סיפור של שנאה ואהבה

תמיד הייתי הילד העדין והרכרוכי שבכיתה. עימותים, כל שכן פיזיים, היו רחוקים ממני כמו השמים מהארץ. ובטח לא בבית הספר הציבורי בו למדתי בארצות הברית.
 
באותו יום היה משחק בייסבול ואני הייתי אחד השחקנים. שתי התקפות מולי. המגיש מסתכל עלי וצועק, "פולר, עלוב שכמוך! תתכונן להעיף את הכדור באוויר!". שחקן נוסף, צ'ארלי וואטסון, המשיך את מסע ההשפלה, "כן, פולר, אתה יודע רק להכות באוויר. תעיף את הכדור, יהודי מלוכלך שכמוך!"
 
משהו בתוכי נשבר. זרקתי את המחבט ורצתי כמו מטורף לתוך המגרש. עם כוחות שאני ממש לא יודע מאיפה קיבלתי באותם רגעים, הדפתי את צ'ארלי על המגרש ונתתי לו מכות עד שירד לו דם. אם החברים שלו לא היו מתערבים מי יודע איך זה היה נגמר…
 
זאת הייתה הפעם הראשונה הכואבת והחזקה בה הרגשתי את טעמה המר והמריר של שנאה חסרת ההיגיון. האמת, אף פעם לא הסתכלתי על עצמי כיהודי. ליהדות ולי כמעט ולא היה שום קשר. אבל משהו בתוכי בעבע. באותו יום קיבלתי קריאת התעוררות. באותו יום משהו בתוכי השתנה מהקצה אל הקצה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
אנטישמים במילים שלהם
זה 'קול' לשנוא יהודים
מים  עכורים
 
הכאב חלף ואני השתדלתי להמשיך הלאה. מה שצריך לעשות, נכון?
 
אבל צ'ארלי וואטסון אף פעם לא שכח את ההשפלה במגרש הבייסבול, במיוחד מתלמיד כמו לארי פולר שמכה אותו עד שיורד לו דם ליד כל החברים שלו מהקולג'. מאותו יום הוא הכריז עלי מלחמה. ועד סוף הלימודים בקולג' צ'ארלי עשה הכל, אבל הכל, כדי לאמלל לי את החיים. הוא הפיץ שקרים, שלח מכתבים מלאי שקרים והסתה לחברים שלי. הוא ממש נשבע לפגוע בי ובעוד יהודים עד הנשימה האחרונה שלו. הייתי המום, לא היה לי שמץ של מושג או כיוון מה עושים עם דבר כזה.
 
ההורים שלי, אבא פרופסור לפילוסופיה בקולג' מקומי ואמא אישה משכילה מאוד, היו אנשים רחוקים מאוד מאמונה. אף פעם חשבו על משהו בכיוון של אלוקים, אמונה או יהדות, משהו שיכול לעזור לי באמת לפתור את הבעיות והקשיים שליוו אותי תקופה ארוכה. הדימוי העצמי שלי צנח לרצפה ואפילו מתחתיה, הדיכאון תפס מקום חזק בתוכי והפתרון היחיד של ההורים שלי היה סדרת מפגשים אצל פסיכולוגים, שאף אחד מהם לא עזר לי ולא הצליח להגיע לנקודות הכואבות והמייסרות בתוכי.
 
וכל הבלגאן הזה רק עשה לי רע, רע מאוד בכל התחומים. הנסיגה בלימודים הייתה ניכרת. הפכתי לאדם ביישן יותר, מתחבא מעצמו והייתי מתחת לממוצע בכל מה שאפשר.
 
באחת הנסיעות של צוות ברסלב ישראל לארצות הברית (שגם בימים אלה עושים חיל שם ביחד, והפעם עם ד"ר זאב בלן) פגשתי בברוקלין את הרב אליעזר רפאל ברוידא שנתן שם הרצאות מרתקות, מיוחדות, ובעיקר – מעוררות את השומעים מהתרדמה אליה נפלו מכורח נסיבות החיים – ואז קרה השינוי המיוחל. קניתי כמה ספרי  אמונה שנמכרו אחרי אותה הרצאה והרגשתי שיצאתי לדרך חדשה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
מה ירפא אותנו משנאת חינם?
למה? שנאה שחצתה גבולות
עדיין  בוער
 
החיים השתנו. התחלתי להרגיש שאני פורח. הביטחון והדימוי העצמי שלי טיפוסו לגבהים ולא מתוך גאווה, אלא ממקום בריא ונכון. ולמען הכנות, פעם ראשונה בחיים שלי שהרגשתי את הדברים האלה בתוכי.
 
בפגישות האימון שלי עם ד"ר זאב בלן גיליתי, להפתעתי הגדולה, שצ'ארלי וואטסון היה למעשה המתנה הכי גדולה שאלוקים נתן לי. "בזכותו" גיליתי את עצמי והפסקתי לבזבז את החיים היקרים שלי בלהתחבא מעצמי. כן, כמו שקורה לרבים וטובים שהאנטישמיות מזכירה להם שהם יהודים. וצ'ארלי וואסטון הוא אחת מאותן תזכורות שקיבלתי על היהדות שלי.
 
ועוד משהו. הייתה לי חוויה רוחנית מעניינת. בחלומי, ראיתי את סבא-רבא שלי עטור בתפילין וטלית. כשהתעוררתי הבנתי שקיבלתי מסר. הבטחתי לבורא עולם שאגיע לבקר בישראל ואתחיל ללמוד קצת על היהדות שלי. בישראל הגעתי לישיבת "חוט של חסד" והתחלתי ללמוד אמונה, יהדות ותורה, והתקרבתי לרב שלום ארוש.
 
אני כאן בישראל, לומד ומתחזק, אוהב את הדרך הנפלאה שבורא עולם גילה לי. להורים שלי קצת קשה לזהות אותי כשאני מגיע לבקר אותם בארצות הברית, אבל הם תומכים ואוהבים. פעם ראשונה שהם רואים את הבן שלהם מאושר באמת.
 
באחת הפעמים שבאתי לבקר את ההורים והמשפחה, החברים מהשכונה ביקשו להיפגש. הסכמתי ושמחתי לחלוק איתם את מה שאני לומד וחווה ממקור ראשון, אמיתי ועמוק. "למגרש שלהם" הגעתי עם כמה ספרים ודיסקים. התחושה הייתה מרוממת. התמלאתי בהכרת הטוב לבורא עולם על הדרך הנפלאה והחדשה שנתן לי, על החיים החדשים שקיבלתי. הרגשתי שנולדתי מחדש.
 
אחרי שצחקנו ודיברנו, פתאום נהיה שקט כזה והחבר'ה סיפרו לי על צ'ארלי וואטסון שהתמכר לסמים ואלכוהול – הדרך האיומה בה בחר לברוח מהמרירות והריקנות ממנה סבל. החיים שלו היו סביב מסיבות, סמים ואלכוהול. באחד הימים הוא קנה סירת מנוע מהירה וכך הגיע לכל מיני 'מסיבות על המים'. יום אחד הוא החליט לקפוץ לתוך הים מתוך הסירה, הוא עמד על החלק הקדמי שלה, קפץ וצלל. וזהו. לפני שקפץ אמר שהוא רוצה לעשות צלילת ברבור, שכנראה סחפה אותו כשהוא ב'היי' אל החלק בו נמצאים המנועים והוא פשוט נחתך לחתיכות. טרגדיה איומה.
 
ואם לא די במה שהחבר'ה סיפרו לי, אז הנה מה שנאמר לי אחר כך על 'האויב האמיתי שלי' – צ'ארלי וואטסון. בלוויה שלו התברר שוואטסון לא היה שם המשפחה האמיתי שלו. סבא וסבתא שלו היגרו מרוסיה לארצות הברית בגלל… האנטישמיות. הם שינו את שם משפחתם היהודי וניתקו כל קשר עם העבר כדי להתחיל חיים חדשים.
 
יהי רצון שבורא עולם יזכה אותנו אותנו לראות את הניצוץ היהודי שבתוכנו ולעולם לא לוותר עליו, אמן.
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום למעלה מ-32 שנים, מטפל ומאמן בעזרת האמונה (אמונה קואצ'ינג) ועל פי משנתו של רבי נחמן מברסלב.