כמו בג’ונגל

לפעמים ההליכה הזו מרגישה
כמו בג'ונגל, שצריך להיזהר מצמחים
רעילים, נחשים ושאר חיות טורפות
שאורבות ככל שאתה נכנס פנימה.
 
 
איכות חייו שלא אדם תלויה במזון הרוחני שהוא מספק לנשמה שלו. הקלט קובע את הפלט. במילים אחרות, המחשבות והרצונות של האדם הם תוצאה של המזון אותו מקבלת הנשמה. וזה משפיע על כל תחומי חייו של האדם: ילדים, פרנסה, חיי  נישואין, ובריאות נפשית ופיזית. זו הסיבה שאדם צריך כל הזמן לשתות מ"המים הצלולים" (הבריאים) של התורה, שמזינים את הנשמה באוכל הבריא והחשוב לה, ולהימנע משתיית "המים העכורים" של הדברים המזיקים לנשמה. וכמו הגוף – שצריך שתייה ואוכל בריא על מנת לתפקד כראוי, כך גם הנשמה.
 
כאן נכנסת עבודת הניווט, זו שתמנע מאיתנו להיתקל בכל אותם דברים שמזיקים לנשמה ולאמונה. והשמירה על האמונה, כמו שכל אחד יודע, זה לא דבר פשוט בכלל! זה כמו לחצות ג'ונגל סבוך מלא סכנות. תוך כדי ההליכה עלינו לתת את הדעת לכל מיני מלכודות, צמחים רעילים, נחשים ארסיים ושאר חיות טורפות שאורבות לנו לאורך כל הדרך. ככל שאדם מתחבר לאמונות השקריות, ככל שהאמונה שלו נחלשת והמצב הרגשי שלו מאוים, כך הוא צריך להגביר את המודעות שלו ולנקוט במשנה זהירות בכל הנוגע לדברים מזיקים, כלומר מה הוא רואה, קורא, שומע וכן הלאה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
אמונה, אסטרטגיה לשלום
אמונת  החתולים
אמונה  ואחדות
 
רבי  נחמן מברסלב אומר שיש אנשים שלא 'מחזיקים' מהכתבים הקדושים, כמו הזוהר הקדוש והאריז"ל, שהם ובעיקר הם מחזקים את האמונה  הפשוטה, אלא מחפשים את הפילוסופיה והמדע שחוקרים את קיומו של הבורא. למה? מכיוון שהם נולדו עם טבע רע שלא יכול לסבול קדושה. אולם אפילו אם אדם נולד עם טבע רע, עדיין, יש לו את חופש הבחירה – לבחור בין המים הצלולים ובין המים העכורים, למרות שלימוד התורה זה מבחן קשה עבורו, כי על פי הטבע הוא מחפש משמעת חיצונית, שאינה באה מצד הקדושה, והוא מרגיש שהוא חייב לחקור כל דבר. ואם הוא רוצה, הוא יכול להשתמש במים הצלולים המרווים את הצמא של הנשמה והמובילים לפיתוח ותיקון מידות הנפש.
 
בצומת דרכים זה אדם חייב לעצור ולשאול לאן פניו מועדות, להיות כנה עם עצמו ולהחליט מה הוא באמת רוצה – ענווה עם קרבה לבורא עולם, או הגדלה עצמית ולרדוף אחרי תאוות ויצרי הגוף האנוכיים. זו הסיבה שבורא עולם רוצה שנדע להבחין בין מה שטוב לנשמה ובין מה שמזיק לה.
 
כשאנחנו בוחנים לעומק את מה שהתורה אומרת על היום השני של הבריאה, איננו מוצאים את המילים "וירא אלוקים כי טוב" כמו שנאמר על שאר הימים. למה? ישעיה הנביא אומר שהגיהינום נברא ביום השני (ישעיה ל, ל"ג) ומכיוון שאדם שיוצר מחלוקת ועימותים בעולם נופל לגיהינום, כפי שאומרים חז"ל, שהרי המחלוקת גורמת להרס והיא ההיפך מבריאה ויצירה, לכן ביום השני לא נאמר "וירא אלוקים כי טוב".
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
ביחד, כי כולנו בני אדם
כשהלב בוער ולא מאהבה
מחלוקת "לשם שמים"
 
היום השני הוא השורש של מחלוקות ועימותים בעולם. מחלוקת מתחילה ברגע שבתמונה יש יותר מאחד. לכן אדם עם אמונה מתוקנת שבאמת מחובר ליוצר, שהוא האחד והיחיד והאמת האבסולוטית – שהיא גם אחת ויחידה, מעלה את עצמו מעל המחלוקת. אבל ברגע שיש לאדם חיבור לעוד דברים וקשרים לא בריאים והרבה אמיתות, הוא ללא ספק ייפול לביצת המחלוקות והריבים הטובענית. וגרוע מכל, המחלוקת הורסת בו כל חלקה טובה, וזה עוד בלי להזכיר את הנזקים האיומים שהיא גורמת לאמונה שלו.
 
אז למה לשנוא מישהו שציער אותך? למה לכעוס על בן/בת הזוג? האם הם מנהלים את העולם? לא. רק בורא עולם. עם אמונה אדם יכול לאהוב את כולם. בלעדיה, הוא לא יצליח לאהוב אף אחד, גם לא את בורא עולם ולא את התורה. למה? כי הקב"ה, ישראל והתורה – אחד הם! והפרמטרים האלה מעידים על דרגתו הרוחנית של האדם. מי שלא אוהב אי-מי מעם ישראל, שלא יוליך את עצמו שולל ויחשוב בטעות שהוא אוהב את הבורא והתורה. זה בלתי אפשרי, מדובר בחלקים בלתי נפרדים אחד מן השני, שלם שלא ניתן להפריד או לחלק. לכן צריך להתפלל לבורא עולם ולבקש ממנו רחמים ועזרה לאהוב כל אחד מעם ישראל ולשמוח בהצלחת חברו מכיוון שזו ההצלחה של בורא עולם!
 
רבי  נחמן מברסלב אומר, שאדם יכול להעצים את מיומנות לימוד התורה על ידי אהבת ישראל, שהיא אהבת חינם. ומכיוון שיש 600,000 אותיות בתורה שמקבילות ל-600,000 סוגי הנשמות, לכן אם אדם אומר משהו רע על מישהו, מטיל בו דופי ומסתכל על החסרונות שלו, זה כמו שהוא פוגם באות מן התורה. ואם יש אות אחת פגומה בתורה אז הספר כולו פסול חלילה. לכן כדי שאדם יזכה לספר תורה כשר, ללימוד שיהיה ראוי, הוא חייב לרכוש את המיומנות של אהבת ישראל.
 
דוד המלך ע"ה אומר "תורת ה' תמימה, משיבת נפש" (תהילים יט, ח) – לתורה יש כוח להשיב את הנפש אולם רק כשהיא תמימה = שלמה. אבל אם אדם מוצא פגמים וחסרונות בזולתו, אז ספר התורה פגום ולא יהיה לו את הכוח להשיב את נפשו של האדם. במונחים מעשיים, כדי שאדם ירגיש סיפוק ומתיקות מלימוד התורה הוא חייב ללמוד ב"תורה תמימה", לאהוב כל יהודי. וכשיש אהבה כזו הוא יוכל לומר "כל דכפין" בליל הסדר מכל הלב. עם אהבת ישראל נזכה שלכולנו יהיה פסח כשר ושמח באמת, אמן.