על המסלול הנכון

איך נדע אם אנחנו על המסלול
הנכון? הרב שלום ארוש נותן
לנו שני סימני היכר חשובים לגלות
את התשובה לאחת השאלות
שמעסיקות לא מעט אנשים.
 
 
סוף שנה, זמן של חשבונות וספירת מלאי, זמן של לעצור ולסכם מה עשינו ולמדנו במהלך כל השנה, ואיך ניקח את כל הדברים שהשגנו לשנה נוספת, שנה של עשייה ועבודה פנימית.
 
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו דברים נפלאים ועצומים על המעלות, הכוחות והסגולות של החודש הזה, ובעיקר את העניין הקדוש האישית (פגם הברית). כלומר, לפתוח את ספרו ליקוטי מוהר"ן ולעיין היטב בתורה ו', בה מבאר רבי  נחמן את כוונות החודש הזה הלכה למעשה ואיך מוציאים את כל העשייה הזו מהכוח אל הפועל (כפי שהוא מבאר בתורה פ"ז, ח"ב). בתורה זו, כפי שמסביר רבי נחמן, שלאדם בעבודתו הרוחנית צריכות להיות שתי בקיאויות – בקיאות ברצוא ובקיאות בשוב, בקיאות בזמן עלייה ובזמן ירידה. והמדובר בשתי עבודות שונות לגמרי אך המשלימות זו את זו. ולא רק, לא נצליח בעשייה הרוחנית שלנו, בתשובה שאנו עושים, רק עם אחת מהן מבלי להשתמש בחברתה.
 
השנה שמנו דגש בלימוד ובכתיבת המאמרים על שתי עבודות: עבודת הרצון ועבודת התודה, שלמדנו מאותה משנה האומרת: "עשה רצונו כרצונך". הנה סקירה קצרה:
 
מאמרים נוספים בנושא:
תמסור את עצמך
רק מילה אחת
אם תרצה תרים גם משקולות
 
עבודת הרצון – עלינו לרצות כל דבר שבקדושה. לרצות לשאוף לכל המעלות. להחזיק ברצון ולעולם לא להרפות. רק כך אפשר להתקדם באמת. ורק על זה תובעים את האדם – שלא רצה, ויראו לו שאם היה רוצה היה יכול להגיע לכל המעלות.
 
עבודת התודה – האלף-בית של כל מה שקורה איתנו הוא לומר קודם כל תודה! ולא רק, אלא לדעת שהכל מאת השם יתברך ורק לטובה! זהו הבסיס והעיקר של האדם המאמין בכל מה שעובר עליו, כולל בזמני ירידות רוחניות – לדעת ולהאמין שזה מה שהשם רוצה, ואם זה רצון הבורא אז גם אני רוצה כך ולכן אני אומר תודה על הכל. ועבודה זו היא המפתח לכל הישועות!
 
תודה בלי רצון, לא מתקדמים לשום מקום, לאדם כזה אין שאיפות. זו הסיבה שאדם חייב להיות עם רצונות וכיסופים. רצון בלי תודה, בלי להודות גם כשקשה לך, גם כשאתה נופל, זה ניתוק מוחלט ממקור החיים – בורא עולם יתברך שמו. לכן העבודה היא – לדעת להיות בקי בשתי העבודות הנ"ל. להיות בקיא בעבודת התודה בלי לעשות חשבונות או להכניס רצון אישי, אלא לעשות רצונו כרצונך ולומר תודה גם אם לא מבינים, גם אם בשכל ובהיגיון זה נראה שעל מה בכלל צריך לומר פה תודה וכן הלאה. ולהיות בקיא בעבודת הרצונות, לשאוף לעלות לכל המדרגות גם כן בלי להבין, "להשליך  את השכל" כפי שרבי נחמן אומר, להניח את כל מה שאני יודע וקבל ידיעות חדשות, דרך חדשה, הבנה חדשה, גם אם לא מבינים או חושבים 'אני יכול או לא יכול'. פשוט, לרצות, וכל הזמן. לרצות – אנחנו כן יכולים!
 
שלמות העבודה הזו היא – לאחוז בשתי הדרכים וללכת איתן במקביל כל חיינו. "טוב אשר תאחז בזה וגם מזה ואל תנח את ידך". תגיד תודה על מה שהיה איתך עד היום ומתוך כך תתחיל לכסוף ולהפציר בבורא עולם שיעזור לך, שיושיע ויגאל אותך.
 
כך מקפל רבי נחמן דברים עצומים ונפלאים בתורה ו' שבספרו (וזה עוד בלי להזכיר את מה שאפשר למצוא בכל הספר!) בכל אופן, עבודת הרצון היא כנגד הרצוא – לרצות להתקדם בלי פשרות, כי רצון מלשון ריצה. ועבודת התודה היא כנגד השוב – להודות לבורא ולשמוח עם כל מה שאנו חווים – ירידות, עליות, קשיים, אתגרים – בבחינת "דום לה'", כפי שרבי נחמן מבאר באריכות בתורה ו', שבחינת ה"שוב" היא "שישמע ביזיונו יידום וישתוק", עבודת הדמימה והשתיקה על פי הפסוק "זובח תודה יכבדנני" – כלומר, שעיקר קבלת הביזיונות והירידות היא על ידי התודה שהאדם אומר לבורא בכל מצב, וכמו שמבארים חלק מהמפרשים את המילים "ויידום אהרן" על פי גרסאות בתרגום: "ושבח אהרן" – אחרי שמתו שני בניו ביום הקמת המשכן אהרן הכהן מודה ומשבח.
 
וכשיש לאדם את שתי הבקיאויות הללו הוא נמצא על המסלול הנכון בעשייה הרוחנית שלו, ובעיקר בעבודה על הקדושה  האישית שלו. הוא יכול להגביר את הכוח והעשייה בעבודות אלה על ידי התפילה, בשעת ההתבודדות להקדיש זמן מיוחד (לפחות חצי שעה) רק לתיקון הברית. מצד שני, זו הדרך לא ליפול או להתבלבל מהנפילות שבדרך שבהכרח תהיינה. וכשהן קורות, זה לא מחליש אותו כהוא זה. הוא רואה בכל דבר את הבורא שמנהיג ומוליך אותו ועושה הכל לטובה, לכן הוא מודה על זה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
גם בלי התפוח
…ועת לומר תודה
הייתי רוצה ש…
 
מכיוון ששלמות זו דורשת התבוננות מעמיקה ורבה, אבאר את הדברים הלכה למעשה. כאשר אדם מתחזק עם רצון אחרי נפילה, הוא למעשה מבטא באופן מסוים את המחשבה שמה שקרה לו היה 'לא טוב' והוא לא מקבל את הנפילה באמונה, אפילו שזה במחשבה דקה מאוד, עם כל זה יש בזה כפירה גדולה שמנתקת את האדם מהבורא. לכן, לפני שהוא מתחזק בעבודת הרצון התגובה הראשונית שלו חייבת להיות תודה  והודאה לבורא. כי תודה, משמעה אמונה לשמה שזה רצון הבורא והכל לטובה. אמונה שלמה שכל מה שעובר עלי זה הכי טוב בעולם וזו התכלית של הבריאה.
 
זו הסיבה שאדם צריך להיות מאוד חזק, לחזק ולהכין את עצמו בישוב הדעת, "לזרוק את השכל" ולהישאר חזק באמונה שכל מה שקורה איתו, כל מה שעובר עליו – ברוחניות ובגשמיות, גם אם הדברים נראים הכי גרוע, הרבה לפני שהוא חושב מה לעשות, איזו השתדלות נצרכת, לפני 'מה השם רוצה ממני' ואפילו לפני התפילה – קודם כל תגיד תודה! למה? כי את האמונה לא עוזבים אפילו לרגע! תודה היא אמונה שלמה, אני מאמין שזה מהשם והכל לטובה. כשאדם לא אומר תודה גם אם הוא מתפלל, התפילה שלו תהיה מהמחשבה שמה שקורה איתו זה לא טוב, ותפילה כזו לא מתקבלת. כאשר הוא מתחזק ברצונות בלי להודות על המצב שלו, זה גם בא מהמקום שמה שקורה איתו זה לא טוב, וזה באמת לא טוב.
 
רוצים להצליח בחיים? הצטרפו גם אתם לאנשים שהולכים עם חיוך על הפנים, לשמחים והמאושרים, שקראו את הספרים ששינו להם את החיים: שעריו  בתודה, בגן  האמונה, בשדי  יער!
 
עבודת התודה היא התכלית של האדם בעולם הזה. ירדנו לכאן כדי להכיר את הבורא יתברך דווקא מתוך החושך וההסתרה. עיקר החושך הוא המציאות של הרע, כי בורא עולם כולו טוב וכאשר אדם אומר לו תודה, הוא למעשה לא רואה את הרע אלא דבוק בבורא וחי ורואה אותו בכל מצב וקושי בחייו. אדם כזה יגיע לשלמות האמונה.
 
בעזרת התפילה, הרצונות הטובים, התודה, ובעיקר – התורה והמצוות, נזכה להשיג את שלמות האמונה, שלמות העבודה הנצרכת לנו "לרוץ ולשוב" בחיים האלה, חיים שיש בהם הסתרה מצד אחד אבל הרבה אור – אם רק נרצה לגלות אותו, ובעזרתו להסיר את המסכים, את החושך, ולחיות את התכלית שלנו.
 
סיפר לי מישהו, שבאחד הימים שהלך לעשות קניות במרכז קניות גדול כל מקומות החנייה היו מלאים. הוא הסתובב רבע שעה בין המכוניות בכל מפלסי החנייה תוך כדי תפילה, 'ריבונו של עולם, תן לי חנייה. אני חייב לחנות פה. איך אעשה את הקניות, תעזור לי", אבל לא מצא שום מקום. הכל תפוס, וגם אם מישהו יצא חיכו בתור כמה אנשים. תוך כדי שהוא חושב מה לעשות הוא נזכר שבשיעורים שלי אני שם דגש על אמירת התודה בכל מצב ואז הבזיקה תפילה אחרת לגמרי, 'ריבנו של עולם, תודה רבה לך. כל מה שאתה עושה הכל לטובה, הכי טוב, כל עכבה לטובה, תודה רבה לך' ותוך כדי הנסיעה והתפילה מישהו יוצא מהרכב שלו ואומר לו להחנות את הרכב במקומו, הוא תיכף יוצא…
 
"כבוד הרב", הוא שאל אותי, "למה כשהתפללתי לא הצלחתי למצוא חנייה, אחרי הכל התפללתי, אבל אחרי שאמרתי תודה נמצאה חנייה בלי שום שכל והיגיון?" הנהנתי בראשי ואמרתי לו "שהתפילה מתקבלת לפי האמונה. כשאדם מתפלל, מי אומר שהוא אכן מאמין שהכל לטובה? הוא אומר לבורא 'תעזור לי' אבל מרגיש זה לא טוב, לכן הוא מתחנן שייצא מהמצב 'הלא טוב' לפי דעתו. וגם אם הוא אומר לבורא 'רק אתה יכול לעזור לי' אבל האמונה שלו חסרה. זו הסיבה שהתפילה שלו לא מתקבלת. אבל כשהוא אומר תודה – הוא מאמין באמונה שלמה שזה רצון השם וזה הכי טוב בשבילו, לכן התפילה שלו מתקבלת מיד. ולא רק, כל תכלית האדם בעולם הזה היא להגיע לאמונה, כל מבחן שהוא עובר בחייו נועד לקרב אותו עוד יותר לאמונה. כשהוא ואמר תודה, זה אומר שבמבחן הזה הוא כבר הגיע לאמונה שלמה ועמד בו, הוא השיג את הכלית ואין סיבה שיהיה לו שום עיכוב. תפילה בלי תודה, עדיין לא השיג את האמונה השלמה כי קו החשיבה שלו הוא – שהוא נמצא בצרה, אבל על פי האמונה הוא במצב הכי טוב בעולם".
 
החודש הזה – אלול, הוא מתנה נפלאה ועצומה. אלה ימים של התחזקות בתפילות ורצונות חדשים לקראת שנה חדשה וטובה, לראות איך כל הבקשות והרצונות יבואו מנקודת המוצא היחידה והחשובה – אמונה ותודה, ועל ידי זה נזכה שיתקבלו כל התפילות והבקשות ובורא עולם יפשוט את ימינו לקבל אותנו בתשובה שלמה, ויקרב אותנו לעבודתו באמת, אמן.