השער של אלוקים

"וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום, והקרבתם מנחה חדשה לה'", כך מורה לנו התורה לעשות בימים אלה, בין פסח לעצרת (שבועות) בהם אנו עוסקים במצוות ספירת העומר.
 
אלא שכאן נשאלת השאלה הפשוטה. בפסוק הראשון אנו מצווים לספור שבעה שבועות, וכל אחד יודע ששבעה שבועות הם ארבעים ותשעה ימים, ובפסוק השני כתוב "תספרו חמישים יום", מה קורה כאן? 49 או 50?
 
מחבר ה"בני ציון" מסביר, על פי המובא בספרים הקדשים, שבימי הספירה אנו נטהרים ממ"ט שערי טומאה ונכנסים למ"ט שערי קדושה כהכנה לקבלת  התורה הקדושה ביום החמישים שהוא חג השבועות, זמן מתן תורתנו.
 
בספרו, ליקוטי  מוהר"ן, כותב רבי  נחמן (ח"ב תורה ע"ג) שישנם חמישים שערי תשובה השייכים לנשמות ישראל, אולם שער החמישים עצמו הוא שער התשובה של בורא עולם, כביכול, שהוא בעצמו שב אלינו כמו שכתוב "שובו אלי ואשובה אליכם".
 
מאמרים נוספים בנושא:
המסע המיוחד שלי
לספור, זה חלק מהחיים
לחפש את המטמון
 
לשוב בתשובה ולצאת ממ"ט שערי טומאה זו עבודתו של האדם, של כל אחד מעם ישראל, ואילו לזכות בשער החמישים של הקדושה – זה לא בכוחו של האדם אלא אך ורק בידיו של הבורא. לכן התורה מצווה אותנו לסופר ארבעים ותשעה ימים – "וספרתם לכם", זו העבודה שלכם. וכאשר אנו עושים את החלק שלנו, את כל מה שבכוחנו, גם בורא עולם עושה את שלו ומזכה אותנו בשער החמישים. זו הסיבה שהציווי "ספרתם לכם" הוא רק על ארבעים ותשעה ימים, שעל ידם ממילא מגיע האדם ל"תספרו חמישים יום" מכיוון שבורא עולם יאיר עלינו את האור של השער שלו – שער החמישים, את אור הקדושה בקבלת התורה.
 
אבל בראש שלי ניקרה שאלה לא פשוטה. כזכור, בימי הספירה אנו יוצאים ממ"ט שערי טומאה ונכנסים למ"ט שערי תשובה, שהרי כתוב בתפילות שאחרי הספירה: "אתה ציוויתנו על ידי משה עבדך לספור ספירת העומר כדי לטהרנו מקליפותינו ומטומאותינו… כדי שיטהרו נפשות עמך ישראל מזוהמתם", וכפי שכותב רבי  נתן מברסלב בליקוטי  תפילות וב'לשם ייחוד' של הבן איש חי זיע"א בספרו "לשון חכמים", אם כן, שאלתי היא – איך אדם מטהר את עצמו על ידי הספירה מכל העוונות? הרי הוא חטא ופגם במשך שנים, ועכשיו, כשהוא סופר ואומר מספרים יום אחרי יום הוא נטהר מעוונותיו?! תשובה, כמו שכולנו יודעים, היא תהליך ארוך שמצריך עבודה והשקעה מצד האדם, איך יכול להיות שכמה מספרים פשוט מוחקים את העוונות של האדם והופכים אותו לאדם נקי וטהור?
 
בורא עולם זיכה אותי בתשובה המיוחלת, ואחרי שהתבוננתי במה שכותב מחבר "ספר  החינוך", מצווה ש"ו: "משורשי המצווה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ, וכמו שכתוב: 'אם לא בריתי יומם ולילה' וגו', והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים, כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה, וכמו שאמר השם למשה: 'וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה'. ופירוש הפסוק הוציאך אותם ממצרים, יהיה לך אות שתעבדון את האלוקים על ההר הזה, כלומר, שתקבלו התורה שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים והיא תכלית הטובה שלהם, ועניין גדול הוא להם יותר מן החירות מעבדות, ולכן יעשה ה' למשה אות בצאתם מעבדות לקבלת התורה, כי הטפל עושין אותו אות לעולם אל העיקר.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
אם תרצה, תרים גם משקולות
הייתי רוצה ש…
כשאני רוצה, שמים וארץ מתהפכים
 
"ומפני כן, כי היא (=התורה) כל עיקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטווינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה להראות בנפשנו החפץ (=הרצון) הגדול אל היום הנכבד הנכסף לליבנו כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המניין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא. וזהו שאנו מונין לעומר, כלומר, כך וכך ימים עברו מן המניין ואין אנו מונין כך וכך ימים יש לנו לזמן, כי כל זה מראה לנו הרצון החזק להגיע אל הזמן, ועל כן לא נרצה להזכיר בתחילת חשבוננו ריבוי הימים שיש לנו להגיע לקרבן שתי הלחם של עצרת…"
 
מהות הספירה, כפי שמסביר "ספר החינוך" – "להראות בנפשו החפץ (הרצון) אל היום הנכבד לליבנו". הספירה מבטאת את הרצון לקבל את התורה. לפי הסבר זה אפשר להבין שלא המספרים הם המטהרים את האדם אלא הרצון, הכיסופים והגעגועים לקבל את התורה. כי לספור סתם מספרים אין בזה שום עניין, הוכחה לכך היא שישנם אנשים שבמשך שנים סופרים את ספירת העומר והם לא משתנים כהוא זה. לעומת זאת, אדם שרוצה באמת, כוסף ומתגעגע, מחכה ומצפה בכל יום, וכל יום מוסיף יותר רצונות לקדושה ולקבלת התורה, מחכה בכל ליבו לרגע הנכסף – זה רצון אמיתי שמטהר את האדם! זו הסיבה שחסידי ברסלב נהגו לספר את ספירת העומר במשך דקות ארוכות מלאות בכיסופים וגעגועים גדולים, מכיוון שזו כל מהות ומטרת הספירה. ואומר ה"בן איש חי": "הימים של ספירת העומר, צריך להרבות בהם בתחנונים בפרט בעת הספירה, כי השעה צריכה לכך מאוד".
 
הילד החולה שרוצה לחיות
 
כדי להבין את היסוד העמוק שבדברים אלה, הנה סיפור אמיתי בן זמננו, שאת פרטיו אני מכיר באופן אישי: זה היה כשאותו אברך גילה שבנו חולה במחלה קשה ל"ע. ביחד עם אימו הם הלכו לבית החולים ועשו לו בדיקות, ביניהן בדיקת סי.טי. כשהתוצאות התבררו פנו הרופאים להורים ואמרו להם, "אנו מצטערים, אבל הגעתם מאוחר מדי וכבר אין מה לעשות. אין שום דרך לעזור לילד". אביו של הילד התקשר לרב שלו, ראש הכולל בו הוא לומד, והרב אמר לו להגיע אליו מחר בבוקר כדי ששניהם ילכו לרב חיים קנייבסקי שליט"א וישאלו אותו מה אפשר לעשות.
 
 
הרב והתלמיד, אביו של הילד, הגיעו למחרת לרב קנייבסקי וסיפרו לו מה אמרו הרופאים. הרב אמר להם הביאו אלי את הילד אני רוצה לראות אותו. אחרי שהביאו את הילד שאל אותו הרב, "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" והילד השיב "אני רוצה להיות כמוך!", הרב אמר לאשתו הרבנית קנייבסקי ע"ה, "הביאי בבקשה את היין של סיומי הש"ס" (שהרב עורך בכל שנה) מזגו כוסית לרב, לאבא ולראש הכולל ועשו "לחיים". אחרי ה"לחיים" פנה הרב לאבא ואמר לו, "עכשיו תחזור לבית החולים ותבקש שיעשו לילד את הבדיקה מחדש. אם הם לא יסכימו תגיד שאתה מוכן לשלם על הבדיקה הנוספת".
 
האבא חזר לבית החולים וביקש מהפרופסור שטיפל בבנו בדיקה חוזרת. הפרופסור כמובן התנגד בטענה שהתוצאות שנראו רק אתמול היו חד משמעיות ואין שום סיכוי שאחרי יום יהיו תוצאות שונות. אחרי דין ודברים הגיעו האבא והפרופסור להסכמה – אם תוצאות בדיקת הסי.טי תהיינה כמו של אתמול – האבא ישלם על הבדיקה היקרה הזו, אבל אם יהיו תוצאות שונות בית החולים משלם עליה שהרי הוא בסך הכל מנע טעות מצערת מהצוות הרפואי.
 
הבדיקה נעשתה והרופאים נדהמו לראות שהכל נקי ואין שום סימן וזכר למחלה. הרופא שערך את הבדיקה אמר ש"זה לא ייתכן! איך יכול להיות שינוי כזה מאתמול להיום, כנראה יש בעיה במכשיר". הוא לא הסכים להאמין לתוצאות, ועוד באותו יום הביאו טכנאים שיבדקו את תקינות המכונה. למחרת עשו שוב פעם בדיקה ששוב אישרה לרופאים שהילד בריא ושלם ושהכל נקי. הרופאים ההמומים קראו לזה 'נס רפואי', כי זו ההגדרה שלהם לכל תופעה אותה אינם יודעים להסביר…
 
האבא וראש הכולל חזרו לרב קנייבסקי לבשר לו על הישועה, ולאחר שהודו לו שאל ראש הכולל את הרב, "כבוד הרב, האם עשית פה מופת?" והרב השיב בשלילה, "אין כאן שום מופת". ראש הכולל המשיך לשאול, "אולי זה בזכות היין המבורך?" ושוב הרב השיב בשלילה, אך הפעם פתח בהסבר מלא מוסר השכל לא רק לרב והתלמיד, אלא לכל אחד מאיתנו: "כאשר הילד אמר 'אני רוצה להיות תלמיד חכם" כל גזר הדין שהיה עליו נמחק כלא היה, וזה מה שחולל את הנס הגדול!".
 
והמסר ברור, על פי דברי "ספר החינוך" והמעשה הנפלא הזה, מובן היטב מהו הכוח הגדול הטמון בספירת העומר ומהו הכוח הגדול והעצום של הרצון, שעניינו בכל השנה כולה – כאשר אדם מתחזק ברצון חדש הוא נהיה כבריה חדשה וכל הגזירות שיש עליו מתבטלות! וכך הוא הדבר כאשר יהודי מתחזק ברצון אמיתי לקבל את התורה – הוא נטהר ויוצא מכל הטומאות ומכל הקליפות שלו!
 
ובימים אלה, ימי ספירת העומר, עניין זה מאיר עלינו מאוד, לכן מסבירים הספרים הקדושים שהמילה "תספרו" היא גם מלשון "אבן ספיר", שהיא לשון אור, כמו שכתוב: "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספרי וכעצם השמים לטוהר".
 
כל אחד ואחת מאיתנו צריך בימים אלה להאיר בתוכו את אור הרצון, שהוא אור הנשמה, ולדעת שזה לא נועד רק לימים אלה אלא לכל השנה כולה, להתגעגע ולכסוף, לספור כל דבר שהוא צריך ברוחניות, ועל ידי רצון זה ייטהר ויתקדש באמת, ויתקרב לבורא עולם. וככל שזוכים לכוון ולחשוב על זה בשעת הספירה, כך האור מאיר יותר ויותר על האדם, ולפי זה הוא זוכה להיטהר מהטומאות שלו ולקבל את אור החג הקדוש הבא עלינו לטובה – חג השבועות וקבלת התורה. זו הסיבה שאני מוסיף לעצמי, ואני מציע שכל אחד יעשה כך, בתפילת ה'לשם יחוד' כל מיני בקשת לפי מה שהוא לומד וצריך במשעות קדושת ימי הספירה, ובעיקר יתפלל "שעל ידי הספירה של היום אזכה להתחדש ברצונות חדשים ולהיטהר מכל הטומאות. שאזכה בכל יום לתקן את הבחינה והספירה השייכת לאותו יום ולצאת מעוד שער של טומאה, עד שנזכה כולם שבורא ועלם יוציא אותנו מחמישים שערי הטומאה ויקרב אותנו לשער החמישים של הקדושה. ושנזכה לקבל את התורה מחדש באמת", ובשעת הספירה יחשוב בליבו 'אני רוצה מאוד לקבל את התורה מחדש'.
 
ויהי רצון, שבזכות הרצונות האמיתיים של עם ישראל ובזכות המצווה הקדושה של ספירת העומר נזכה שבורא עולם יטהר אותנו באמת ויבטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות, אמן.