שאנחנו, הילדים שלו, מברכים אחד את השני?
 
היום, כמעט חצי שנה אחרי המסע המיוחד הזה, כשאני מרגיש קצת מדוכדך, אני נזכר בארבעה חבר'ה ההם, שאולי היו זרים לי ולא הכרתי אותם מעולם, אבל הם משפחה שלי, מתוקים ומקסימים, מאירי פנים. לעולם לא אשכח אותם, הם שימחו אותי.
 
כשאני מרגיש עייף ומותש מהחיים, חסר כוחות ואנרגיות, אני נזכר באנשים המבוגרים והקשישים שהגיעו לשם, באנשים המוגבלים שעשו את הדרך הארוכה לרבי נחמן מכל רחבי העולם! הם חיזקו אותי. הם נותנים לי השראה ודוגמה מדהימה לכך שאין ייאוש בעולם. כי אם הם יכולים, אז גם אני.
 
כשאני חושב על הנסיעה הבאה שלי לאומן והמניעות מתחילות להציף לי את הראש, אני נזכר בשיעור ששמעתי מהרב אליעזר רפאל ברוידא, על כך שהיצר הרע עושה הכל כדי למנוע מהאדם להגיע לאומן, לצדיק. כשאתה מגיע – תזקוף לעצמך ניצחון גדול!
 
הנסיעה לאומן הצריכה ממני מוטיבציה והרבה מאוד אנרגיות. למסע הזה מתכוננים לא רק פיזית – כרטיס, מזוודה ושאר הדברים, אלא גם הרבה נכונות ורצון. 'דניס, אתה יכול לעשות את זה' אמרתי לעצמי כל הזמן, 'זאת עומדת להיות אחת החוויות הכי מעוררת השראה שתהיה לך בחיים, לך על זה!'. והלכתי.
 
בזכות כל אדם שמגיע לשם, בזכות הצדיק שמקבל בזרועות פתוחות את הבאים אליו – רבי נחמן, יהי רצון שבורא עולם יקבל את תפילותינו ויחיש לנו את הגאולה והמשיח במהרה בימינו, אמן.