ניו יורק בלי סטריאוטיפים

הקבצן היחף שקיבץ נדבות
בקור המקפיא של ניו יורק
והשוטר שניגש אליו לימדו אותי
פרק מאלף על החיים עם
סטריאוטיפים. אבל לא עוד.
 
 
את הסיפור הבא קיבלנו מאחת הגולשות שלנו, רבקה שחר, שביקשה לספר את מה שחוותה בניו יורק לפני כמה חודשים. קראנו, התרגשנו והנה מה שהיא כתבה.
 
* * *
 
אין כמו ניו יורק.
 
אני מתה על טיולים בעיר הזו, על שופינג ועל העושר התרבותי, על מגוון האנשים השונים והמוזרים שהתקבצו בה.
 
השנה בעלי ואני טסנו לניו יורק בתחילת השנה הלועזית. כל הרחובות היו מרוצפים בלבן, האוויר הקר, אווירת השנה החדשה הלועזית, קישוטים ססגוניים, וכמובן – הסיילים המדהימים.
 
היינו בדרך לרוקפלר סנטר, לרחבה המפורסמת שבה מחליקים על הקרח, כשלפתע ראיתי איש בלי נעליים מקבץ נדבות.
 
הייתי המומה.
 
הוא ישב שם ופשוט סבל מקור. עם טמפרטורה מתחת לאפס להיות ברחוב בלי נעליים?!?
 
זה מה שבדיוק הרבה אנשים אומרים על אמריקה, מקום רע, קשה ומנוכר. אדם לאדם זאב.
 
מאמרים נוספים בנושא:
העגלון
לתת ולקבל חיים
יוסף  ויהודה
העשיר  והמובטל
 
"לא מעניין אותי איך קוראים למסכן הזה" אמרתי לבעלי, "ומה הוא עושה או אם הוא אי פעם יזכה להודות לי, אני קונה לו זוג נעליים עכשיו!"
 
ובעוד אני צועדת לעברו, ניגש אליו שוטר.
 
ליבי נחמץ. חששתי שהשוטר עומד להתעלל בו או לעצור אותו, שמעתי על כל סיפורי הזוועות גם בהקשר הזה. אבל פתאום שמעתי את השוטר שואל אותו "מה מידת הנעליים שלך?"
 
הקבצן המופתע הצליח רק למלמל "11" (מידה אמריקאית מקבילה ל-45 האירופאית).
 
השוטר ניגש למכונית שלו, פתח את תא המטען והוציא זוג נעלי ספורט וזוג גרביים. הוא חזר אל הקבצן ואמר לו, "הנה, אני חושב שאלו יתאימו לך".
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
מילה טובה או תרופה?
המעשה  הטוב של השנה
מילים  מהלב
 
הקבצן מיהר לגרוב את הגרביים ולנעול את הנעליים, נעמד והחל לרקוע ברגליו משמחה, מפזר חיוכים לכל עבר. "תודה לך, שאלוקים יברך אותך" אמר לשוטר.
 
השוטר חייך בצניעות והשיב, "אותי הוא כבר בירך, עכשיו אני מראה לו כמה שאני אסיר תודה".
 
זה היה היום בו למדתי שאסור לתת לסטריאוטיפים לנהל לנו את המחשבות, והחיים בכלל.
 
למדתי שיש אנשים בעולם.
 
ולמדתי שכאשר חז"ל אמרו "צדקה תציל ממוות", הם בהחלט ידעו על מה הם מדברים.
 
התרגשתם? שתפו את הסיפור הזה עם חברים ואולי נעשה את העולם הזה קצת יותר טוב.