חלומות מתגשמים

חלומות מתגשמים? אם אתם
שואלים את שרון רוטר, התשובה
היא בהחלט כן. וגם אם לפעמים זה
לוקח קצת זמן, שווה לחכות לרגע
ההתגשמות הקסום, מניסיון.
 
 
יציאת מצרים זה כאן ועכשיו כי בהחלט יש מענה לתפילותינו, מניסיון.
 
לפעמים זה קורה ממש באותו הרגע, כמו למשל אתמול שאיבדתי את הארנק ואחרי חיפושים קדחתניים ומעייפים נשברתי וזעקתי בקול גדול: "השם, תעזור לי למצוא את הארנק". בדיוק באותה שנייה הופיעה הבת שלי כשהיא מחייכת עם הארנק בידה.
 
אבל לפעמים, בדרך כלל בדברים גדולים ומהותיים, זה לוקח קצת יותר זמן והרבה יותר תפילות, ופעמים רבות עטוף גם בקשיים ועיכובים, עד שלבסוף זה בבת אחת נפתר והישועה מגיעה.
 
זה ממש כמו לידה כשהתינוק נמצא בתעלת הלידה בדרכו לצאת לאוויר העולם, הוא יורד אל עבר האור ונתקע, ולפעמים גם חוזר קצת אחורה ושוב חותר מטה וחוזר חלילה. ברגע האחרון ממש לפני שהוא יוצא הוא נתקע בפעם האחרונה לעוד פרק זמן, עד שלבסוף בשנייה אחת הוא בוקע ובאותו רגע זה נגמר והשמחה גדולה.
 
בדרך כלל, דרך זו אינה לא פשוטה ומלאה מהמורות, קוצים ובורות. זה כל כך מבלבל, עד שלפעמים נראה לך שזוהי דרכו של עולם, דרך הטבע. המהלך כולו מגולם בעשייה, בחירה, החלטות קשות וסובייקטיביות, עד שזה ממש מרגיש ככוחי ועוצם ידי. אני החלטתי-בחרתי-עשיתי-פעלתי ולכן גרמתי או מנעתי מדבר מסוים לקרות.
 
מאמרים נוספים בנושא:
זה בסדר, תמשיכו לחלום
החלום  של חבר שלי
מתוק  מדבש
 
מסיבה זו רצוי וכדאי לדבוק בבורא כל הזמן ולא לשכוח להודות על כל הקשיים והניסיונות, כמו גם על הישועות. ההודיה עוזרת לנו לעבור את המשוכות בלי סבל, בשמחה ובידיעה שהכל מאיתו יתברך ושמה שצריך לקרות קורה ושהכל לטובה.
 
ככל שההחלטה מורכבת יותר כך התהליך קשה יותר, והישועה גם כן בהתאם גדולה יותר.
 
זה מה שקרה לי בדיוק כשחיפשתי את הקהילה 'שלי'. גרנו עשר שנים במקום מקסים ובאיכות חיים גבוהה, אך עם השנים כשגדלו הילדים נותרנו מבודדים ובודדים מהסביבה. העמקנו בחזרה בתשובה, בעוד שהמקום נשאר בצביון חילוני. הילדים לא למדו במסגרות בישוב, לכן לא היו להם חברים בקרבת הבית. אני נדדתי במכונית בוקר, צהריים ואחר הצהריים לכמה ערים שונות כדי לפזר ולהחזיר, וזה עוד בלי להזכיר את החוגים, מסיבות יום הולדת ופעילויות שונות אחר הצהריים.
 
אבל זה לא היה הקושי המרכזי. ככל שילדיי גדלו הרגשתי ששמירת השבת מקשה עלינו. עד שיום אחד כשילדתי הבכורה אמרה לי שהיא לא אוהבת את השבת כמעט ונשברתי. הבנתי שפשוט משעמם להם להיות אחד עם השני כל היום בלי חברים וגירויים, ואני, מה לעשות, אף פעם לא ממש הצטיינתי בלהיות ליצן לאורך זמן. אפילו בבית הכנסת לא היו ילדים לשחק איתם והבדידות הקשתה עלינו. משפחתי גרה רחוק ולא היה לי במי להיעזר עם הילדים, במקרה שנתקעתי או הייתי צריכה לצאת. לכל ביקור אצל הרופא נסחבתי עם כולם למרפאה כי לא היה לי עם מי להשאיר אותם. לא הכרתי את האנשים בישוב ואפילו לא יכולתי להשאיל את המוט של הבלנדר אם התקלקל לי, מפאת ענייני כשרות.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
אל תחלום, תגשים אותו!
החלום
זה לא חלום, זה להשתנות!
 
לקראת לידתו של הילד  הרביעי הבנתי שאהיה חייבת יותר תמיכה ועזרה ושוחחתי עם בעלי על כך. אמרתי לו שאנחנו חייבים לעבור, גם אם זה אומר לוותר על איכות החיים ולחיות בבית קטן יותר או בתוך העיר. "אני חייבת קהילה" הבהרתי לו ולעצמי, ובד בבד התחננתי על נפשי בפני השם: "אבא, אני מביאה עוד ילד לעולם בביטול לרצונך, אבל אני חייבת עזרה, כאן למטה, בחיי היומיום. אני מתפללת על זה כבר כמה שנים אבל הגיע הזמן לענות לתפילותיי. השעה דוחקת ואני חייבת ישועה עכשיו".
 
אחרי השיחה התקשרתי למורה של הבת שלי לברר על הישוב שהיא גרה בו, שנראה כמקום פוטנציאלי, "אני חושבת שזה לא מקום מתאים עבורכם" היא אמרה, "אבל מה עם הישוב שרצית לגור בו?"
 
"חיפשתי שם" השבתי מיד, "אבל יש רק אופציה אחת והיא יקרה מדי, אז אפילו לא הלכתי לראות".
 
"אז מה?" היא השיבה, "השם הוא כל יכול. תחפשי מישהו שמכיר את בעל הבית שיוריד לך את המחיר".
 
בהתחלה זה נשמע לי מופרך ולא אפשרי אבל נזכרתי שהשם הוא באמת כל יכול. מיד כתבתי מסרון לחברה שגרה במושב המבוקש, והיא מיד חזרה בתשובה חיובית והבטיחה לסדר את הכל.
 
לא אשקר ואומר שהכל היה חלק. זה באמת לקח זמן, שכנוע ומשא ומתן אימתני. זה אפילו ירד ועלה מהפרק כמה וכמה פעמים. שלום  הבית שלי היה בסכנה והייתי צריכה להתמודד עם החששות של הילדים. לא היה מקום בגן החדש ולא בהסעה לבית הספר וכל הזמן היו ספקות ונראה כאילו זה עומד ליפול. אבל כשסוף סוף הגיע יום המעבר, הוא עבר חלק ובקלות ותוך רגע וחצי כבר הרגשנו שהגענו הביתה. זכינו בבית מרווח, חדש וגדול שיושב על משק ומרחבים, והכל במחיר שרצינו לשלם. פלא פלאים ממש.
 
החבר'ה במושב חיכו לנו וקיבלו אותנו בזרועות פתוחות. לעניינים נכנסנו צ'יק צ'ק.
 
ואכן, אני יכולה לומר שכל משאלות ליבי התגשמו לטובה ואפילו יותר. היום אני חיה חיי קהילה מלאים ותומכים כפי שחלמתי ורציתי ונהנית מכל רגע.
 
תודה גדולה לקדוש-ברוך-הוא שתמיד עוזר לי ומציל אותי מהמצרים ומוביל אותי לגאולה. למדתי שוב שאסור להתייאש ושצריך להמשיך להתפלל ולקוות, כי חלומות באמת מתגשמים, וכשזה קורה המציאות עולה על כל דמיון!