בשכר השתיקה

ככה זה בחיים, מגיעים לצמתים
בהם אנו צריכים לקבל החלטות,
ולמרות שזה כואב, מכעיס או מדאיג,
הבחירה שנעשה היא שתקבע.
בשכר השתיקה.
 
 
זה היה ביום הגדול ביותר, היום שנטל עשר עטרות בעקבות הקמת הבית החשוב ביותר לעם ישראל, היום שבו הוא התחיל את התפקיד הרם שקיבל… היום שבו קרה לו אסון איום ונורא.
 
אבל הוא שמר על שתיקה. "ויידום אהרן".
 
אהרן כהן גדול איבד שני בניו הגדולים שהיו בעלי מעלה גבוהה עצומה, כפי שאומר רש"י על מה שאמר משה רבינו לאהרון: 'אהרון אחי, אני יודע שיתקדש הבית מיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך', וכל בית ישראל בכו את השריפה הגדולה.
 
ואהרן, איש מורם מעם, שמר על זכות שתיקה. ולא סתם שתיקה. הייתה זו שתיקה פנימית, של "ויידום". הוא לא שתק רק בפיו, אלא גם בפנימיות שלו. רבי נחמן מברסלב אומר שעיקר התשובה הוא כשישמע ביזיונו יידום וישתוק! (ליקוטי מוהר"ן, ו). לפעמים אדם יכול לשתוק כלפי חוץ, אבל בתוך תוכו הוא סוער ומלא מחשבות. לא כך נהג הכהן הגדול, הוא זכה באמונה שלמה בבורא עולם וקיבל את הגזירה הקשה והנוראה – איבד את שני בניו בבת אחת לעיני כל באהבה ובהשלמה גדולה כל כך, עד שהתורה מעידה עליו שהוא שתק גם בפנימיות שלו, בלי שום הרהור או מחשבה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
לשמור על זכות השתיקה
שווה שתיקה
ישמע ביזיונו… ויתן חיוך!
 
ויידום אהרן – הוא קיבל שכר על השתיקה שלו. ומה היה השכר? שנתייחד עמו הדיבור, שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין, כפי שאומר רש"י. אהרן זכה שפרשה שלמה בתורה עברה דרכו לעם ישראל משום שכל התורה תלויה באמונה, כמו שאומרים בברכת התורה: "ונהיה אנחנו וצאצאנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה", שהעיקר הוא שלימוד התורה יביא אותנו להיות "יודעי שמך" – בעלי אמונה! ומתוך התנהגות אצילית זו של אהרן אנו למדים, שכאשר אדם זוכה לאמונה שלמה שום דבר לא יכול לשבור את רוחו והוא לא מרגיש צער, כמו שאומר רבי נחמן (שם, ר"נ): "דע שכל מיני צער וכל הייסורים אינם רק מחסרון הדעת, כי מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מהשם יתברך אין לו שום ייסורין, ואינו מרגיש שום צער, כי 'ה' נתן וה' לקח'". כל מה שבורא עולם עושה – לטובה הוא עושה, ומי שחי את האמונה הזו באמת רואה שבאמת אין רע ואין לו שום צער. וזה עיקר העבודה של האדם כאן בעולם הזה – ללמוד ולהשיג את האמונה הזו שעוזרת לו להתבטל להשגחה הפרטית של בורא עולם בשלמות.
 
לכן רבי נחמן אומר שכאשר אדם שומע את ביזיונו – יידום וישתוק, זה עיקר התשובה, שהרי הרבי רוצה שכל אדם יגיע לדרגת האמונה שאם ישמע ביזיון – הוא יקבל את זה באמונה שלמה, שיבין ויידע שזה הכי טוב שבילי, שהרי כל מה שהבורא עושה – זה הכי טוב.
 
וכאן עולה השאלה: למה רבי נחמן רואה בזה את עיקר התשובה, שהאמונה השלמה של האדם תלויה בזה? על פי מה שהוא אומר (שם, תורה ד) שאין שום דרך להגיע לאמונה שלמה אלא רק על ידי שיעשה כל יום וידוי לפני השם יתברך. שיספר לבורא על כל מה שעשה מאתמול עד היום בפרטי פרטים. ברור שחשבון הנפש הזה שאדם עושה הוא פועל יוצא של אמונת האדם. מי שמאמין שבורא עולם וראה ושומע אותו ויודע כל מעשה שהוא עושה – עושה חשבון  נפש ומבקש סליחה על מה שעשה. אך עדיין, למה זו הדרך היחידה לזכות להגיע לאמונה שלמה שהכל לטובה?
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
הייתי רוצה ש…
כבר לא  נעלבת
שימו הכל על השולחן
 
כאן צריך לבאר יסוד עצום במהות התשובה. התשובה והאמונה הן לא שני עניינים נפרדים, אלא שהתשובה והחרטה שאדם מביע היא על האמונה. ידוע שהגורם העיקרי לכל חטאיו של האדם הוא חסרון האמונה. חשבון הנפש שאדם עושה מתקן את החיסרון הזה ומתקרב לבורא עולם. בחשבון הנפש (התבודדות כפי שמכנה אותו רבי נחמן) אדם מחזיר את כל הזמנים בהם לא היה דבוק בבורא אל האמונה, הוא מפרט בפניו את חטאיו, מבקש לתקן, מבקש סליחה ואמונה וכן הלאה. הוידוי כולו, אם כן, הוא על האמונה. והאמונה, כידוע, היא לא רק הידיעה שיש בורא לעולם שברא את העולם ומשגיח עליו, אלא אמונה שהאדם חי את מציאות הבורא כל שנייה ושנייה מחייו, שהוא דבוק בו בכל מה שהוא עוסק ומרגיש וחי אותו. כדי להגיע לזה נצרכת עבודה של כל החיים לרצות ולשאוף לזה. רק אדם שזו מטרתו בחיים יכול לזכות בזה.
 
וזה מה שאומר רבי נחמן (שם ח"ב, תורה ה): "העיקר הוא האמונה, וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה". בתורה ל"ח אומר, "כי צריך כל אדם לפשפש את עצמו בכל עת אם הוא דבוק בהשם יתברך". לחפש ולפשפש במעשיו ולראות כיצד הוא אוחז במידת האמונה. לכן עיקר התשובה שיגיע לדבקות תמידית בבורא, וגם כשמישהו יבזה אותו הוא יראה רק את הקב"ה לנגד עיניו ועל ידי זה ישתוק לא רק בפיו, אלא גם בליבו. וכאשר אדם מגיע לדרגת אמונה כזו, מתבטלות לו כל הצרות וכל הבעיות שכולן נובעות רק מחסרון הדעת.
 
אם רציתם לדעת מהו היסוד לחיים היפים והטובים אז הנה התשובה: האמונה והדבקות בבורא עולם בכל רגע! ועלינו לעשות כל שביכולתו לזכות לאמונה הזו. יהי רצון שנזכה, אמן.