צרות בצרורות ומילה קטנה

איך הופכים את התיאוריות הכתובות
על הנייר למשהו מעשי? איך מסיימים
אחת ולתמיד את הכאב והצער, האתגרים
והקשיים הכי קל שאפשר? הרב שלום
והעצה לחיים נפלאים.
 
 
"אם היו הכל שומעים בקול הצדיקים ומאמינים שהכל לטובה ומודים לה' גם על הטוב וגם על הרע – בוודאי היו מתבטלות כל הצרות וכל הגלויות לגמרי וכבר הייתה גאולה שלמה" (דברי רבי נתן  מברסלב, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב).
 
אני מתבונן במילים האלה שוב שוב, הן לא נותנות לי מנוח. יש לנו אפשרות לעשות את הדברים בדרך הכי פשוטה וקלה, כל שכן כשמדובר בגאולה השלמה כפי שרבי נתן אומר.
 
היום, אחרי כל כך הרבה כאב וצער של הימים האחרונים, של סיפורים של אנשים שחווים את כל סוגי הקשיים, זעקות השבר מאובדן אנשים יקרים, מחלות ומה לא, דברי רבי נתן נותנים לנו נחמה גדולה, דלק וכוח מניע להגיע אל היעד. ואל היעד אפשר להגיע אם נקיים את התנאי הראשון – "אם היו הכל שומעים בקול הצדיקים ומאמינים שהכל לטובה ומודים לה' גם על הטוב וגם על הרע…" אתם מבינים? לא מבקשים מאיתנו הרבה, רק לשמוע בקול הצדיקים. למה? כי הם אומרים לנו דברים נכונים ואמיתיים, הם נותנים לנו את הכלים, אבל אנחנו מחפשים דברים אחרים במקומות אחרים. הם נותנים לנו דעת נפלאה והפשוטה להבין שהכל מאת הבורא והכל לטובה, להבין בעזרת הדעת שאין שום רע בעולם. הרי זה מה שאנחנו אומרים בכל בוקר, "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" – הודו לה' – למה צריכים להודות לו? כי טוב! כי הבורא הוא רק טוב והכל אצלו טוב. כי לעולם חסדו – חסדיו אינסופיים. אחרי דיבורים כאלה, מה עוד אפשר להוסיף? רק לשנן ולהפנים את האמת הפשוטה הזו, שהיא האמונה שהבורא כולו טוב ורחמים, אהבה אינסופית, שהוא ברא את כל העולם רק כדי לרחם עלינו ולהטיב איתנו.
 
מאמרים נוספים בנושא:
…ועת לומר תודה
גם בלי התפוח
חצי הכוס המלאה
 
קל לקרוא, קשה ליישם. איך בכל זאת עושים את זה? איך הופכים את התיאוריות הכתובות על הנייר למשהו מעשי? פשוט, צריך לחיות אותן! נכון, זה לא פשוט להאמין שהכל לטובה ולומר תודה, כי בחיים אדם עובר דברים שבשכל שלו הוא לא מסוגל לראות איך זה בכלל לטובה. אדרבה, הכל נראה לו רע. העולם מלא ברע, באנשים רעים שפוגעים, מכאיבים והורגים, הוא לא מסוגל ולא מוכן לקבל את רצון השם. אז איך יאמר תודה? זה הקושי העיקרי: לקבל ולהאמין ולחיות את העובדה שהכל לטובה ואין רע בעולם.
 
בשבוע האחרון, בנוסף לאירועים הקשים שחווינו, הכאב והצער, הגיע אלי זוג שנשוי כבר שמונה שנים אך עדיין ללא ילדים. "היינו אצל כל הרבנים והצדיקים" הם אמרו לי, "עשינו את כל הסגולות והתפילות ועדיין לא נושענו. אמרו לנו לבוא אליך, כבוד הרב". אז הם באו לשמוע מה יש לי לחדש להם. הסתכלתי עליהם ואמרתי בנעימות, "תגידו תודה כל יום חצי שעה לבורא עולם שאין לכם ילדים". האישה מיד הזדעקה, "מה?! להגיד תודה??? אני בוכה כל היום ואתה אומר לי להגיד תודה? איך אפשר????" באמת שהבנתי אותה, והיא לכאורה צודקת. זה ניסיון באמת קשה ומובן שאדם מרגיש צער גדול ועצום ומישהו בא ואומר לו 'תגיד על זה תודה'. איך התודה בדיוק תגאל אותו ותביא לו את הישועה?
 
אחרי שהיא נרגעה המשכתי את דבריי. "הגאון מוילנא מקשה על הפסוק "קול רינה וישועה באוהלי צדיקים" ואומר, שלכאורה, קודם כל הבורא מושיע את האדם ורק אחר כך מרננים ומשבחים אותו על הישועה. אם כן, היה צריך להיכתב 'קול ישועה ורינה' למה נכתב ההיפך? ומתרץ, שאדרבה, הכתוב הזכיר קודם כל את הרינה, כי על ידי שאדם מודה ומשבח ושר לבורא עולם, שזה בחינת "קול רינה", על ידי זה נעשה "וישועה" – הוא ממשיך את כל הישועות וכל ההשפעות".
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
כל הברכות, אפילו הקטנות
עושים מסיבה מהתודה
שיחה עם אלוקים
 
צריך להתבונן ולראות מה עומד מאחורי דברים אלה. מדוע על ידי אמירת תודה לבורא באה הישועה? הקב"ה זיכה אותי להסביר את זה בדרך נפלאה. ה' ישמור את עם ישראל מכל צרה ומצוקה, אך כאשר יש לאדם צרה, לא עלינו, בעיה או כל חיסרון – בין אם הוא/היא רווקים מתבגרים, בעיות בזוגיות, ילדים או שאין ילדים, בעיות נפש ומחלות, חובות או כל דבר אחר, האמונה אומרת כי מכיוון שהכל מאיתו יתברך בוודאי הכל לטובה, שהרי "מפי עליון לא תצא הרעות" ו"כל דעביד, רחמנא לטב עביד". כל יהודי מחויב להאמין בזה, זו האמת הפשוטה. לכן ההתייחסות הראשונה צריכה להיות: 'כך ה' רוצה וזה הכי טוב בשבילי. ואם הבורא רוצה שככה זה יהיה הוא בוודאי מבין ויודע יותר טוב ממני מה טוב, אז גם אני רוצה את זה. אין שתי אפשרויות. זה הכי טוב לתכלית שלי. ואם אני מבין אחרת ויש לי רצונות אחרים, אני פשוט מתנגד לרצון הבורא'. זה אולי טבעי, אבל הקב"ה מצפה מאיתנו שנבטל את רצוננו מפני רצונו כאשר יש סתירה בין הרצון שלנו לשלו, כמו שאומרת המשנה (אבות): "בטל רצונך מפני רצונו".
 
כשאדם אומר תודה לבורא עולם על כל קושי ואתגר בחייו, הוא בעצם אומר לו, 'ריבונו של עולם, אתה רוצה שאעבור את הקושי הזה, שאתמודד עם האתגר הזה, אז גם אני רוצה. אני לא חולק עליך חלילה ולא מתנגד לך, תודה רבה לך'. נמצא, שביטל רצונו מפני רצון הבורא. ומה התוצאה של פעולה שכזו? אומרת המשנה: "בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך". כל הבעיות שלך – מהיכן נובעות? מהמקטרגים שמקטרגים עליך וחוסמים לך את השפע. אלו 'רצונות אחרים'. ובגלל שביטלת רצונך מפני רצונו של הבורא, ה' מבטל את 'רצון אחרים' מפני רצונך ומושיע אותך במה שאתה צריך! כך בכל צרה ובעיה בחיים, בכל קושי ואתגר, צריך לומר בפה מלא – תודה רבה לך בורא עולם. אם זה מה שאתה רוצה, זה בוודאי לטובתי…' זאת הדרך לומר תודה על הצרות וזו הדרך למשוך כל ישועה שאנו זקוקים לה כהרף עין!
 
ולהיפך, כאשר אדם לא אומר תודה הוא לא מבטל את רצונו מפני רצון הבורא. ואז, איך נראות התפילות והבקשות שלו? 'ריבונו של עולם, בטל רצונך מפני רצוני…' תפילה כזו בוודאי לא יכולה להתקבל בשמים, שהרי אין חוצפה גדולה מזו. לכן אנשים רבים בלי ילדים, ללא זיווג, חולים וכדומה, אמרו לי שבמשך שנים הם התפללו ולא עלה בידם שום דבר, אבל ברגע שהתחילו לומר תודה (אחרי ששמעו את הדיסקים תפסיק להתבכיין, שעריו בתודה, נשיקות לבורא עולם וקראו את הספר שעריו בתודה) הם נושעו מיד! ביטלו רצונם והבינו מהי האמונה שהכל לטובה.
 
וזו לשון רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן) על עניין זה: "כי צריך האדם לבטל רצונו לגמרי נגד רצון ה' יתברך, שלא יהיה לו שום רצון אחר, רק כמו שרוצה ה' יתברך, הן שיהיה לו ממון ובנים הן לאו, חס ושלום, והן כל שאר הרצונות – לא ירצה שום רצון אחר רק כמו שרוצה ה' יתברך". נכון, זה קשה אבל זאת העבודה שלנו כאן, העבודה של חיינו: להתפלל ולבקש מהקב"ה שיזכה אותו לבטל רצונו מפני רצון הבורא, לדעת שמה שהבורא רוצה זה גם מה שאני רוצה, ולהודות!
 
אלה לא סתם וורטים או רעיונות יפים שאפשר לדבר עליהם בשולחן השבת או במפגש עם חברים על כוס קפה. אלה דברים שצריכים להיות מעשיים, לקיים הלכה למעשה. לדעת שברגעים הקשים שלנו, הרבה לפני שנרוץ "להרעיש עולמות" אצל רבנים ונעשה כל מיני סגולות, דבר ראשון נרוץ לבורא עולם ונאמר לו חצי שעה תודה רבה, נבטל את הרצון שלנו ואז נראה את הישועה. ומיד לאחר מכן, נרוץ לזכות את הרבים, נספר לכל מי שרק אפשר על הדרך המקסימה שנתנו לנו הצדיקים, אחרי שגילו את הסודות הנפלאים של התורה בעניין הזה, ונעזור לאנשים שצריכים ישועה בכל עניין. "איש את אחיו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" וכך יצטרפו עוד אנשים למעגל ההודאה, למעגל הניסים, למעגל הגאולה, לחיים של גן עדן עלי אדמות.
 
וכשזה יקרה, מיד תבוא הגאולה השלמה, כי רבי נחמן מברסלב אומר בצורה מפורשת וחד משמעית: "דע, כי עיקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה". רבי נחמן אומר "אינו אלא", משמע שזה רק זה. זו הסיבה היחידה. אין עוד סיבות שמעכבות את הגאולה. כאשר נזכה לאמונה שהכל לטובה תתבטל הגלות, כמו שאומר רבי נתן: "בוודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגלויות לגמרי וכבר הייתה גאולה שלמה". יש רק סיבה אחת ויחידה למה אנחנו עדיין בגלות כללית, ולמה כל אחד ואחד נמצא בגלות הפרטית שלו – חסרה לנו אמונה. ואמונה, זה להאמין שהכל לטובה. וכל אחד מעם ישראל שמתחזק להאמין כך מחיש את גאולתנו.
 
אפשר לכתוב על כל מיני דברים של ענייני דיומא, אולי גם דברים שובי לב על דברים נפלאים מהתורה, זה בטח ימצא חן בעיני הקוראים. אבל לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. כל רצוני הוא שהדברים יחדרו לליבכם, גולשים יקרים, ותפעלו הלכה למעשה. ואם רק אדם אחד בכל העולם יזכה להתחזק מהדברים האלה, היה זה שכרי. ואם לא, אפעל רק עצל עצמי – גם זה טוב מאוד. אכתוב לעצמי. לכן לא מפריע לי לומר את הדברים האלה שוב ושוב, כי כל זמן שיש גלות אין על מה לדבר, חייבים לעבוד על מידת האמונה ולדעת שהכל לטובה. חייבים להחדיר ללב את עניין התודהוההודאה, כי זה מה שילווה את האדם כל היום כולו, כל רגע ושנייה בחייו.
 
הגיע זמן גאולתכם. הגיע הזמן שעם ישראל יחיה את הדעת הנפלאה הזו. אסור לתת לשורות הללו לעבור על ידינו, להעביר אותן מאיתנו ומדעתנו. צריכים לחקוק אותן על לוח ליבנו, לחזור עליהן בכל יום, להדפיס לצלם ולהפיץ את המאמר הזה כמה שיותר, להפוך את עבודת התודה וההודאה לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, כמו הנשימה ממש, כי זו התכלית שלנו. נבראנו רק להלל ולהודות את הבורא כמו שכתוב: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". והסיום של ספר התהלים, שהוא בחינת "תהילתי יספרו", הוא הפסוק "כל הנשמה תהלל י-ה". מדוע דוד המלך חתם את ספרו בפסוק זה? כי זאת התכלית: שכל הנשמה תהלל י-ה, בכל נשימה ונשימה נהלל ונודה לבורא עולם עד שנהפוך את זה לטבע שלנו ונזכה לגאולה השלמה במהרה, אמן.
 
תודה לך אבא על הכל.