סבתא, איפה שלא תהיי

האם יש חיים אחרי המוות?
ומה באמת קורה הלאה?
 
"לא מזמן שאלתי את הרב אליהו דסלר, זמן קצר אחרי שהתחלתי ללמוד אצלו בלונדון בתחילת שנות ה-30, האם המוסר  (הלימוד) שלו הוא בגלל ייסורי הגיהינום שמצפים לאדם החוטא. 'מה לא בסדר עם לימוד כזה?' השיב הרב, 'אם אתה מודע לתוצאות, אתה לא עושה הרבה חטאים'" (מתוך מכתב מאליהו).
 
לפני כמה שנים הוזמנתי למפגש נתינת-שם לתינוקת של חברים שנקראה על שם סבתה. בדרך כלל, במפגשים האלה מרבים לדבר על כל מיני דברים חוץ מדברים הכרחיים ובעלי משקל (כמו, 'טוב, סבתא אכלה טרף ביום  כיפור, אבל למי באמת אכפת אם בתוך תוכה היא לא האמינה באלוקים???') אבל במפגש הזה, הסבא והסבתא היו אנשים מוכרים מאוד ואפילו התפרנסו מכל מיני עצות אתיאיסטיות שנתנו לשומעים, אז התירוץ הרגיל כמובן לא תופס במקרה הזה.
 
הגענו לחלק של הנאום, והאמא – בעלת התשובה הגאה, דיברה במתיקות על סבתא, אמא שלה, ושעל שמה נקראה התינוקת. "סבתא הייתה אישה עם נתינה. אדם עם שאיפות ומאמינה גדולה בזכויות האדם…" לא הייתה עין יבשה בקהל השומעים בבית. ואז האמא הגאה אמרה, "סבתא, איפה שלא תהיי, אני יודעת שאת תאהבי את הנכדה שלך…"
 
ה"איפה שלא תהיי" הכה בי בעוצמה וגרם לי לחשוב קצת יותר לעומק על החיים שאחרי המוות.
 
מאמרים נוספים בנושא:
ההוכחה לגן עדן
יש חיים לפני המוות
זיכרון ליום אחרון
 
העולם שלנו היום מלא בשקרים, ואחד הגדולים שבהם הוא שאדם מרגיש שהוא יכול להתעלם מאלוקים כל חייו, להתעלם מהתורה והמצוות. ועדיין, לחשוב שיום אחד, אחרי שיפטר מן העולם, הוא יוכל לבחור על איזה ענן בא לו לשבת וליהנות מחיי הנצח שלו…
 
הסיבה לכך שהשקר הזה כל כך נורא וגורם לנזק איום היא, לרוב, בגלל שקיום המצוות נראה לא פעם כמשהו קשה, כבד ומעיק, רחוק מאוד מההנאה להשתזף בטן-גב באיזה חוף ים, לאכול איפה שבא לי, ללבוש את מה שמתחשק לי ועוד.
 
אבל עיקר מספר 11, מתוך שלושה-עשר עיקרי האמונה של הרמב"ם אומר,"אני מאמין באמונה שלמה שהקדוש-ברוך-הוא, יתברך שמו, מעניש לרשעים ומשלם שכר טוב לצדיקים".
 
אבל היום, כשמסתכלים סביב, זה נראה שיכולים להיות לך חיים מאוד נחמדים, לפחות כלפי חוץ, תוך כדי התעלמות מוחלטת, או גרוע מזה – להשמיץ את בורא עולם חלילה. כמובן, אם תבחנו את אירועי חייהם של אנשים, תגלו איך חיים של אדם שרחוק מאלוקים מלאים במרירות עוד לפני שהם בכלל מגיעים לשלב של 'חיים אחרי המוות'. וההיפך, הרבה אנשים יראי השם מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים בחיים, אבל בסוף, הכל טוב, ואם לא בעולם הזה אז בעולם הבא (אגב, לא מזמן עשו סקר על האנשים המאושרים, וגילו שחרדים ודתיים ואנשים מאמינים הם אנשים מאושרים הרבה יותר מאלה שאינם מאמינים-לייט או אתיאיסטים).
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
אמונת  החתולים
אמונתו  של הלא מאמין
במקום שהשכל נגמר
 
אחרי המפגש המוזר הזה של נתינת שם לתינוקת, הבנתי שלא מעט אנשים לא יודעים בכלל מה קורה אחרי שאנו נפטרים מהעולם. זה נושא מאוד חשוב ויש הרבה מה לומר, אבל בחרתי כמה נקודות חשובות שהגמרא מדברת עליהם (ראש השנה י"ז, ע"ב):
 
א. נשמות עם יותר מצוות מחטאים נכנסות לעולם הבא מיד.
 
ב. אלה שהמעשים שלהם שווים אבל לא עברו על חטאים שהופכים אותם למורדים או 'פושעי ישראל', זוכים ממידת הרחמים של הבורא וגם הם נכנסים לעולם הבא מיד.
 
ג. אלה שהמעשים שלהם שווים אבל חטאו במרד בגופם נכנסים לגיהינום לזמן קצר, צורחים מרוב כאב אך מתנקים ומתעלים.
 
ד. אלה שרוב המעשים שלהם הם חטאים, אבל לא מרדו בגופם, על פי התוספות והרא"ש, נשלחים לגיהינום לי"ב חודשים ואז מתנקים, על פי הרמב"ן והריטב"א, הם סובלים ואז מתנקים ומתעלים.
 
ה. אלה שרוב המעשים שלהם הם חטאים וחטאו גם במרד ונחשבים פושעי ישראל, נענשים בגיהינום במשך י"ב חודשים, אחרי שנשמותיהם נשרפות והופכות לאפר שצדיקים דורכים עליו.
 
ו. הכופרים מתענים בגיהינום לנצח.
 
חתיכת עניין הדבר הזה.
 
שני הסעיפים הראשונים מתייחסים לצדיקים והאנשים שנכנסים ישירות לגן עדן בלי לשים את כף רגלם בגיהינום.
 
שני הסעיפים האמצעיים מתייחסים לבינוניים, אלה שנכנסים לגיהינום לי"ב חודשים על מנת לכפר, להתנקות ולהתעלות, ואחר כך נהנים מחיי נצח בגן עדן.
 
שני הסעיפים האחרונים מתייחסים לרשעים.
 
חשוב לציין, שהגיהינום מכפר על חטאים שבין אדם לאלוקים. הדרך היחידה לכפר על החטאים שבין אדם לחברו היא לתקן כל זמן שאנחנו כאן, מול הזולת.
 
אבל לעת עתה, חשוב שכל אחד מאיתנו יעשה חשבון  נפש ויבין לאן פניו מועדות, שהרי כל אדם מכיר את נגעי נפשו, וסליחה אם זה לא נשמע פוליטקלי קורקט, אבל אלוקים לא פוליטקלי קורקט. מי שרוצה גן עדן יודע באיזו דרך עליו לבחור, וזה עוד כאן כשהוא בתוך גופו. ומי שרוצה גיהינום (במקרה הטוב) יודע היטב איך מגיעים לשם, והדרך לא כל כך ארוכה.